בעונות האחרונות, משום מה, מצאתי את עצמי עוקב באדיקות יחסית אחרי אינדיאנה פייסרס. אין לי שום קשר לאינדיאנה, אף פעם לא ראיתי את לארי בירד משחק בלייב, ואני לא חסיד של הגנות כל כך, אבל עדיין, משהו בפייסרס תפס אותי. יכול להיות שזה היה פול ג’ורג’, שכבר לפני למעלה משנתיים הימרתי עליו שיהיה הדבר הגדול הבא. יכול להיות שזו הדרך בה הפייסרס בנו את הקבוצה שלהם, בלי בחירות טופ 10 ובלי החתמות מרעישות בפרי אייגנסי (אם לא מחשיבים את דייוויד ווסט כהחתמה מרעישה). יכול להיות שעצם העובדה שהם היו האנטיתזה להיט עשתה לי את זה. לא משנה מה גרם לזה, בעונה שעברה מצאתי את עצמי רואה כמעט כל משחק של אינדיאנה בדרכם למקום הראשון במזרח. כן, גם את החצי השני של העונה, זה שנראה כמו תאונת רכבת אחת גדולה, לא פספסתי. אפילו את המשחק היחיד שבו אנדרו ביינום היה רלוונטי ראיתי.
top of page
bottom of page
Comentários