אחרי שדירגנו את הקבוצות שנפסלו בקיץ הזה ולפני שנדרג את הקבוצות שעשו הום-ראן עם האוף-סיזון שלהן, הגיע הזמן לדרג את קבוצות הפרווה, את הקבוצות שגונבות בסיס או שסתם קפאו במקום. אלו שלא התחזקו יותר מדי, לא נחלשו יותר מדי, אלו שהקיץ הזה היה עוד קיץ בדרך למימוש התוכנית שלהן (אם יש כזו בכלל). אלו בדרך כלל הקבוצות המשעממות של הקיץ, אלו שהשם שלהן מופיע בפחות תדירות, שהשמות הנוצצים פחות מקושרים אליהן, אבל אולי דרך הבנייה הזו, של עקב בצד אגודל, הוא נכון יותר. אולי לא. בכל מקרה, זה הזמן לדבר על האטלנטה והדנבר של העולם.
מקום 20 – בוסטון סלטיקס
באו: אוון טרנר (מאינדיאנה), מרכוס סמארט, ג’יימס יאנג (דראפט), מרכוס תורנטון (מהנטס), טיילר זלר (מקליבלנד)
הלכו: כריס המאפריס (לוושינגטון), ג’ריד בייליס (למילווקי)
הוחתמו מחדש: אייברי בראדלי (32 מיליון ל-4 עונות)
בגדול: דני איינג’ הוא טיפוס שאוהב לחשוב בגדול, ולכן הוא הכין את הקרקע בבוסטון למהלך גדול. מהרגע בו הוא החליט שהוא מעביר את פול פירס וקווין גארנט, דני בוי החל לצבור נכסים ולפנות מקום מתחת לתקרת השכר כדי שברגע הנכון, כשהסופרסטאר הנכון יהיה זמין, הוא יהיה שם. אז בקיץ הזה היה סופרסטאר כזה, קווין לאב שמו, אבל התברר שהחבילה שאיינג’ יכל לתת לא מספיק טובה. מינסוטה לא התרשמה מכמה בחירות דראפט עתידיות ואיזה ג’ף גרין והחליטה לחכות למכה הגדולה.
מה נשאר לבוסטון לעשות? ללכת לכיוון השני. אם אין סופרטאר באופק, ובפרי אייג’נסי יהיה קשה למצוא אחד כזה, הולכים לבנייה מחדש, ולא לבנייה מחודשת כפי שאיינג’ קיווה בהתחלה. בבנייה מחדש לראג’ון רונדו אין מקום, כפי שהוכח לפי מי שאיינג’ בחר במקום ה-6, מרכוס סמארט, רכז תזזיתי עם יכולות קליעה מפוקפקות שספק גדול אם יכול לשחק לצד רונדו. כשנזכרים שרונדו הופך לשחקן חופשי בקיץ הבא, מבינים שכנראה זמנו בעיר השעועית הולך ואוזל, ובוסטון תנסה להחליף אותו בתמורה לעוד כמה נכסים שיקדמו את הבנייה מחדש שלה, כך שאיינג’ נמצא במצב טוב להעמיד את הקבוצה שלו במצב בו היא תוכל להיות טובה בעוד שנתיים-שלוש. בינתיים, אם במקרה הגעתם לבוסטון, אולי עדיף ללכת לראות את הרד סוקס.
בקטן: אייברי בראדלי הוחתם מחדש על חוזה שגרם לכולם להגיד ש”זה חוזה שיראה טוב כשתקרת השכר תקפוץ בעוד שנתיים”, ג’יימס יאנג נבחר בבחירה ה-17 וצפוי לתפוס את מקומו של ג’ראלד וואלאס, ואילו אוון טרנר הגיע מאינדיאנה בניסיון להציל לעצמו את הקריירה. עם טרנר, רונדו וסמארט אחוזי הקליעה של הסלטיקס יהיו מזעזעים, וזה יפגע בריווח של המשחק, אבל כבר אמרנו, לכו תראו את הרד סוקס.
מקום 19 – אטלנטה הוקס
באו: ת’אבו ספולושה (מהת’אנדר), אדריאן פיין (דראפט), קנת בזמור (מהלייקרס)
הלכו: לו וויליאמס, לוקאס נוגיירה (לטורונטו), ג’ון סלמונס (נחתך אחרי שהועבר בטרייד מהראפטורס)
הוחתמו מחדש: מייק סקוט (10 מיליון ל-3 עונות), שלווין מק (7.3 מיליון ל-3 עונות)
מתנדנדים: גוסטבו איון, קרטייה מרטין, אלטון בראנד
בגדול: מישהו מבין מה הולך באטלנטה? הקבוצה עם רצף הופעות הפלייאוף הארוך ביותר במזרח נראה שמסרבת להתחזק. אם בעבר האשמה הייתה על הכוכבים שלא באמת מעניקים להוקס מבט רציני, הקיץ הזה נראה שדני פרי, ה-GM, אפילו לא ניסה. להוקס היה צורך גדול בשחקן כנף איכותי, אבל במקום לנסות ללכת על לואל דנג, או טרבור אריזה, או לאנס סטיבנסון, או אולי לנסות לדפוק “דאלאס” ליוסטון ולגנוב את צ’נלדר פרסונס, פרי שוב החליט לחשוב בקטן והלך על ת’אבו ספולושה, שבעונה האחרונה נראה כמו שחקן שהפועל אילת הייתה חותכת באמצע העונה.
אטלנטה תהיה קבוצה טובה יותר העונה מכיוון שזו תהיה עונתו השנייה כמאמן של מייק בודנהולצר המצוין והם מקבלים חזרה את אל הורפורד, אבל מישהו צריך להגיד להם שעל מקום מתחת לתקרת השכר (כרגע הם עם קרוב ל-10 מיליון מתחת לתקרה) לא מקבלים ניצחונות.
בקטן: אדריאן פיין משווק כגבוה שקולע מבחוץ, כך שאם זה נכון, הוא יתאים כמו כפפה ליד לשיטה של בודנהולצר. מצד שני, ההוקס איבדו את לו וויליאמס, שהיה השחקן השישי שלהם בעונה שעברה, ולא ממש מצאו לו מחליף הולם. במזרח זה כנראה יספיק לפלייאוף, אבל לא בטוח שהקבוצה הזו תתקדם מספיק כך שפול מילסאפ, שמסיים חוזה בעונה הבאה, ירצה להישאר.
מקום 18 – גולדן סטייט ווריורס
באו: שון ליווינגסטון (מברוקלין), ברנדון ראש (מיוטה), סטיב קר (מאמן)
הלכו: סטיב בלייק (לפורטלנד), הילטון ארמסטרונג (לאירופה), מארק ג’קסון (מאמן)
הוחתמו מחדש: אף אחד
מתנדנדים: ג’רמיין אוניל, ג’ורדן קרופורד
בגדול: בקיץ האחרון הווריורס קפצו קצת מעל הפופיק בניסיון להאיץ את תהליך ההתפתחות של הקבוצה שלהם. כתוצאה מכך הם שלחו בחירות דראפט ליוטה וזרקו את כל החוזים הגמורים שהיו באמתחתם כדי להחתים את אנדרה איגודלה. המהלך הזה לא שיפר את הקבוצה דרמטית, בעיקר בעקבות פציעות (לא רק של איגודלה) במשך העונה. בקיץ הזה הדחף של הנהלת הווריורס לקפוץ מעל הפופיק צץ שוב, פעם אחת עם הפיטורים של מארק ג’קסון והחלפתו בפרשן אחר שעבורו זאת משרת האימון הראשונה, סטיב קר, ופעם שנייה, עם כל סאגת הטרייד על קווין לאב.
סאגת לאב ביחד עם חוסר היכולת של הווריורס לתמרן עם תקרת השכר הקפיאו את הקיץ של הקבוצה, וכמעט ולא ראינו תנועה כלשהי באזור סן פרנסיסקו, ובסופו של דבר, כשהעשן מתפזר, מי שיחליט אם הקיץ של הווריורס יהיה הצלחה או לא הוא קליי תומפסון, השחקן שעליו הווריורס לא היו מוכנים לוותר בטרייד עם מינסוטה. עונה טובה של תומפסון, וההחלטה לא לוותר עליו תיראה מעולה. עונה בינונית שלו, וזו תיראה אחת ההחלטות העגומות של השנים האחרונות, לבטח אם לאב וקליבלנד יהיו אהבה ממבט ראשון.
כן, אוהדי גולדן סטייט, זה המאמן שלכם
בקטן: סטיב בלייק עזב ופינה את עמדת הרכז המחליף, שהייתה בעייתית בעונה שעברה. כדי לפתור את הבעיה שון ליווינגסטון הגיע, ונותר רק לקוות שהפעם זה יצליח ושהג’ורנימן האינסופי ימצא בית אחרי שנתן עונה טובה מאוד בברוקלין אשתקד. עם זאת, העמדה הבעייתית השנייה, הגבוה המחליף, עדיין לא קיבלה טיפול ויהיה מעניין לראות אם גם סטיב קר מתכנן לשחק עם דריימונד גרין כמחליף לגבוהים שלו.
מקום 17 – פורטלנד טריילבלייזרס
באו: כריס קיימן (מהלייקרס), סטיב בלייק (מגולדן סטייט)
הלכו: מו וויליאמס (למינסוטה)
הוחתמו מחדש: אף אחד
מתנדנדים: ארל ווטסון
בגדול: אם לא מחשיבים את אתגר דלי הקרח של ביל גייטס (הקליפ הנהדר למטה), לא קרה יותר מדי בצפון מערב ארה”ב בקיץ האחרון. מו וויליאמס הלך, סטיב בלייק הגיע, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס והבלייזרס מקווים שהבסיס הזה, בעזרת הנסיון שנצבר בעונה שעברה בסדרת הפלייאוף הנהדרת מול יוסטון ובסדרת הפלייאוף הלימודית מול הספרס, יספיק כדי לשחזר ואולי אף להתעלות על ההישג מהעונה שעברה, חצי גמר המערב.
בנוסף, יתכן שהבלייזרס קצת קפאו על השמרים הקיץ כדי להתכונן לקיץ הבא, בו למרקוס אולדריג’, ווס מת’יוס ורובין לופז מסיימים חוזה ודמיאן לילארד רשאי לקבל הארכת חוזה. יתכן והם לא רצו להעמיס יותר מדי משכורות שיעיקו בקיץ הבא בו הם צפויים להיות פעילים במיוחד. בינתיים נותר להם לקוות שהסגל שלהם לא הגיע לשיאו בעונה שעברה.
בקטן: כאמור, סטיב בלייק הגיע לאורגון כדי למלא את החלל שמו וויליאמס השאיר בעמדת הרכז המחליף. כעת נותר לגלות איך סי.ג’יי מקולום, שלא ממש מצא את עצמו בעונה שעברה ברוטציה של הבלייזרס, יתמודד עם הנוכחות של בלייק. מעבר לכך, כריס קיימן הגיע בחוזה קצת מוגזם (10 מיליון לשנתיים) על מנת לתת עוד קצת בשר מתחת לצבע ולנסות להשאיר מאחוריו את טראומת מייק דאנטוני והלייקרס. לא רק הוא מנסה.
מקום 16 – פיניקס סאנס
באו: אייזיאה תומאס (מסקרמנטו), טי.ג’יי וורן, טיילר אניס (דראפט), אנתוני טוליבר (משארלוט)
הלכו: איש סמית’ (נחתך), צ’אנינג פריי (למג’יק)
הוחתמו מחדש: פי.ג’יי טאקר (16.5 מיליון ל-3 שנים)
מתנדנדים: אריק בלדסו, לאנדרו בארבוסה, אמקה אוקפור
בגדול: יש איזה באזז סביב פיניקס, כי הם עשו את אחת העונות המפתיעות ביותר בתולדות ה-NBA בעונה שעברה ויש להם המון צעירים מוכשרים והרבה מקום מתחת לתקרת השכר, אבל בקיץ הזה לא קיבלנו יותר מדי חוץ מעוד קצת באזז. ריאן מקדונו, שעשה עבודה נהדרת עד כה בעונתו הראשונה כג’נרל מנג’ר, החליט להעמיק עוד טיפה את עמדת הפוינט גארד שלו עם אייזיאה תומאס וטיילר אניס, כשבינתיים המו”מ עם אריק בלדסו תקוע, והוא ככל הנראה ילך במסלול של גרג מונרו ויקבל את ה-Qualifying offer שתהפוך אותו לשחקן חופשי בלתי מוגבל בעונה הבאה.
כל זה קורה כשלגוראן דראגיץ’, השחקן המשתפר של העונה שעברה, יש אופציית יציאה בסיום העונה, כך שכל סיטואציית הרכזים בפיניקס היא מעניינת מאוד, כל כך מעניינת שאולי כדאי לחשוב על איזשהו טרייד שינחית באריזונה איזה גבוה בעל שיעור קומה, אולי רוי היברט?
בקטן: צ’אנינג פריי עזב, ולמרות שלכאורה לא נראה כי מדובר בשחקן קריטי, הוא השאיר בור יחסי בעמדת הסטרץ’ פור של הסאנס. הרכש הטרי אנתוני טוליבר והתאומים מוריס, גרסת ה-NBA לאחיות אולסן, צפויים למלא את החלל שהוא השאיר, אבל זה עדיין יהיה חלל. חוץ מזה, פיניקס עשתה עבודה לא רעה בדראפט עם הבחירה של טי.ג’יי וורן, שצפוי להיות אחד הקלעים הטובים במחזור הרוקיז הנוכחי, ובחרה גם כשרון אירופי בדמות בוגדן בוגדנוביץ’, שכנראה ישאר מעבר לים בשנים הקרובות, כך שהסאנס ממשיכים עם הבאזז וצפויים שוב להיות קרובים לפלייאוף אבל לא באמת להיכנס אליו. אבל הם יכולים להרשות לעצמם, יש להם בחירת דראפט מוגנת טופ 5 מהלייקרס בעונה הבאה.
פוינט גארד אחד יותר מדי? אייזיאה תומאס מצטרף לפיניקס
מקום 15 – ברוקלין נטס
באו: ג’ארט ג’ק, סרגיי קאראסב (מקליבלנד), ליונל הולינס (מאמן), מרקל בראון, קורי ג’פרסון (דראפט), בוג’אן בוגדנוביץ’ (מפנרבחצ’ה)
הלכו: שון ליווינגסטון (לווריורס), מרכוס תורנטון (לבוסטון), פול פירס (לוושינגטון), ג’ייסון קיד (מאמן)
הוחתמו מחדש: אלן אנדרסן (2.6 מיליון לשנתיים)
מתנדנדים: אנדריי בלאץ’, ג’ייסון קולינס
בגדול: כמות המזומנים של מיכאיל פרוחורוב ב-NBA היא כמו הכח של צה”ל בעזה. יש המון מזה, זה עושה הרבה רעש והרבה שינוי בהתחלה, אבל באיזשהו שלב זה מאבד מערכו. לא משנה כמה הכיסים של פרוחורוב עמוקים, מתישהו, תחת ה-CBA החדש, ידיו יהיו כבולות, ובקיץ הזה ראינו שגם בילי קינג, הג’נרל מנג’ר שתמיד מנסה למצוא עוד דרך עקלקלה למנף את סיכויי ההצלחה של הקבוצה שלו, לא מצא אף דרך חוץ מלהשתרבב לאיזה טרייד משולש שינחית לו את ג’ארט ג’ק. כשמוסיפים את העזיבה של פול פירס ושון ליווינגסטון, מקבלים תמונה של קיץ די עגום אפילו מבחינת הברוקלינים. אז איך זה שהם במרכז הטבלה?
הנטס עדיין באמצע כי השינוי שלהם בעמדת המאמן הוא לטובה. ג’ייסון קיד אמנם הפתיע בחצי השני של העונה שעברה, אבל זה היה רק לאחר שברוק לופז נפצע. ליונל הולינס הוא המאמן שעבד עם צמד הגבוהים הטוב בליגה (מארק גאסול וזאק רנדולף) בממפיס, ולטעמי, הוא היה ראוי לתואר מאמן העונה של 2013, כך שיש סיבות לאופטימיות בכל גזרת ברוק לופז. ואם דרון וויליאמס יחזור 4 שנים אחורה, בכלל יהיה מעניין בתפוח הגדול.
בקטן: כאמור ג’ארט ג’ק הגיע מקליבלנד כדי לאייש את עמדת הרכז המחליף/השחקן שמשחק ליד די-וויל, והוא נכנס לנעליים הגדולות של שון ליווינגסטון, שעשה עבודה מצוינת בתפקיד הזה שנה שעברה. מעבר לכך, לא קרה יותר מדי מבחינת הסגל של הנטס. הם קנו כמה בחירות דראפט סיבוב שני שאולי יצא מהן משהו, אבל הם בעיקר איבדו שחקנים כמו ליווינגסטון, פירס ות’ורנטון, ויהיה מעניין לראות אם להולינס יש דרך יצירתית לחפות על האובדן שלהם.
מקום 14 – וושינגטון וויזארדס
באו: פול פירס (מברוקלין), כריס האמפריס (מבוסטון), דוואן בלייר (מדאלאס)
הלכו: טרבור אריזה (ליוסטון), טרבור בוקר (ליוטה)
הוחתמו מחדש: מרצין גורטאט (60 מיליון ל-5 עונות), דרו גודן (חוזה מינימום)
מתנדנדים: קווין סראפין, גארט טמפל, כריס סינגלטון
בגדול: מצד אחד, וושינגטון עשתה את העבודה שלה בקיץ. היא שמרה על הפרי אייג’נט הגדול שלה, היא לא התפתתה לשלם יותר מדי לפרי אייג’נט השני הכי גדול שלה, במקום זה, היא החתימה וטרן מוכח שגם יוכל להיות קול חזק בחדר ההלבשה וגם לא יאכל יותר מדי דקות, כך שאוטו פורטר יקבל הזדמנות להוכיח לנו שלא מדובר רק באחלה שם למוסך. ובלי קשר, הקו האחורי שלהם ממשיך להיות הכי טוב והכי מבטיח במזרח, כך שבסך הכל, אין יותר מדי תלונות.
מצד שני, הם החתימו את מרצין גורטאט על חוזה ארוך מדי ויקר מדי לשחקן בן 30, הם ויתרו על אריזה בשביל להחתים את פול פירס, שכבר כבד מדי כדי לשחק בעמדת הסמול-פורוורד, לא היה להם בחירת דראפט כי הם העבירו אותה לפיניקס, ולמרות הפרונטליין המרשים, הם יותר מדי תלויים בקו האחורי שלהם, כך שבסך הכל, האוף-סיזון של וושינגטון הוא אמביוולנטי וקשה מאוד לקבוע אם הם השתפרו או לא. בינתיים זה מספיק למקום טוב באמצע.
כבר מעביר לך את הצינגלה, ג’ון, אל תהיה חזיר
בקטן: מה שבטוח, הקו הקדמי שלהם, שכבר היה חזק, התחזק עוד יותר עם ההצטרפות של האמפריס ובלייר לננה וגורטאט. ביחד עם ההחתמה מחדש של דרו גודן מדובר בקו הקדמי הכי מגוון במזרח, ויתכן מאוד שזה יתן לוויזארדס איזשהו יתרון יחסי מול יריבות אחרות בקונפרנס.
מקום 13 – מילווקי באקס
באו: ג’אבארי פארקר, ג’וני אוברייאנט, כריס רייט (דראפט), ג’אריד בייליס (מבוסטון), קנדל מרשל (מהלייקרס), ג’ייסון קיד (מאמן)
הלכו: לארי דרו (מאמן), ג’ף אדריאן (ליוסטון)
הוחתמו מחדש: אף אחד
מתנדנדים: רמון סשנס, אקפה אודו
בגדול: מילווקי יוצאת לדרך חדשה. בעלים חדש, רוח חדשה ובעיקר פרנצ’ייז פלייר חדש. ג’אבארי פארקר הוא בדיוק השחקן שעליו חלמו בבאקס. שחקן שמוכן לתרום מהרגע הראשון ב-NBA ויוכל לפתח ציוות מפחיד עם הגריק פריק, יאניס אנתטוקונמפו (הצלחתי!). אם לארי סנדרס יזכיר יותר את לארי סנדרס מהעונה השלישית שלו בליגה ופחות את המתחזה המוזר הזה מהעונה הרביעית, יהיה שמח בוויסקונסין העונה.
מעבר לפארקר, המהלך הגדול השני של הבאקס היה העמדת המאמן. החלפת לארי דרו בג’ייסון קיד הייתה מהלך די מפוקפק מבחינה אתית, שגרם לכל אנשי הליגה לצקצק בלשונם ולזעוק כנגד החתרנות בין המאמנים בליגה, אבל כשמסתכלים על המהלך הזה מקצועית, הוא הגיוני. דרו נכשל דרמטית עם סגל שנבנה כדי להגיע לפלייאוף בעונה שעברה, וקיד הוא מאמן בעל שם, שאפשר להגיד אפילו שדי הצליח בחצי העונה השנייה שלו בברוקלין, עם סגל שבנוי בצורה דומה לזה של הבאקס. אמנם מילווקי עדיין עושה מהלכים של מילווקי כמו להחתים שני רכזים כשכבר יש לה את ברנדון נייט ונייט וולטרס, אבל היי, זאת מילווקי.
בקטן: כפי שאמרנו, ג’אריד בייליס הגיע כדי לקחת דקות מוולטרס ונייט, וקנדל מרשל הגיע כדי לגנוב דקות משלושתם. השאלה הגדולה לגבי מילווקי בקיץ הזה היא איך יגיעו לעונה הבאה השחקנים שלא הגיעו בעונה שעברה? איך יגיע או.ג’יי מאיו? סנדרס? ארסן איליסובה? אם החברה האלה יתנו עונה טובה ולא עונת שפל כמו בעונה שעברה, ביחד עם השינויים המקצועיים והפרסונליים שנעשו בקבוצה, העתיד נראה טוב במילווקי, ולא רק בגלל הבת היפהפייה של הבעלים.
מקום 12 – לוס אנג’לס קליפרס
באו: ג’ורדן פרמר (מהלייקרס), ספנסר הוז (מקליבלנד), סי.ג’יי ווילקוקס (דראפט),
הלכו: מאליק וויינס (לאירופה), ווילי גרין (למג’יק), דני גריינג’ר (למיאמי), דארן קוליסון (לסקרמנטו)
הוחתמו מחדש: גלן דייוויס (חוזה מינימום)
מתנדנדים: ריאן הולינס, הידו טורקוגלו
בגדול: הסיפור הגדול סביב הקליפרס בקיץ האחרון היה כמובן כל סאגת דונלד סטרלינג והמכירה לסטיב באלמר. בסופו של דבר, המכירה הושלמה וסטרלינג סיים את דרכו בליגה, וזה נותן איזשהי התרוממות רוח לכל מי שקשור למועדון בצורה כזו או אחרת. כעת הגיע בעלים שרוצה להפוך את המועדון לגדול בליגה, שלא לדבר על העיר, שרוצה לזכות באליפויות ושעושה מסיבות פתיחה קצת מוגזמות, יש שיגידו.
המכירה לבאלמר לבדה צפויה להזרים דם חדש לקבוצה, שהתמודדה בגבורה עם כל התקריות של סטרלינג בפלייאוף האחרון, עד שכשלה (או שאולי זה רק כריס פול?) מול אוקלהומה בחצי גמר המערב. עם זאת, לא יותר מדי קרה בקליפרס בקיץ האחרון מבחינת הסגל, כנראה בגלל השיתוק שיצרה כל סיטואציית המכירה.
בקטן: ספנסר הוז הוא השם הגדול שהגיע לעיר המלאכים בקיץ, וזה מהלך לא כל כך ברור מבחינת הקליפרס. מצד אחד, הוז יחזק את הקו הקדמי וירווח את המשחק עם האיום שלו מבחוץ. מצד שני, הוא אחד השומרים החלשים לעמדה שלו, כך שעדיין אין תחליף לדאנדרה ג’ורדן. חוץ מהוז, ג’ורדן פארמר יתפוס את מקומו של דארן קוליסון כילד כאפות של כריס פול וסי.ג’יי ווילקוקס נבחר בדראפט כדי להעמיק עוד יותר עמדות הכנף של הקבוצה. כאמור, הסגל לא חווה טלטלות רציניות, ולכן יהיה מעניין לראות כמה השפעה תהיה להגעה של באלמר.
מקום 11 – דנבר נאגטס
באו: ארון אפללו (בשוד לאור יום מאורלנדו), יוסוף נורקיץ’, גארי האריס (דראפט)
הלכו: ארון ברוקס (לבולס), אוון פורנייה (לאורלנדו), יאן וסלי (לאירופה)
הוחתמו מחדש: אף אחד
מתנדנדים: אף אחד
בגדול: כל פעם שאתה יכול להשיג את אחד מעשרת השוטינג גארדים הטובים בליגה תמורת אוון פורנייה והבחירה ה-56, אתה צריך לעשות זאת. דנבר עשתה זאת, והיא הרחיבה את הרוסטר שלה עם הטרייד בערב הדראפט עם הבולס שהביא לה את יוסוף נורקיץ’ וגארי האריס, וכך בעצם הנאגטס מכינים את עצמם לטרייד גדול שיגיע באיזשהו שלב. הסגל של דנבר מורכב מהרבה מאוד שחקנים איכותיים, אבל בלי סופרסטאר, ובקונסטלציה הנכונה, בטרייד הנכון, השחקנים הללו יוכלו להיות מומרים לפרנצ’ייז פלייר אמיתי.
זה למה הנאגטס נמצאים יחסית גבוה ברשימה, כי הם עשו בקיץ הזה צעד קדימה בדרכם להפוך לקבוצה טובה יותר. זה לא שאפללו, נורקיץ’ והאריס דווקא יעשו אותם טובים יותר, אלא עצם זה שהם שם מגדיל את הסיכויים שזה יקרה.
בקטן: אפללו ישתלב בטבעיות בעמדת השוטינג גארד, שאוישה בעונה שעברה ע”י רנדי פוי הבינוני. נורקיץ’ מחזק את הקו הקדמי ומאפשר לקבוצה לחקור טריידים אפשריים על הגבוהים האחרים (טימופיי מוזגוב, ג’וויל מגי, דרל ארתור, ג’יי.ג’יי היקסון) והאריס יתפוס את מקומו של פורנייה כמחליף של הגארדים. הסגל של הנאגטס עדיין לא ממש שווה פלייאוף במערב, אבל אולי בזכות המהלכים של הקיץ האחרון, בעונות הבאות הוא יהיה.
Comments