התנגשות הטיטאנים

פעם בכמה זמן מגיעה סדרת פלייאוף שונה. עם כוכבים גדולים על הפרקט וסיפורים גדולים מחוצה לו. עם בעיות מיס-מצ' מרתקות שמובילות לקרב שח-מט סוער, מהסוג שגורם אפילו לאליזבת' הרמון להזיע. פעם בכמה שנים מגיעה סדרה עם פוטנציאל התפוצצות, התנגשות טיטאנים אמיתית, עם היכולת לעצב את הנוף מחדש בליגה הטובה בעולם.

לא כל שנה מגיעה סדרה כזו. אבל 2021 היא לא שנה רגילה. זו השנה בה האנושות ניצחה את הקורונה. זו השנה בה דונלד טראמפ יצא מחיינו. זו השנה בה בנימין נתניהו אולי ירד מהשלטון. זו השנה בה לברון ג'יימס הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף לראשונה בקריירה שלו.

זה אך טבעי שבשנה כזאת, כל כך לא שגרתית, תגיע סדרה כזו. ברוקלין מול מילווקי עלולה להיות הסדרה הזו.

הסדרה הזו היא מרתקת בעיניי לא רק בגלל השמות הגדולים שיתרוצצו על המגרש, אלא בעיקר בגלל הניגודיות בדרך בה שתי הקבוצות הללו נבנו. מצד אחד ברוקלין, שדומה לשף גורמה שמכין מנת בזק. השף מכין את המנה שלו עם חומרי גלם משובחים, אבל כאלו שלא עברו תהליך ביחד. קווין דוראנט, ג'יימס הארדן וקיירי ארווינג הם חוויה לחך כל אחד בנפרד, השאלה היא האם החיבור של כולם ביחד בתנור של הפלייאוף לא יפגע בטעמם הייחודי. האם זה לא יהיה שלם שקטן מסכום חלקיו.

מנגד ניצבת מילווקי, שדומה לתבשיל מרכיבים זולים שמתבשל כבר שנים ביחד. יאניס אנטטוקונמפו נבחר במקום ה-15 באחד הדראפטים הכי חלשים בהיסטוריה. כריס מידלטון נבחר בסיבוב השני בדראפט 2012 והגיע למילווקי כספיח בטרייד של ברנדון נייט וברנדן ג'נינגס. ברוק לופז הגיע למילווקי בחוזה מינימום לפני שלוש שנים. כמעט כל קבוצה בליגה הייתה יכולה להשיג אותם באיזשהו שלב בקריירה שלהם, ויחד עם זאת, במילווקי הם התיישבו על המדורה והחלו להתבשל עד שהגיעו לנקודת רתיחה.

בקיץ האחרון ג'רו הולידיי הגיע במקומו של אריק בלדסו ויכול להיות שזה יתברר כתבלין הסודי שהיה חסר למילווקי כדי ללכת עד הסוף. אחרי שנתיים של אכזבות קשות בפלייאוף נראה שהעונה הבאקס מצאו את הגרסה הכי טובה של עצמם בדיוק ברגע הנכון, והסוויפ המהדהד על מיאמי, אותה קבוצה שהשפילה אותם בפלייאוף הקודם, הוא ההוכחה הכי רועשת לכך.

עם זאת, עם כל הכבוד למיאמי וה-Heat culture וההגנה של באם אדבאיו, ברוקלין היא לא מיאמי. היא מציבה אתגר הרבה יותר גדול לבאקס. היא מגיעה עם חומרי גלם יותר איכותיים.

יש מין נטייה, לפחות אצלי, לסווג את מילווקי כקבוצה שפורטת על נימי הרגש בעוד הרציונל נוטה לכיוון של ברוקלין. זו נטייה טבעית לאור הדרך בה שתי הקבוצות הללו נבנו, אבל ברוקלין, כמו רומא, לא נבנתה ביום אחד בקיץ 2019 כשקווין דוראנט וקיירי ארווינג החליטו שהם לוקחים את הכישורים שלהם לוויליאמסבורג. זה היה מסע סיזיפי שכלל ימים אפלים מאוד, אולי הכי אפלים שאיזשהו פרנצ'ייז חווה בעשור האחרון. אחרי הטרייד עם בוסטון ב-2013 שהפשיט את ברוקלין מכל נכסי הדראפט שלה עד 2018 הם עוד הצליחו להגיע לפלייאוף ב-2014 ו-2015, אבל היו רחוקים מלהיות איום אמיתי על התואר.

בעונות לאחר מכן התחיל העידן האבוד, ב-3 העונות העוקבות היה המאזן של הנטס 177-69 (28% הצלחה). חוץ מהסאנס, לאף פרנצ'ייז בליגה לא היה מאזן גרוע יותר בתקופה הזו, ומנגד הנטס היו צריכים לראות בכאב איך דני איינג' משתמש בבחירות שלהם כדי לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה שלו בבוסטון. את הבחירה שלהם מ-2016 הוא הפך לג'יילן בראון. את הבחירה שלהם מ-2017 הוא הפך לג'ייסון טייטום. הבחירה שלהם מ-2018 עזרה לו להשיג את קיירי ארווינג.

אלא שבערך ב-2017 הנטס התחילו לבנות את עצמם מחדש. מהנקודה הכי נמוכה שיש, עם המאזן הכי גרוע בליגה ובלי בחירות דראפט, הם החלו, עקב בצד אגודל, לגשש את דרכם חזרה לפסגה. זה התחיל עם טריידים חכמים של שון מרקס, הג'נרל מנג'ר, שהפך את תקרת השכר של הנטס למקלט עבור החוזים הלא-סחירים של הליגה, בתמורה לנכסים אמיתיים. בנוסף, הוא מינה את קני אטקינסון למאמן ויצר מסגרת שאפשרה לשחקנים כמו דאנג'לו ראסל, ספנסר דינווידי וג'ו האריס לפרוח. הנטס החלו לשקם את עצמם, כמו יער הכרמל אחרי השריפה הגדולה.

ב-2019 תהליך השיקום הגיע לשיא. ההשלכות מהטרייד עם בוסטון הסתיימו ומנגד הנטס הפכו לאחת הקבוצות הצעירות והסקסיות בליגה. דאנג'לו ראסל נבחר לאול-סטאר והנטס הגיעו לפלייאוף לראשונה מאז 2015. באותו קיץ, בעזרת הנדל"ן הפנוי שלהם מתחת לתקרת השכר, הם עשו את המהלך הגדול שלהם. קווין דוראנט וקיירי ארווינג הגיעו בפרי אייג'נסי במהלך שהימם את הליגה והפך את הנטס לקונטנדרית בין לילה. אמנם בעונה הראשונה שלהם היה ברור שהם עדיין לא יהוו איום כי דוראנט עוד התאושש מהפציעה שלו באכילס, אבל היה מובן שברגע שדוראנט חוזר, אם הוא בריא, מדובר בקבוצה מסוכנת. אולי הכי מסוכנת שיש.

מאז הרבה מים עברו בהאדסון. אטקינסון פוטר, סטיב נאש הגיע במקומו, ג'יימס הארדן הגיע בטרייד שהפך את הנטס לעוד יותר מסוכנים, בלייק גריפין הגיע בביי-אאוט, ולמעט ג'ו האריס קשה לזהות איזשהו קשר לקבוצה שהייתה שם בתהליך השיקום.

היה משהו פואטי בכך שהם ניצחו את בוסטון בסיבוב הראשון ב-gentlemen’s sweep והביאו לעזיבתו של דני איינג', אותו איינג' ששלח אותם לתהליך השיקום הזה. אבל לא נראה שהנטס מנסים עוד להשתקם. הם מנסים לקחת אליפות ולהשתלט על התפוח הגדול. זו אספירציה גדולה מאוד, וכעת ניצבת מולם הקבוצה הכי טובה שהם נתקלו בה עד כה.

זה מפגש בין 2 קבוצות ההתקפה הכי טובות במזרח. על המגרש יהיו שלושה שחקנים שזכו ב-MVP של העונה הרגילה, עוד שחקן שקלע את הזריקה הכי גדולה בליגה בדור האחרון, עוד אולסטאר בדמות כריס מידלטון ועוד ג'רו הולידיי, שיכול להתגלות בסדרה הזו כשחקן הכי אנדרייטד בליגה. על הקווים יהיה מאמן בעונתו הראשונה שינסה לעשות היסטוריה פרטית ומנגד מאמן מנוסה שצריך להוכיח שהוא יודע לתרגם את ההצלחה שלו מהעונה הרגילה גם אל הפלייאוף.

לסדרה הזו יש המון רבדים מקצועיים שיכריעו אותה בפועל, אבל עוד לפני שנגיע אליהם (ואנחנו ממש תכף מגיעים אליהם), חשוב להבין את הקונטקסט הרחב, את העושר של הסדרה הזו. את העוצמות שלה. לשתי הקבוצות הללו יש סיפור רקע מרתק שיכול להוות אחלה התחלה של תסריט הוליוודי שמסתיים עם גביע לארי אובריאן ביד. בעוד שבועיים רק אחת מהן תמשיך לכתוב את הסיפור שלה. רק אחת מהן תמשיך לחלום. זו הסיבה שסדרות פלייאוף ב-NBA זה אחד הדברים הכי טובים שיש בספורט.

ועכשיו, אחרי שהתפעלנו מהמסגרת של הציור, בואו נתחיל להתעמק בציור עצמו. הנה 4 שאלות שבעיניי הן הכי חשובות לקראת הסדרה הכי גדולה של חצאי הגמר האזוריים:

1. מה הבאקס יעשו בהגנה עם ה-drop?

יש הרבה מסתורין שאופף את הסדרה הזו משום שאנחנו לא באמת יודעים למה לצפות. הגרסה הזו של הנטס מעולם לא נבחנה בפלייאוף, ובעונה הרגילה אף משחק בין הקבוצות לא היה בהרכב מלא. במפגש הראשון קיירי לא שיחק, בלייק גריפין עדיין לא חתם ופי.ג'יי טאקר עוד מילא טבלאות יאוש ביוסטון. במפגש השני והשלישי הארדן לא שיחק. כל אחד מהמשחקים הללו היה צמוד ברבע הרביעי. שניים מהם הגיעו להכרעה בזריקה האחרונה, אבל האם באמת אפשר להשליך ממה שראינו בעונה הרגילה על מה שאנחנו הולכים לראות בפלייאוף?

ובכן, בחלק מהדברים כן. אנחנו כן יודעים להגיד שמייק בודנהולצר ימשיך להפעיל את ההגנה שלו באותה צורה בה הוא הפעיל אותה לאורך כל הקדנציה שלו בוויסקונסין, לפחות בהתחלה. זה אומר שברוק לופז הולך לחנות בצבע (בעגה המקצועית - drop) במטרה לחסום את אזור הטבעת ולפתות את היריבות לזרוק מחצי-מרחק או משלוש לא מהפינה. השרתים של האינטרנט כבר עמוסים מטקסטים שנכתבו על ההגנה הזו, על הייחודיות שלה ועל התפקיד שלה בהצלחה של הבאקס בשנים האחרונות.

עם זאת, מול הנטס הסגנון הזה עלול להתגלות כהרסני. בניגוד למיאמי שלא יכלה לקלוע מחוץ לצבע, לנטס אין את הבעיה הזאת. קיירי ודוראנט וגם הארדן לא מתביישים לזרוק מחצי-מרחק. הנטס בעונה הרגילה קלעו מחצי מרחק ב-47.1% (2 בליגה אחרי הסאנס). הבאקס דחפו את היריבות שלהם לזרוק שליש מהזריקות שלהם מהאזור המשוקץ (4 בליגה). השילוב של הנתונים הללו אמור לעשות לקואץ' באד סיוטים בלילה.

הנטס יודעים לנצל את הסטטיות של לופז גם כשהוא רחוק מהכדור. בסרטון למטה אפשר לראות איך דאנדרה ג'ורדן מפנה את ג'ו האריס לשלשה מכרעת במשחק הראשון בין הקבוצות. לופז נשאר דבוק לעמדה שלו, ג'רו הולידיי מנסה לעבור דרך החסימה, אבל החסימה של ג'ורדן מאפשרת להאריס את מעט ה-daylight שהוא צריך כדי לקבור את השלשה.

במשחקים מול הנטס העונה ללופז היה את מדד הפלוס-מינוס הכי נמוך מבין שחקני החמישייה. האם כל זה אומר שהבאקס צריכים לזנוח את הסגנון הקבוע שלהם ולהשתמש יותר בחילופים?

במשך כל העונה הבאקס התנסו בסגנונות הגנה חדשים (חילופים ולפעמים גם אזורית) בדיוק בשביל מקרים כאלו. בסדרה הזו הם יצטרכו להראות את כל הספקטרום ההגנתי שלהם כי הנטס הולכים להכריח אותם להגיב. יתכן מאוד שנראה את בודנהולצר מצמצם את הדקות של לופז והולך יותר עם פי.ג'יי טאקר כסמול-בול סנטר שיכול לעשות חילופים על פני כמה עמדות.

2. מי יהיה השחקן החמישי של הבאקס על הפרקט במאני טיים?

טאקר ולופז יכולים לשחק ביחד, אבל ההרכב שלהם ביחד עם הביג-3 של מילווקי שיחק רק 5 דקות ביחד בעונה הרגילה. בסיבוב הראשון מול מיאמי בודנהולצר השתמש בו יותר וראינו את החמישייה הזו ביחד 9 דקות. הבעיה היא שזה עדיין לא פותר את בעיית ה-drop עם לופז ובהרכבים בהם דוראנט ישחק כסנטר יהיה קשה ללופז למצוא מצ'-אפ הגנתי שהוא ירגיש איתו בנח.

אם בודנהולצר יבחר בסופו של דבר באחד מהם, מי יהיה השחקן החמישי שישחק לצד הבחירה שלו ולצד הביג-3? בהיעדרו של דונטה דיוינצ'נזו האופציות הן פט קונאטון, ברין פורבס ואולי בובי פורטיס. אם בודנהולצר ירחיב את הרוטציה שלו מעבר לשחקנים הללו, תדעו שהבאקס בצרות.

הבעיה היא שגם עם השחקנים הללו השמיכה של בודנהולצר קצרה יחסית. קונאטון ופורבס יתקשו מאוד לשרוד הגנתית מול הכח ההתקפי של הנטס וסביר להניח שנראה את הארדן ודוראנט וקיירי צדים אותם בפיק-אנד-רול. סימני השאלה סביב לופז נמצאים גם סביב פורטיס. יכול להיות שהתשובה לשאלה הזו תשתנה ממשחק למשחק, תלוי בידית של פורבס או קונאטון או במצ'-אפ שבודנהולצר ירגיש איתו בנח, אבל ההתקפה של הנטס היא כמו ילד קקה שרואה שיש לך חור בחולצה. הם הולכים למצוא את החור הזה ולהרחיב אותו עד שלא תרצה יותר ללבוש בגדים.

3. איך הנטס ישמרו על יאניס?

אחרי 2 סדרות פלייאוף רצופות שבהן הוא נשמר על ידי באם אדבאיו, יאניס אנטטוקונמפו בטח מרגיש כמו הג'יני ששחררו אותו מהמנורה. לנטס אין מצ'-אפ טוב מול יאניס, ובעונה הרגילה הוא חגג עליהם. במשחק השני בין הקבוצות הוא היה קטלני עם 49 נק' ב-58% מהשדה ובאופן כללי, בכל שלושת המשחקים יאניס היה בלתי ניתן לעצירה עם 39.7 נק'ב-48.9% מהשדה. לנטס אין שחקן שיכול להתמודד עם הזריזות והפיזיות של יאניס, ומשימת ההתאבדות הזו הוטלה לרוב על דאנדרה ג'ורדן, שגם בימיו הטובים ביותר היה מתקשה לשמור על הגריק פריק.

האסטרטגיה של הנטס היא פשוט לחכות ליאניס בטבעת ולפתות אותו לזרוק מבחוץ, מעין drop, אבל זה מאפשר ליאניס מספיק מרחב מחיה בשביל להגיע למקומות שנוחים לו על הפרקט. בניגוד לסדרה מול ההיט, מול הנטס יאניס הולך להרגיש הרבה יותר אוורירי.

יהיה מעניין לראות אם ההצלחה של יאניס מול הנטס בעונה הרגילה תתורגם לפלייאוף. בעונה הרגילה הוא ניצל את המרחב האינסופי שניתן לו כדי לזרוק יותר שלשות. הנטס אפשרו לו זריקות אימון והוא קלע אותן. מול הנטס בעונה הרגילה הוא קלע 3.3 שלשות ב-38.5%. מול כל שאר הליגה הוא קלע רק 1.0 שלשות למשחק ב-30%. אבל השלשות זה יותר פיקנטריה. מה שיכול להיות קטלני יותר הוא שיאניס ינצל הנסיון של הנטס למנוע ממנו לטבעת כדי לשמש יותר כחוסם. במשחקים בעונה הרגילה זה עבד יפה בחלק מהמקרים.

אנטטוקונמפו יצטרך להיות מיוחד בסדרה הזו כדי שהבאקס ינצחו. אמנם הגנתית מילווקי עדיפה על הנטס, אבל לנטס יש כשרון התקפי שלא נראה אף פעם בליגה. הבאקס יצטרכו להיות בשיאם התקפית והם מגיעים לשיא הזה רק כשיאניס נמצא בשיאו, מושך אליו תשומת לב באזור הטבעת ומפנה את הברין פורבסים של העולם לשלשות פנויות.

החדשות הטובות עבור הבאקס הן שלאור המצוקות ההגנתיות של הנטס יש סיכוי טוב מאוד שזה יקרה. החדשות הרעות הן שבמקרה הכי גרוע, לנטס יש את האק-א-יאניס ככלי שהם יכולים להשתמש בו. לאורך כל הקריירה שלו יאניס היה קלעי עונשין בינוני ובפלייאוף המספרים שלו יורדים אפילו יותר (יש לי את זה גם בגרף גם למי שרוצה מנוחה לעיניים). מול מיאמי האוהדים החלו לספור לו שניות משום שלוקח לו נצח לשחרר זריקה מהעונשין ונראה שיש לו איזשהו מחסום פסיכולוגי מהקו. תהיו בטוחים שסטיב נאש ירצה להפגיש אותו עם המחסום הזה.

4. האם הנטס לא יתפרקו ברגע האמת?

הנטס הם הפייבוריטים בסדרה הזאת. יש להם את יתרון הביתיות ויש להם יותר כשרון. אבל הנטס לא רק מנסים לנצח את הבאקס, הם מנסים גם לשבור קונספציות סביב משחק הכדורסל שקיימות איתנו שנים על גבי שנים.

ראשית, הם מאתגרים את הרעיון ש-defense wins championships. כתבתי על זה באריכות בפוסט לפני תחילת הפלייאוף, אבל רק אזכיר שההגנה של הנטס דורגה במקום ה-22 ביעילות הגנתית בעונה הרגילה. ב-25 השנה האחרונות הקבוצה היחידה שדורגה כל כך נמוך בעונה הרגילה וזכתה באליפות הייתה הלייקרס של 2001. חוץ ממנה ההגנה הכי גרועה שזכתה באליפות הייתה של הווריורס ב-2018, וגם הם היו טובים יותר משמעותית מהנטס (דורגו במקום ה-11 ביעילות הגנתית).

שתי הקבוצות הללו, הלייקרס של 2001 והווריורס של 2018, היו אלופות מכהנות. קבוצות מנוסות שידעו לווסת את המאמצים שלהן, שידעו לשמור כוחות, שידעו שברגע שהן יצטרכו, הן ידעו לנעול את הסל ולזרוק את המפתח. לנטס אין את הטראק רקורד הזה עדיין. הם עדיין לא הוכיחו את עצמם בפלייאוף, בטח שלא הגנתית. מה יקרה אם לדוראנט והארדן פתאום יהיה יום קליעה רע? האם לנטס תהיה דרך לעצור את הדימום בהגנה?

מעבר לכך, הם מנסים לקבוע תקדים חדש בכל מה שקשור לכימיה קבוצתית. הביג-3 של הנטס שיחקו ביחד פחות מ-7% מכלל הפוזשנים של הקבוצה העונה. אפילו בסטנדרטים של קונטנדריות אינסטנט כמו מיאמי של לברון, ווייד ובוש (51%) או בוסטון של KG, פירס וריי אלן (45%) מדובר במספר נמוך בצורה קיצונית. האם זה מספיק כדי ליצור חיבור שיחזיק מעמד גם כשהנטס יהיו בפיגור 2-1 לפני משחק 4 במילווקי? האם הם ימצאו את הדרך לא לגמור כמו הקליפרס בבועה?

בסופו של דבר, הסדרה הזו מציפה לפני השטח שאלה מאוד פשוטה. מה יותר חשוב – כימיה או כשרון?

סטיב נאש והנטס מקווים שהתשובה הנכונה היא ב' בעוד מייק בודנהולצר ואנשיו ישמחו מאוד לגלות שהתשובה הנכונה היא א'. בעוד שבועיים נגלה כולנו את התשובה הסופית, לפחות לעת עתה.

תחזית

אין שום הגיון בתחזית הזאת בנקודת זמן הזו כי סדרת פלייאוף היא משהו חי ונושם. שחקנים הולכים להיפצע, רול-פליירס הולכים לפרוץ, שופטים הולכים לעשות טעויות, ושום דבר מזה הוא לא משהו שאנחנו יכולים לצפות. ועדיין, זה לא מרגיש פריוויו אמיתי בלי הימור חסר אחריות בסיומו.

יש לי תחושה שהבאקס הולכים לאתגר את הנטס בצורה שתאלץ אותם לחפור עמוק. הקטע הוא שעם דוראנט, הארדן וקיירי לנטס יש אחלה דחפורים.

3-4 לנטס