top of page

לכוון שעונים: ניתוח גמר המזרח

תמונת הסופר/ת: yuvaloz55yuvaloz55

הפלייאוף הזה נתן לנו כמה רגעים משוגעים. הוא נתן לנו קאמבקים לא הגיוניים, באזר ביטרים מושלמים, קבוצות צעירות שהתחברו ברגע הנכון כמו וושינגטון ופורטלנד וקבוצות ותיקות שנמצאות כעת מול שוקת שבורה כמו ברוקלין. הפלייאוף הזה היה הכל חוץ מצפוי, כך שזה לא מובן מאליו שאל הגמרים האזוריים הגיעו שתי המדורגות הראשונות בשני הקונפרנסים. אבל לא משנה אם זה צפוי או לא צפוי, זה הולך להיות אפי.

בשבועיים הקרובים תתכוננו להדביק את העפעפיים שלכם עם סלוטייפ, כי הסדרות הללו לא יתנו לנו להירדם. במערב אנחנו מקבלים שחזור של הגמר לפני שנתיים בו אוקלהומה היממה את העולם עם ארבעה ניצחונות רצופים על המקהלה של גרג פופוביץ’, ובמזרח אנחנו זוכים לעוד פרק ביריבות בין מיאמי לאינדיאנה, אולי היריבות היחידה בליגה שעוד נאמנה למושג יריבות. לכוון שעונים מעוררים, אנחנו מתחילים.

אינדיאנה פייסרס – מיאמי היט

מאזן עונתי – 2-2. שתי הקבוצות ניצחו את המשחקים בבית והפסידו את המשחקים בחוץ. לכאורה, מדובר בחדשות טובות עבור הפייסרס, אבל אצל ההיט כבר למדנו שכמו בווגאס,מה שקורה בעונה הרגילה נשאר בעונה הרגילה.

רקע – זו הייתה הסדרה שחיכינו לה כל השנה. זו הייתה הסדרה שרצינו מהרגע שגמר המזרח של העונה שעברה הסתיים. בתחילת העונה זה היה נראה כמו היעד המובן מאליו,אלא שבמשך תקופה ארוכה נראה היה שהפייסרס התברברו ואיבדו את הווייז שלהם, אלא שברגעים הנכונים דייוויד ווסט היה שם, היריבות חסרות הניסיון עשו במכנסיים והפייסרס חפרו את דרכם לגמר המזרח, בו הם הולכים לפגוש את אותה קבוצה שהדיחה אותם בשנתיים האחרונות. האם הפעם יש סיבה להיות אופטימים?


ff

בתחילת העונה היה נראה שאינדיאנה מצאה את הנוסחא להשתמש בדרייב מההפסד בעונה שעברה להיט ושלטה בליגה בחודשיים הראשונים. באותה תקופה זה נראה אפשרי לגמרי שאינדיאנה תהיה אלופת המזרח. אלא שמאז רוי היברט הפך להיות יציב כמו הקריירה של לינדסי לוהאן, הטריידים וההחתמות שבוצעו לקראת הטרייד דד-ליין חיבלו במרקם הקבוצתי והפייסרס נראו כמו תאונת רכבת על המגרש. מדי פעם הם היו מבליחים לאיזו תצוגת תכלית שהזכירה לנו שמדובר בקבוצה שמדורגת ראשונה במזרח, אבל בסופו של דבר, אם יש איזושהי מסקנה שאנחנו יוצאים ממנה אחרי הירידה מרכבת ההרים המכונה אינדיאנה, היא שאי אפשר לסמוך על הקבוצה הזו.

מנגד, מיאמי מגיעה העונה כקבוצה שהכי ניתן לסמוך עליה, עם השחקן שהכי ניתן לסמוך עליו, לברון ג’יימס (Mr Reliable אם תרצו), ועם ההבנה שאינדיאנה היא הקריפטונייט שלה. בעונה שעברה ההיט הופתעו לגלות שהפייסרס מסוגלים לעצור אותם ולגרור אותם לסדרה ארוכה, העונה הם כבר מודעים לכך, ולכן כבר בעונה הרגילה ראינו את אריק ספולסטרה עורך כל מיני ניסויים ברוסטר שלו (יותר דקות של כריס אנדרסן וכריס בוש ביחד, גרג אודן בסגל ועוד) כדי להגיע מוכן למצ’-אפ הזה, שכולנו מחכים לו בערך מנובמבר.

בנוסף, הסיבה שהמצ’-אפ הזה הוא כל כך יוקרתי ונפלא היא שלא מדובר רק בשתי הקבוצות הכי חזקות במזרח, אלא שמדובר בהתנגשות של שתי פילוסופיות כדורסל שונות. מדובר בקונפליקט בין שתי אג’נדות שונות לבניית קבוצה. בעוד מיאמי היא קבוצת האינסטנט הקלאסית, שבנויה על הביג-3 (או אולי על הביג-1), שמחזיקה ברוסטר שלה 3 מתוך 5 הבחירות הראשונות בדראפט הכי טוב בשלושת העשורים האחרונים, אינדיאנה היא תמונת המראה שלה. לפייסרס אין אף שחקן שנבחר בטופ 10, אין לה אף סופרסטאר (לא, פול ג’ורג’ עדיין לא שם) והיא נבנתה לאט לאט, עקב בצד אגודל, לפי המתכון הסודי של לארי בירד לבניית קונטנדרית. בסדרה הזו נראה את ההתנגשות הזו במלוא תפארתה, ונראה האם המתכון של בירד יצא בדיוק כמו בתכנון, או שאולי הוא שרף את העוגה בתנור כמה דקות יותר מדי.

המצ’-אפ – מן הסתם העיניים יהיו נשואות ללברון ג’יימס ופול ג’ורג’, במיוחד אחרי הקרב הנהדר שהם סיפקו לנו בעונה שעברה, אבל מה שיכריע את הסדרה הזו יהיה הקרב מתחת לסלים, או ליתר דיוק, איך ישפיע רוי היברט על הסדרה. כל עוד היברט יעניש את מיאמי על הסמול-בול, כמו שהיה בסדרת הגמר של העונה שעברה, אריק ספולסטרה יהיה חייב להגיב ולהשתמש בהרכבים שהוא פחות אוהב להשתמש, עם יודוניס האסלן/כריס אנדרסן לצד כריס בוש.

מנגד, כל עוד היברט נראה כמו שהוא נראה בסדרה מול אטלנטה ובחלק מהמשחקים מול וושינגטון, היתרון הופך לחסרון. כאשר היברט לא פקטור בהתקפה, כריס בוש יכול להתמודד איתו לבד. כאשר כריס בוש מתמודד עם היברט לבד, לא צריך את אנדרסן/האסלן על המגרש ואפשר לשים עוד קלעי על הפרקט. כשיש עוד קלעי, זה מרווח את המגרש ונותן עוד מרחב ללברון ג’יימס ולדוויין ווייד לחדור לטבעת ולעשות נזק כמו שהם רגילים. בקיצור, כל עוד רוי היברט לא בשיאו בהתקפה, זה שח-מט למיאמי. היברט יצטרך לתת לפחות 4 משחקים בקליבר שהוא נתן בעונה שעברה (גם מבחינת נקודות וגם מבחינת ריבאונדים) כדי שהיתרון היחיד של הפייסרס לא יהיה יתרון הביתיות.


זה תלוי בך. רוי היברט

זה תלוי בך. רוי היברט


האם הוא מסוגל? קשה להגיד. בעונה הרגילה, למעט משחק אחד באינדיאנה, הוא לא הפגין את הדומיננטיות משנה שעברה והעמיד בסך הכל ממוצעים של 14.0 נק’ ב-52.5% מהשדה ורק 3.0 ריב’ למשחק, כך שהישועה כנראה תצטרך לבוא שוב מדייוויד ווסט. בסדרות הקודמות ראינו את ווסט חונה ב-Top of the key וקובר משם ג’אמפר אחרי ג’אמפר. בסדרה הזו, במידה והיברט לא בשיאו, ווסט יצטרך לחפור הרבה יותר בפוסט-אפים כדי להכריח את ספולסטרה לשים שני גבוהים על המגרש גם כשהיברט נעלם. אם ווסט ימשיך לשחק 6-7 מטרים מהסל, הוא לא יצור בעיה להגנה של מיאמי, וכך ההיט יוכלו להשתמש בהרכבים האהובים עליהם, עם שיין באטייה ורשארד לואיס בעמדת הפאוור פורוורד ופחות עם האסלם וכריס אנדרסן.

למי לשים לב? – כהרגלנו בקודש, אנחנו ממקדים את המעקב שלנו אחרי דוויין ווייד. הפעם זה לא רק כי הברכיים שלו גורמות לפט ריילי לדופק לב מואץ, אלא הפעם זה כי יש לנו חשש אמיתי שאינדיאנה מסוגלת להפוך את הכוכב השני של מיאמי ללא יעיל. ב-3 משחקים שווייד שיחק העונה מול הפייסרס, הוא אמנם קלע 21.3 נק’ ב-54% מהשדה, אבל העמיד מדד +/- מזעזע של 10.3-, הכי נמוך מבין כל שחקני ההיט מול הפייסרס העונה. יתכן וזה קשור לעובדה שווייד הוא כבר לא השומר אחד על אחד הפנטסטי שהיה בעבר, ומול לאנס סטפנסון היותר פיזי, זהו לא מצ’-אפ אידיאלי מבחינת פלאש.

אפרופו סטפנסון, זו הסדרה שהולכת לקבוע לאן החוזה הבא שלו ילך. עד כה הפלייאוף של הילד המופרע מברוקלין היה די אמביוולנטי, כמו של כל הקבוצה שלו, אבל לסדרה מול מיאמי יש חוקים משלה, וכדי שלפייסרס יהיה סיכוי, מעבר ליכולת שיא של היברט, סטפנסון יצטרך להיות דומיננטי במצ’-אפ שלו מול ווייד. בעונה הרגילה הוא היה יחסית סבבה 12.8 נק’ ב-52.6% מהשדה, בסדרה הזו הוא יצטרך להיות טיפה יותר טוב ובעיקר עקבי כדי שהעונה של הפייסרס לא תסתיים שוב בגמר המזרח, ואם הוא יעשה זאת, כנראה שהדולרים יזרמו לכיוונו באוף-סיזון.

בנוסף, חייבים לדבר על פול ג’ורג’. בעונה שעברה ג’ורג’ הפך לכוכב בסדרה מול מיאמי והראה שהוא יכול להתמודד ראש בראש מול לברון. העונה הוא יצטרך להראות שהוא מסוגל גם לנצח את המלך. גם אם היברט יתן את סדרת חייו, ודייוויד ווסט יהיה דומיננטי ולאנס לא יחטוף התמוטטות עצבים, עדיין הפייסרס חייבים את הגו-טו-גאי שלהם בשיא הכושר, ולא מרחף כמו שראינו אותו בחלקים לא מעטים של הפוסט-סיזון הנוכחי. ביותר מדי פוזשנים מול הוויזארדס וההוקס ראינו את ג’ורג’ נעלם בפינה בזמן שסטפנסון או ג’ורג’ היל מכדררים את עצמם לדעת בדרך לעוד איבוד כדור או לעוד פוזשן מכוער. מול מיאמי אסור לפייסרס להיגרר לאיבודי כדור מיותרים והתקפות חסרות אחריות, מכיוון שזה הלחם והחמאה של מיאמי. הם מסוגלים להפוך שני איבודים למומנטום רצחני שמחסל משחקים, ולכן אסור לפייסרס לאבד את הראש, ופה ג’ורג’ חייב להיכנס לתמונה ולהראות בגרות שעדיין לא בטוח שיש לו. יהיה מעניין לראות.


תחזית – המשחק של מיאמי הוא כמו סודוקו. ברגע שמסתדר איזה 7 או שנכנסת איזה שלשה של ריי אלן, פתאום כל שאר המספרים מסתדרים במקום והמכונה מתחילה לעבוד. כל מה שצריך זה איזה איבוד כדור או כמה פוזשנים רעים בהגנה. הפייסרס של התקופה האחרונה היא קבוצה שבכל משחק היו לה כמה כאלה, גם באלו שניצחה. מול מיאמי יהיה מדובר בגזר דין מוות, ולמרות שלאינדיאנה יש נטייה להתעלות מול מיאמי, זה כנראה מה שיקרה. 4-2 למיאמי.

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


  • facebook
  • twitter
  • generic-social-link
bottom of page