• yuvaloz55

מקצה הדירוג 2014: מקומות 21-30

יש עוד זמן רב עד הג’אמפ בול הראשון של עונת 2015, ובינתיים כל מה שיש לנו זה להמתין לפתיחת אליפות העולם בכדורסל שתחסר לא מעט כוכבים, כך שזה מרגיש כמו הזמן הנכון לעשות את סיכום הפרי אייג’נסי השנתי של “מרגישים NBA”. בשלב הזה, אחרי שסוף סוף נגמרה סאגת הטרייד של קווין לאב, כבר רוב ההחתמות הרציניות הושלמו, וכמעט כל מה שנותר בשוק הם מלפפונים חמוצים, ולמרות שתמיד יכול להיות שיבוא עוד איזה טרייד גדול וישנה את התמונה, אפשר כבר להתחיל את עונת הסיכומיישן.

כמו בעונה שעברה, הדירוג הזה לא בא לנבא מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא פשוט לדרג מי הייתה הנמלה הכי חרוצה באוף-סיזון ומי שרפה את האסימונים שלה, מי שיפרה את הסיכויים שלה להצליח בעונה הבאה ומי לא, מי קפאה על השמרים ומי צעדה קדימה. כמובן שזהו דירוג סובייקטיבי שלי ואתם מוזמנים לטקבק ולהגיב אם אתם מסכימים או לא מסכימים, אבל בינתיים, בואו נצלול ישירות לדירוג עם מקומות 21-30.

*הרוב המכריע של ההעברות בקיץ מתועד כאן. אם יש עוד העברות שבוצעו או שצריך לתקן, תרגישו חופשי להגיב, ואני אתקן.

מקום 30 – יוסטון רוקטס

באו: טרבור אריזה (מוושינגטון), קלינט קאפלה (דראפט), אלונזו ג’י (מקליבלנד), איש סמית’ (מפיניקס), ג’ף אדריאן (מהלייקרס), ג’ואי דורסי (מברצלונה)

הלכו: צ’נדלר פרסונס (לדאלאס), עומר אשיק (לניו אורלינס), ג’רמי לין (ללייקרס), עומרי כספי (לפליקנס ומשם לסקרמנטו), ג’ורדן המילטון (לטורונטו)

הוחתמו מחדש: טרוי דניאלס (חוזה מינימום), פרנסיסקו גארסיה (חוזה מינימום)

מתנדנדים: אף אחד

בגדול: המנצחת הגדולה של האוף-סיזון הקודם הפכה למפסידה הגדולה של האוף-סיזון הנוכחי. הסיבה לכך שהקיץ הזה של יוסטון מוגדר ככשלון היא אותה סיבה לכך שהקיץ הקודם הוגדר כהצלחה, וזה מכיוון שדריל מורי חושב בגדול. בקיץ הקודם זה הצליח עם ההגעה של דווייט האוורד, בקיץ הזה מורי ניסה שוב לעקוף את כל הליגה בסיבוב ולהנחית את לברון או מלו או כריס בוש בזמן שהוא מוותר על עומר אשיק וג’רמי לין ובזמן שהוא מנסה להחביא את צ’נדלר פרסונס בשוק השחקנים החופשיים המוגבלים.

לברון היה לונג-שוט מלכתחילה, כרמלו גם מהר מאוד צמצם את האופציות שלו לניקס ולבולס ולמעשה אפשר להגיד שהאחראי הגדול לכשלון של הרוקטס בקיץ הנוכחי הוא לא מורי, אלא כריס בוש. הפורוורד של מיאמי נראה בדרכו לטקסס לפני שעשה פניית פרסה חזרה לפלורידה שזיכתה אותו ב-20 מיליון דולרים נוספים. בינתיים דאלאס גנבה ליוסטון את פרסונס מתחת לאף והותירה את הרוקטס עם טרבור אריזה כפרס ניחומים.

בסופו של דבר, הרוקטס איבדו את הסמול-פורוורד הפותח שלהם, את הרכז המחליף שלהם ואת הסנטר המחליף שלהם בשביל אריזה, והפכו להיות תלויים הרבה יותר מדי ביכולות של ג’יימס הארדן (שבכלל מעריך יותר מדי את היכולות של עצמו) ודווייט האוורד. מספיק שאחד מהם יפצע, וקשה מאוד לראות את החברה של קווין מקהייל מבטיחים מקום בפלייאוף במערב הרצחני, כך שאחרי קיץ בו הם הלכו שני צעדים קדימה, בקיץ הזה נראה שהם הלכו צעד אחורה.

בקטן: אריזה מגיע שוב פעם ליוסטון אחרי עונת חוזה מוצלחת, והרוקטס צריכים לקוות שהוא לא יחווה הנג-אובר כמו בפעם הקודמת שהם נתנו לו חוזה ארוך טווח. טרנס ג’ונס ימשיך להיות הברווז הצולע בעמדת הפאוור פורוורד בזמן שהרוקטס מקווים שהוא יתפתח לשחקן שגם יכול לתרום כשזה חשוב (מה שלמרקוס אולדריג’ עשה לו בפלייאוף האחרון היה פשוט מעורר רחמים) וטרוי דניאלס הוחתם מחדש על תקן הגיבור האלמוני שצולף מכל מקום, אבל איך שלא מסתכלים על זה, בסוף, זו הקבוצה של האוורד והארדן, ולא בטוח שזה יספיק במערב.


מקום 29 – אינדיאנה פייסרס

באו: רודני סטאקי (מדטרויט), סי.ג’יי מיילס (מקליבלנד), שיין וויטינגטון (לא נבחר בדראפט), דמיאן רודז (מסראגוסה)

הלכו: לאנס סטיבנסון (לשארלוט), אנדרו ביינום (לאולם הבאולינג הסמוך), פול ג’ורג’ (לאורטופד)

הוחתמו מחדש: לבוי אלן (חוזה מינימום)

מתנדנדים: ראסול באטלר

בגדול: הקיץ הזה נראה שנלקח מאחד הסיוטים של לארי בירד. בעצם, כל מה שקורה באינדיאנה בערך מאז פברואר נראה כמו קריסה אחת גדולה, שהגיעה לשיאה עם הפציעה הנוראית של פול ג’ורג’ באימון נבחרת ארה”ב. היה פה שילוב קוסמי של ניהול לא טוב לצד שחקנים לא מתאימים לצד פשוט חוסר מזל, ברמה שכל מה שנותר להגיד כשהרגל של PG התקפלה בצורה לא סטנדרטית זה פאק איט.

החלק של ההנהלה מתבטא בחוסר היכולת להחתים מחדש את לאנס סטיבנסון. הפייסרס החליטו שלאנס הוא הגורם לדעיכה ביכולת בחצי השני של העונה ונתנו לו הצעה שלא ממש התאימה לכשרון שהציג על הפרקט (44 מיליון ל-5 עונות). סטיבנסון החליט להגיד תודה, אבל לא תודה, והלך לשארלוט, גם מקום עם מערכת תומכת שיוכל להתמודד עם השטויות שהוא בטח יעשה במהלך העונה, גם מקום שיתן לו חוזה יותר אטרקטיבי, גם טיפה יותר כסף פר עונה, וגם חוזה שמסתיים מוקדם יותר, או יותר נכון, בדיוק כשחוזה הטלוויזיה החדש אמור להיכנס לתוקפו, ואז גם המשכורות אמורות לקפוץ.

הכשלון עם לאנס עוד היה נסבל אם הפייסרס היו מנסים למצוא איזושהי תחליף הולם, אבל כל מה שהם מצאו זה רודני סטאקי, וזה, גם עם ג’ורג’ בריא, לא בטוח שהיה מספיק. מהרגע שג’ורג’ נפצע, בכלל אפשר לסמן את האוף-סיזון הזה ככשלון אחד גדול. אמנם הפייסרס הם קצת קורבן של הנסיבות, בניגוד ליוסטון, שהביאו את הכשלון שלהם על עצמם, אבל עדיין, כשלון הוא כשלון.

בקטן: האותיות הקטנות באינדיאנה הפכו להיות באמת לא מעניינות מהרגע שג’ורג’ נפצע. סי.ג’יי מיילס הוא שחקן נחמד, אם יש שחקן אחר שיכול למצוא אותו פנוי לקליעה. אין באינדיאנה שחקן כזה כרגע. רודני סטאקי הוא שחקן שישי על הכיפאק, אבל כנראה הוא יפתח בחמישייה בעקבות מצוקת הגארדים של פרנק ווגל. בקיצור, אם בעונה שעברה נראה היה שהכל מוכן להשתלטות של הפייסרס על המזרח, נראה שהעונה הכל מוכן להתפרקות שלהם ולאיבוד מקומם בפלייאוף.


מקום 28 – מיאמי היט

באו: ג’וש מקרוברטס (משארלוט), דני גריינג’ר (מהקליפרס), לואל דנג (מקליבלנד), שבאז נייפר (דראפט), רג’י וויליאמס (משום מקום) ושון וויליאמס (מאיפה שהביאו את רג’י וויליאמס)

הלכו: שיין באטייה (פרש), ג’יימס ג’ונס (לקליבלנד) ולברון ג’יימס (לאן שג’יימס ג’ונס הלך, איזה שפוט)

הוחתמו מחדש: כריס בוש (5 שנים, 118 מיליון), דוויין ווייד (שנתיים, 34 מיליון), כריס אנדרסן (שנתיים, 10 מיליון), יודוניס האסלם (שנתיים, 5.6 מיליון), מריו צ’אלמרס (שנתיים, 8.3 מיליון)

מתנדנדים: גרג אודן, ריי אלן, טוני דגלאס, רשארד לואיס, מייקל ביזלי

בגדול: עד הקיץ הזה פט ריילי נחשב לכל יכול. הוא היה זה ששם ללברון ג’יימס על השולחן את חמש טבעות האליפות שלכאורה היפנטו את לברון ושכנעו אותו להגיע לסאות’ ביץ’, הוא היה זה שתזמר את הגעתם של שיין באטייה וריי אלן בשנים שלאחר מכן. אלא שלא לעולם חוסן, ובקיץ הזה ראינו את ריילי מגלה שגם הוא אנושי.

זה התחיל במסיבת עיתונאים די הזויה, שבה הוא חצי-קרא-תיגר על כל ההתנהלות של לברון, שרמז שאולי יעזוב. זה המשיך עם חוסר היכולת שלו לחזק את הקבוצה ברמה מספקת (סורי מקבוב), וכמובן שזה נגמר עם הנטישה של לברון. ריילי גילה בקיץ הזה שעם כל הטבעות שלו וכל ההילה וכל הג’ל שבעולם, הליגה הזו היא ליגה שמנוהלת ע”י כוכבים, והפעם הוא פשוט היה בצד הלא נכון של המשוואה.

עם זאת, תכלס, מיאמי תהיה קבוצה לא רעה בעונה הבאה. לואל דנג הוא עדיין אחלה שחקן, כריס בוש לבטח ישפר קצת את הסטטיסטיקות שלו אחרי כמה עונות בתפקיד הרול-פלייר ודוויין ווייד יקח על עצמו יותר (כמה שהגוף שלו מסוגל בשלב זה של הקריירה), ועדיין תהיה שם המעטפת המצוינת של אריק ספולסטרה וריילי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי להתאושש מעזיבה של שחקן בקליבר של לברון ג’יימס. התלות שמיאמי פיתחה בלברון בעונה שעברה תביא לכך שהם יצטרכו לבנות סגנון משחק חדש לחלוטין, ולא בטוח שהסגל הנוכחי מספיק טוב כדי לעשות זאת, אפילו במזרח.

בקטן: ההיט הצליחו לשמור על רוב הסגל מהעונה שעברה, אבל כאמור, הסגל הזה היה מותאם ללברון ג’יימס. אפילו שבאז נייפר (שמיאמי הפכה עולמות כדי להביא אותו משארלוט בערב הדראפט) הובא רק כי לברון זרק איזה ציוץ עליו בטוויטר. כעת העיניים יהיו בעיקר על אריק ספולסטרה, שיצטרך למצוא דרך להפוך את הרוסטר הזה, שנומינלית שווה מקום בפלייאוף עם יתרון ביתיות, לרוסטר ששווה את זה גם במציאות.


מקום 27 – לוס אנג’לס לייקרס

באו: קרלוס בוזר (מהבולס דרך אמנסטי), ג’ורדן קלרקסון, ג’וליוס רנדל (דראפט), אד דייוויס (מממפיס), ג’רמי לין (מיוסטון), ביירון סקוט (מאמן)

הלכו: כריס קיימן (לפורטלנד), קנדל מרשל (נחתך), פאו גאסול (לבולס), ג’ודי מיקס (לדטרויט), ג’ף אדריאן (ליוסטון), מרשון ברוקס (לאירופה), מייק דאנטוני (מאמן)

הוחתמו מחדש: קובי ברייאנט (48 מיליון לשנתיים), ריאן קלי (3.3 מיליון לשנתיים), ניק יאנג (21 מיליון ל-4 שנים), ווסלי ג’ונסון (חוזה מינימום), ג’ורדן היל (18 מיליון לשנתיים), אקסבייר הנרי (חוזה מינימום)

מתנדנדים: אף אחד

בגדול: בלייקרס, אין חדש תחת השמש. נעשו המון שינויים בקבוצה, וגם התחלף המאמן באיחור של שנתיים, אבל שום בשורה לא הגיעה. הלייקרס למעשה חרצו את גורלם לשנתיים הקרובות כשהתחייבו לכמעט 50 מיליון דולר לקובי ברייאנט, כשאף אחד לא יודע איך קובי יראה כשהוא חוזר אחרי עונה שלמה בה כמעט לא שיחק. זה הוביל לקיץ מבולבל מאוד בעיר המלאכים, שהתחיל עם פנטזיות על לברון וכרמלו והמשיך עם התמהמהות במינוי מאמן מתוך מחשבה פרימטיבית שאיכשהו הם יצליחו להנחית סופרסטאר ואז הכל יסתדר, והסתיים עם איסוף רול-פליירים מכל רחבי הליגה שסביר להניח שכל מה שיעשו זה לעצבן את קובי.

הדבר היחיד שטוב שיצא מהקיץ הזה, אולי חוץ מבחירות הדראפט של הלייקרס, הוא שכנראה נחתה אצלם ההבנה שאי אפשר רק לבנות על השם של הפרנצ’ייז כדי למשוך פרי אייג’נטס גדולים, אלא יש צורך בתוכנית, בחזון כלשהו. ג’רמי לין וקרלוס בוזר לא עונים על הקריטריונים הללו, כנראה.

בקטן: במיקרו, הלייקרס הצליחו לעשות כמה מהלכים לא רעים. ג’רמי לין הגיע ביחד עם ממתק בדמות בחירת סיבוב ראשון מיוסטון, אד דייוויס הוחתם על חוזה מציאה וג’וליוס רנדל וג’ורדן קלרקסון אמורים להיות מוכנים לתרום מהרגע הראשון. מצד שני, ג’ורדן היל? 18 מיליון לשנתיים?

למרות שחלק מהפעולות היו טובות, השורה התחתונה היא החשובה, וזו אומרת שהלייקרס ימשיכו להיות לא רלוונטיים ובינוניים גם העונה, אלא אם כן יקרה משהו באמת לא סביר. כשנזכרים שהבחירה שלהם עוברת לפיניקס כמעט בוודאות (מוגנת טופ 5), בינוניות היא משהו שהלייקרס לא יכולים להרשות לעצמם.


מקום 26 – אוקלהומה סיטי ת’אנדר

באו: סבסטיאן טלפייר (משקר כלשהו), אנתוני מורו (מניו אורלינס), מיץ’ מקגארי (דראפט)

הלכו: ת’אבו ספולושה (להוקס), קארון באטלר (לדטרויט), דרק פישר (פרש)

הוחתמו מחדש: גרנט ג’רט (חוזה מינימום)

בגדול: למה בעולם בו מו וויליאמס, ג’אמיר נלסון ורמון סשנס עוד פנויים בשוק, אוקלהומה מתפשרת על רכז שלא שיחק בליגה למעלה משנה? למה לבחור בדראפט עוד שחקן גבוה כמו מיץ’ מקגארי בבחירה ה-21 אם אתה לא מתכוון לאמנסט את קנדריק פרקינס? למה לבחור את הבחירה ה-29 ואז להחביא אותה בדי-ליג?

אוקלהומה מתנהגת כמו הבחור העשיר הזה שמתעקש להשאיר בדיוק 10% טיפ, ולא יותר מזה. החדשות הטובות הן שהת’אנדר הם אחד מחמש הפרנצ’ייזים המרוויחים ביותר בליגה, כך שהמדיניות הזו עובדת. החדשות הרעות הן שהמדיניות הזו פוגעת כבר קיץ שני ברציפות בחוזק של הסגל. לסם פרסטי הייתה הקיץ אופציה לחזק את הסגל כך שהוא לא יצטרך להיות תלוי רק בקווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וסרג’ איבקה. הוא עוד פעם החליט להמתין לשיפור מבפנים ולא לבצע מהלך שיוכל להפוך את הקבוצה שלו לפייבוריטית הברורה במערב (אהמ, ג’רמי לאמב והבחירה ה-29 בתמורה לארון אפללו), וחבל.

בקטן: אנתוני מורו דווקא יכול להיות הפתעה נעימה בת’אנדר. בעונה שעברה הגארד מג’ורגיה טק קלע ב-45% מהשלוש (מבין השחקנים שזרקו יותר מ-2 זריקות למשחק בעונה שעברה, רק 5 העמידו ממוצע גבוה יותר), וכבר עכשיו אפשר לראות אותו מחכה בפינה לתפור שלשה אחרי עוד חדירה של KD או ראסל. טלפייר אמור להיכנס לנעליו של דרק פישר, אבל השאלה היא מי אמור להיכנס לנעליהם של ספולושה ובאטלר. סביר להניח שהת’אנדר עוד יתחזקו במהלך העונה בוטרנים שיעשו ביי-אאוט (כמו שעשו עם באטלר), אבל כרגע הם בעיקר סומכים על שיפור של לאמב, אנדרה רוברסון ופרי ג’ונס בגזרה הזו.


וואללק, מצחיק


מקום 25 – פילדלפיה 76

באו: ג’ואל אמביד, קיי.ג’יי מקדניאלס, ג’רמי גרנט (דראפט), פייר ג’קסון (מניו אורלינס), לוק מבה א מוטה, אלכסיי שבד (ממינסוטה)

הלכו: ת’ד יאנג (למינסוטה), ג’יימס אנדרסן, לורנזו בראון (לאירופה)

הוחתמו מחדש: אף אחד

מתנדנדים: אדוניס תומאס, ג’ייסון ריצ’ארדסון

בגדול: ברוכים הבאים לקבוצה הכי מדכאת ב-NBA. בעונה שעברה הייתה איזושהי תקווה שסם הינקי, ה-GM של הסיקסרס, ישתמש בשתי בחירות הדראפט הגבוהות שלו כדי לחזק את הסגל הצעיר שלו ולקדם את פילדלפיה קדימה. בפועל, הוא בחר ביג מן שלא ישחק העונה ופורוורד אירופי שלא יגיע ל-NBA בשנתיים הקרובות, לפחות. כך שהסגל החלש של פילדלפיה מהעונה שעברה נשמר ברובו, והחיזוק היחיד שהגיע הוא נרלנס נואל (שנראה מעולה בליגת הקיץ), שאמביד מחליף אותו על תקן הגבוה המבטיח והפצוע.

בסוף התהליך, אולי ב-2017 או 2018, הפירות מהניסוי החסר תקדים הזה של הינקי ישאו פרי, אם אמביד יתפתח (בשביל זה הביאו את המנטור/סוכן שלו מבה א מוטה ממינסוטה), ונואל יהפוך לעוגן הגנתי, וקרטר וויליאמס יזכיר את היכולת שלו מתחילת עונת הרוקי, ודריו סאריץ’ באמת יגיע  ל-NBA ועוד בחירות דראפט יגיעו ויתפתחו (הסיקסרס קיבלו עוד אחת בזכות המעורבות שלהם בטרייד על קווין לאב), אבל עד אז הסיקסרס יהיו הכתם השחור של הליגה, סמל לכל מה שרע בטנקינג, ויפריעו לכל שאר הקבוצות. הרי אם יש מאבק מיקום בסוף העונה בין פורטלנד לגולדן סטייט, ואחת מהקבוצות הללו פוגשת את הסיקסרס, ברור שזו אפילו לא תחרות. אדם סילבר, לטיפולך.

בקטן: כאמור, נואל אמור להכניס קצת דם חדש בקבוצה וגם קיי.ג’יי מקדניאלס, שנבחר בסיבוב השני, הוא שחקן אתלטי וקפיצי שאמור להתאים למה שברט בראון בונה בעיר האחווה. אבל עם כל הרצון הטוב של בראון, הינקי מעמיד מוצר מוחלש על הפרקט, וההוכחה הגדולה ביותר לכך היא ששחקן חמישייה של הקבוצה בעונה שעברה, ג’יימס אנדרסן, שאפילו קלע סל ניצחון מול יוסטון במהלך העונה, נפלט מהליגה ועבר לאירופה. מביך משהו.


תנצרו את הרגע, כי זו הפעם האחרונה שאתם רואים אותו העונה. ג’ואל אמביד


מקום 24 – אורלנדו מג’יק

באו: אוון פורנייה (מדנבר), ארון גורדון, אלפריד פייטון, דווין מרבל (דראפט), צ’נינג פריי (מפיניקס), ווילי גרין (מהקליפרס), בן גורדון, לוק רידנאור (משארלוט), פייטון סיבה (מדטרויט)

הלכו: ארון אפללו (לדנבר), ג’מיר נלסון (לדאלאס)

הוחתמו מחדש: אף אחד

מתנדנדים: איטוון מור, ג’ייסון מקסיל, רוני פרייס, דורון לאמב

בגדול: אפשר להתעצבן רגע? קצת לפרוק עצבים? כן? יופי.

גאד דאמט, האניגן! אוון פורנייה והבחירה ה-56 בתמורה לארון אפללו? שחקן שלא יודע בעצמו איזה עמדה הוא משחק ועוד איזה Mr. Irrelevant בשביל שחקן שהיה הקלעי המוביל שלך, שקלע ב-42.7% מהשלוש בעונה שעברה ויושב על חוזה סבבה לגמרי? אני מבין שאתה בונה מחדש ואתה לא צריך וטרנים כמו אפללו שפשוט תופסים דקות לשחקנים צעירים יותר, סבבה, מבין את זה, אבל למה דווקא את הדיל הזה קיבלת? לא יכולת לחכות עד שהשוק קצת יתייבש ואז היית נראה כמו האביר על הסוס הלבן? הרי אם לקחת את פורנייה והבחירה ה-56, למה שלא תיקח את ג’רמי לאמב והבחירה ה-29? או את טוני סנל והבחירה ה-19? גאד דאמט, האניגן! הרסת לנו עוד קבוצה במזרח.

בקטן: ג’מיר נלסון נחתך, אבל אל דאגה, האניגן מייד מילא את חדר ההלבשה בוטרנים איכותיים כמו ווילי גרין ובן גורדון (ציניות, למי שלא הבין). המג’יק לא הדרדרו ממש למטה כי נראה שהם הצליחו להוציא משהו טוב משתי בחירות הדראפט הגבוהות שלהם, אבל עדיין, קשה שלא להתפעל מחוסר הרצון המופגן של ג’נרל מנג’רים במזרח לנצח.

מקום 23 – יוטה ג’אז

באו: טרבור בוקר (מוושינגטון), דאנטה אקסום, רודני הוד (דראפט), די בוסט (מונצואלה), קאריק פיליקס (מקליבלנד), סטיב נובאק (מטורונטו), קווין סניידר (מאמן, מאטלנטה)

הלכו: ברנדון ראש (לגולדן סטייט), מרווין וויליאמס (לשארלוט), ריצ’ארד ג’פרסון (לדאלאס), ג’ון לוקאס, אריק מרפי, מלקולם תומאס (לקליבלנד), טיירון קורבין (מאמן)

הוחתמו מחדש: גורדון היוורד (63 מיליון ל-4 עונות)

מתנדנדים: אף אחד

בגדול: מהרגע שדרון וויליאמס עזב את ארץ המורמונים, הג’אז נכנסו לבנייה מחדש, והבנייה הזו נעשתה לפי הספר. תחילה, הם השיגו חופן נכסים תמורת וויליאמס בדמות גבוה שאמור להיות טוב #1 (דרק פייבורס) ובחירת דראפט, שהתבררה כגבוה שאמור להיות טוב #2 (אנס קנטר), ובשנים שלאחר מכן שיחררו גבוהים שהם באמת טובים כמו פול מילסאפ ואל ג’פרסון, בזמן שהם אוגרים עוד שחקנים צעירים מוכשרים כמו אלק ברקס וטריי ברק.

אבל הבנייה הזו לא מתרוממת כבר שנתיים, ובאיזשהו שלב גם קבוצות שמנסות לבנות מחדש מתחילות לשלם על כך. גם במזומנים, כפי שניתן לראות בחוזה החדש של גורדון היוורד, וגם תדמיתית, כפי שניתן לראות בחוסר החשק של אף שחקן חופשי עם איזשהו אימפקט להגיע ליוטה. אפשר לתלות את האשמה בכך שזו פאקינג יוטה, אבל לא נראה שדניס לינדזי, ה-GM, עשה איזשהו משהו מיוחד כדי לנסות לשנות את המצב, ואפילו הבחירה האקזוטית בדאנטה אקסום לא שינתה במשהו את התמונה, ויוטה תמשיך להיות אחת הקבוצות החלשות במערב גם העונה.


63 מיליון? ל-4 שנים? גורדון היוורד? פאק


בקטן: אקסום וברק אמורים ליצור קו אחורי מעניין מאוד, אבל יש עדיין יותר סימני שאלה לגבי השילוב הזה, ולגבי אקסום בכלל, מאשר סימני קריאה. טרבור בוקר הגיע מוושינגטון כדי למלא את מקומו של מרווין וויליאמס כגבוה הזה שלוקח דקות מפייבורס וקנטר ובעצם משחק טוב יותר מהם, ואם אנחנו מתעקשים למצוא איזשהו סימן אופטימי אצל הג’אז, הוא כנראה נמצא אצל רודני הוד, שממעמקי הבחירה ה-23 נראה כמו גניבה של ממש.

מקום 22 – סקרמנטו קינגס

באו: דארן קוליסון (מהקליפרס), ניק סטאוסקאס (דראפט), עומרי כספי (מיוסטון דרך ניו אורלינס), סים בולר (מנהר הגנגס), וויין אלינגטון, ג’רמי טיילר (מהניקס), אריק מורלנד (לא נבחר בדראפט)

הלכו: טראוויס אאוטלו, קווינסי אייסי (לניקס), אייזיאה תומאס (לפיניקס), ווילי ריד (נחתך)

הוחתמו מחדש: אף אחד

מתנדנדים: ארון גריי, ג’ארד קאנינגהאם

בגדול: בתואר המהלך המוזר של הקיץ זוכה סקרמנטו, על כך שויתרה על הזכות להשוות את ההצעה של פיניקס על אייזיאה תומאס, אחלה בחלה של רכז, שעמדה על 7 מיליון דולר לעונה ובמקום זאת החתימה את דארן קוליסון, רכז שזו התחנה החמישית שלו בעונתו השביעית בליגה, שבשום מקום לא הצליח למצב את עצמו כרכז פותח ושהצליח רק כאשר היה מחליפו של כריס פול, בניו אורלינס ובקליפרס, על 5.6 מיליון לעונה. באמת? על 1.4 מיליון דולר התקמצנתם וויתרתם על רכז צעיר יותר וכשרוני יותר? מוזר.

בלי קשר, הקיץ של סקרמנטו לא שינה את הסטטוס קוו במערב. הקינגס גם העונה יהיו בתחתית המערב, ואפשר להאשים את החוזק של הקונפרנס בכך, אבל לא נראה שהקבוצה עשתה יותר מדי כדי לצאת מהמצב הזה. אולי הם מחכים לטרייד על ראג’ון רונדו, אבל לא נראה שיש להם מספיק מה לתת בתמורה.

בקטן: עומרי כספי חוזר לתחנה הראשונה שלו בקריירה, ויש איזשהו קמצוץ של סיכוי שהפעם זה יצליח. אם כספי יהפוך לשחקן שמייק מאלון יכול לסמוך עליו, הדרך לדקות משחק מאחורי רודי גיי קצרה מאוד. מעבר לכך, ניק סטאוסקאס נבחר בבחירה השמינית בדראפט ואמור לתת קצת עזרה בכל תחום הקליעה וסים בולאר הגיע כדי להפוך לשחקן הראשון ממוצא הודי ב-NBA. אף פעם לא משעמם בסקרמנטו.


מקום 21 – דטרויט פיסטונס

באו: קארון באטלר (מאוקלהומה), ג’ודי מיקס (מהלייקרס), די.ג’יי אוגוסטין (מהבולס), סטן ואן גנדי (מאמן), ג’ף באוור (ג’נרל מנג’ר)

הלכו: רודני סטאקי (לאינדיאנה), פייטון סיבה (נחתך), ג’ו דומארס (ג’נרל מנג’ר), ג’וש הרלסון (נחתך)

הוחתמו מחדש: גרג מונרו (5.5 מיליון לעונה אחת)

מתנדנדים: צ’ארלי ווילנובה

בגדול: בתחילת הקיץ, כשסטן ואן גאנדי הגיע, הייתה תחושה של אופטימיות בדטרויט ושהקבוצה בדרך למעלה. לפיסטונס עוד הייתה את בחירת הדראפט שלהם והמאמן/אחראי על פעולות הכדורסל החדש של הקבוצה (חייבים למצוא לזה איזה שם קליט) נראה מוכן למשימה. אנדרה דראמונד סומן כדווייט האוורד הבא, ודיבורים על טריידים שיביאו שחקנים ברוחו של ואן גאנדי הפציעו מכל עבר.

אלא שכמו שקורה בזמן האחרון במו-טאון, המציאות היכתה. הלוטרי לא חייך לפיסטונס, שראו את הבחירה שלהם עוברת לשארלוט, לפתע הם נזכרו שיש להם שניים מעשרת השחקנים הכי Untradeable בליגה (ג’וש סמית’ וברנדון ג’נינגס) וגם שהכוכב הצעיר שלהם, גרג מונרו, נכנס ללימבו של שוק השחקנים החופשיים המוגבלים. בסוף הקיץ, הדרך של הפיסטונס נראית עדיין למעלה, אבל היא נראית הרבה פחות סלולה ומהירה משהיא נראתה בתחילתו.


כן, סטן, אכלת אותה


בקטן: היה ניכר שהייתה תוכנית בדטרויט בתחילת הקיץ. ג’ודי מיקס סומן כמטרה והוחתם בתחילת הפרי אייג’נסי (אם כי בחוזה קצת מוגזם, שהשפיע על החוזים שיתר הקבוצות הציעו בהמשך הקיץ), די.ג’יי אוגוסטין הובא כדי לתת קצת עומק בעמדת הרכז וקארון באטלר הובא כדי לתת עוד קצת קליעה בעמדות הכנף. עם זאת, התוספת של הקליעה לא מבטלת את הדילמה שהייתה שם בגם עונה שעברה. איך משחקים עם שלושת השחקנים הגבוהים הטובים ביותר של הקבוצה, סמית’, מונרו ודראמונד, ביחד, מבלי לפגוע בריווח של המשחק? לואן גאנדי הפתרונים.

#דרילמורי #סטןואןגאנדי #גורדוןהיוורד #קוביברייאנט #סםפרסטי #רובהאניגן

5 צפיות

©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com