לא כזה פשוט להעביר מקל

כשדווייט האוורד הגיע ללייקרס בקיץ כמה אנשים תהו מי יהיה המנהיג של הקבוצה הזו. הם תהו האם קובי ברייאנט יוריד את הרגל מהגז ויתן לדווייט להיות המנהיג של הקבוצה?

ובכן, התשובה לא יכלה להיות יותר חד משמעית. קובי אמר במספר הזדמנויות שזו עדיין הקבוצה שלו, וכמובן שהמעשים שלו אומרים הרבה יותר. העונה הפנטסטית שהוא נותן מבחינה אישית (27.7 נק’, 5.5 ריב’ ו-5.8 אס’) מוכיחה שהוא עדיין האלפא-דוג בלייקרס. במקביל, האוורד התגלה העונה כסוג חדש של פרימדונה, כשחקן שאי אפשר לסמוך עליו, בטח לא אחד שיכול להיות המנהיג של הפרנצ’ייז הכי גדול בליגה.

לכן, המחשבה הראשונה שבודאות עברה במוחו של כל אוהד לייקרס כשקובי ברייאנט נחת לא טוב על דאנטה ג’ונס במשחק מול אטלנטה הייתה “אני לא מאמין שזה קורה”. דווקא כשהדברים התחילו להיראות טוב עבור הלייקרס, אחרי שניצחו 16 מתוך 22 האחרונים וסוף סוף נכנסו פיזית לשמונה הראשונות, הגיע ג’ונס, נכנס לאזור האווירי של קובי והוסיף עוד טוויסט בעלילה הבלתי נגמרת של הלייקרס עונת 2012/13.

אולי מעז יצא מתוק. האוורד וברייאנט

מפלס הפאניקה הרקיע שחקים בימים האחרונים ב-LA אחרי הפציעה הרצינית ביותר של קובי מזה עשור, אבל אפשר להירגע. דבר ראשון, זה בסך הכל פציעה בקרסול. זה לא דומה לפציעות של פאו גאסול או אמארה סטודמאייר, ולראיה, קובי כבר שיחק (אם אפשר לקרוא למה שהוא עשה אתמול שיחק) מול אינדיאנה. הדבר השני שאמור להרגיע את תושבי הסטייפלס סנטר, הוא שאולי החיסרון של קובי יזכיר לדווייט האוורד שהוא דווייט האוורד. אתמול זה בהחלט נראה מעודד עם 20 נק’, 12 ריב’, 4 חס’ ודומיננטיות האוורדית טיפוסית שהזכירה הרבה יותר את סופרמן של אורלנדו מההולוגרמה הדהויה שלו בלייקרס העונה, וגרמה להרבה אנשים לחשוב שאולי מעז יצא מתוק.

השמחה על היכולת של האוורד היא עדיין מוקדמת. גם אם הוא באמת ישמור על יכולת כזו עד סיום העונה והלייקרס יצליחו לשמור על מקום בשמינייה המובילה, אין שום סיבה לחשוב שהם מסוגלים לעבור סיבוב. הלייקרס יגיעו ללא יתרון ביתיות, ועם מאזן 21-13 במשחקי חוץ, בתוספת מאזן משפיל של 15-5 מול שאר קבוצות הפלייאוף במערב, קשה לראות את הלייקרס נשארים איתנו אחרי אפריל. וזה עוד לפני שהזכרתי שיש להם מאמן עם רזומה מפוקפק בפוסט-סיזון (29-26, 47.3% הצלחה).

עם זאת, אם אני אוהד הלייקרס, אני מרשה לעצמי להגניב חיוך. העונה הזו היא מעניינת ומרתקת, אבל הסיכוי של הלייקרס להוציא ממנה משהו הוא אפסי. לכן, הם צריכים להתחיל לחשוב על העונה הבאה, ועל העתיד, ופה זה השלב שאפשר להגניב חיוך על היכולת של דווייט אתמול כשקובי לא היה בסביבה (פיזית אני מתכוון, כי הרוח שלו בהחלט הורגשה אתמול במשחק של הלייקרס). אם האוורד ישמור על הדומיננטיות הזו, וישקם את מעמדו כסנטר הטוב בליגה, תהליך העברת המקל אמור להיות פשוט יותר.

במהלך העונה הזו הורגש שקובי לוקח על עצמו המון. שהוא חייב להיות ענק, אחרת אין לקבוצה הזו צ’אנס. הסיבה המרכזית, בעצם, לעונה הפנטסטית של קובי היא תחושת הדחיפות שבערה בו אחרי שהבין שגאסול זה כבר לא גאסול, נאש זה כבר לא נאש ושדווייט האוורד גרסת הלייקרס הוא מתחרה רציני לטום צ’יימברס גרסת מכבי בתחרות על החיקוי הכי טוב לשחקן כדורסל מקצועני. תחושת הדחיפות הזו תדעך במידה והאוורד באמת ישמור על הדומיננטיות הזו, ותאפשר לקובי להוריד את העומס מהמשחק שלו, וללייקרס להפוך לקבוצה מאוזנת יותר ובעלת צ’אנס אמיתי לקונטנדריות.

הג’וב הזה גדול על דאנטוני

השאלה היא האם קובי מסוגל להוריד את הרגל מהגז? האם קובי יהיה מוכן לאמץ את הסלוגן “Less is more”? הטענה על קובי שהוא בלתי ניתן לאימון, כמו שפיל ג’קסון אמר עליו בספרו לפני כעשור, תעמוד שוב למבחן, אם וכאשר, הלייקרס יגיעו לשלב הזה של העברת המקל. אבל לא פחות חשוב מבדיקת הטענה הזו, כדאי לבדוק מי בכלל צריך להיות המאמן של הקבוצה הזו. בשלב הזה ברור שהג’וב הזה גדול על מייק דאנטוני. כדי להצליח עם דאנטוני, הלייקרס צריכים להתאים את הסגל לדאנטוני, וכשיש לך סגל לא רע בכלל, גם אם קצת מאותגר גילאית, אין בזה שום הגיון. הרבה יותר הגיוני להביא מישהו שיידע מה לעשות עם חומרי הגלם האלו.

ליונל הולינס, לטעמי, יכול להיות מועמד ראוי. הולינס כרגע מאמן את ממפיס, כשהדגש במשפט הזה הוא על כרגע. הולינס מסיים חוזה בסוף העונה, ובגריזליז לא ממהרים להאריך לו אותו, במיוחד לאחר שהעביר ביקורת על ההנהלה החדשה אחרי הטרייד על רודי גיי. הביצועים בפלייאוף כנראה יכריעו אם הולינס ימשיך לעמוד על הקווים בממפיס, אבל אם הוא ייצא לשוק, הוא יכול להתאים מאוד לסגל של הלייקרס. הולינס הוא גם מחנך, והוא גם מח כדורסל. הוא הצליח ליישר את זאק רנדולף אחרי הרבה עונות מבוזבזות, הוא הצליח להעמיד את אחד מצמדי הגבוהים הטובים בליגה (מארק גאסול ורנדולף) והקבוצה שלו היא קבוצת ההגנה הטובה במערב. השיפור שהוא יוכל לחולל אצל הלייקרס, שעיקר בעיותיהם הם בחוסר יעילות של הגבוהים ובהגנה הרופסת שלהם, הוא אדיר.

המון ספקולציות נזרקו פה, וסביר להניח שלא הייתי מדבר כל כך הרבה באוויר אם היה מדובר בקבוצה אחרת, אבל זו בדיוק המהות של הלייקרס. גם כשהם לא בצמרת המערב, וגם כשהם אפילו לא הקבוצה השנייה הכי טובה בקליפורניה, הם תמיד איום, הם תמיד במרחק של צעד אחד או שניים מלהיות קונטנדרים אמיתיים. הספקולציות ילכו ויגדלו לקראת הקיץ, כי בלייקרס יש כל כך הרבה משתנים, כל כך הרבה הוליווד שאי אפשר לא להישאב לתוך זה.

בסופו של דבר, עם כל הספקולציות, עם דבר אחד אי אפשר להתווכח. בכדור הבדולח של הלייקרס לא יהיו עוד הרבה ממבות שחורות, אלא בעיקר סופרמנים מעופפים, והדבר ההגיוני ביותר לעשות יהיה להתחיל להעביר את המקל, ולהביא מאמן שידע לפקד על המהלך הזה. אבל כשמדובר בלייקרס, ובקובי, ובהאוורד, ובמיץ’ קופצ’אק, אתה פשוט יודע שזה לעולם לא יהיה כל כך פשוט.

#קוביבריאנט #פאוגאסול #זאקרנדולף #דווייטהאוורד #מייקדאנטוני #מיץקופצאק