“אני חושב שאנחנו מוכנים לשלב הבא”.
אלו היו המילים של הבעלים של פילדלפיה, ג’וש האריס, השבוע. אפשר לנתח את המשפט הזה מכל כך הרבה כיוונים ולהוציא אותו מההקשר באלף צורות שונות, אבל כשזה בא במקביל להודעה על החתמתו (או הצנחתו) של ג’רי קולאנג’לו כנשיא לענייני כדורסל של הסיקסרס, כנראה שפשוט מדובר בשינוי דיסקט של הבעלים. אחרי כמעט שלוש שנים של הדרדרות מתהום אחת לשנייה, כנראה שלג’וש האריס נמאס לחכות, כנראה שנמאס לו לבטוח בתהליך. כנראה שנמאס לו לחכות שסם הינקי יחשוף את הידיים שלו.
בשלוש השנים האחרונות, פילדלפיה 76 לא ממש הייתה קבוצת NBA. סביר להניח שאם הליגה הייתה מורכבת מקבוצות ברמה של פילדלפיה, רובנו היינו עוקבים אחרי היורוליג ולא אחרי הליגה שמכנה את עצמה הליגה הטובה בעולם. אבל זה לא אומר שלא היה מעניין בפילדלפיה, להפך. סם הינקי הפך אותה לניסוי הראשון בהיסטוריה בקבוצת כדורסל, והמסקנות בכל שלב היו מרתקות. בהתחלה הוא תויג כגאון, כמי שמנווט בחכמה סביב אי הסוציאליסטיות של ה-NBA. לאחר עונה בערך החלו להישמע רינונים על הדרך שאליה הוא מוביל את הסיקסרס, על התרבות המפסידה שהפרנצ’ייז החל לפתח, אולם עדיין הינקי אגר עוד ועוד נכסים (בחירת הדראפט של הלייקרס העונה שייכת לפילדלפיה, אלא אם כן הלייקרס יפלו בטופ 3 של הדראפט) והכניס כל מיני שיטות חדשניות שגורמות לחנונים של המשחק לגמור במכנסיים, כך שקשה היה לקבוע נחרצות האם התהליך המזורגג הזה הוא משהו שבאמת כדאי לבטוח בו. העונה, לעומת זאת, הצטברו כל כך הרבה ראיות שליליות, על המגרש ומחוצה לו, שכל כמות של כדורי פינג פונג לא הייתה משנה. הגיע הזמן לשינוי.
זה מה שכתבתי ערב פתיחת העונה על הינקי:
“הינקי כרגע משחק בטאקי והוא אוגר קלפים טובים וחושב איך הוא הולך לנצח את המשחק בתור אחד חלק ומרשים. הוא מפנטז על איך הוא הולך לשים טאקי ירוק, לגמור את כל הירוקים ואז לשים בסוף את הטאקי משנה צבע ולהעיף את כל הקלפים ולנצח את המשחק. אבל בזמן שהוא מפנטז וחושב, המשחק ממשיך להיות משוחק ומישהו אחר מנצח. או יותר גרוע, דופק לו את הקלף המבאס הזה של ההחלפת קלפים. כלומר, יפטרו אותו לפני שהוא יספיק לעשות את המהלך שלו.”
בדרך כלל אני לא נוטה לצטט את עצמי אבל הפעם אני פשוט חייב. אני פשוט מאוהב באנלוגיה של הטאקי והתוכן עצמו לא יכול היה להיות יותר רלוונטי.
ההגעה של ג’רי קולאנג’לו מסמלת את הקלף של החלפת הקלפים. היא מסמלת את תחילת הסוף של סם הינקי. אמנם הינקי אמר על היום שבו קולאנג’לו הגיע לפנסילבניה כי “זה יום מעולה” ואמנם חסידיו של הינקי אומרים שמדובר במינוי שנועד ליחסי ציבור בלבד (אמין אל-חסן, הפרשן של ESPN שעבד בעבר בצוות הניהולי של פיניקס לצד קולאנג’לו אמר בפודקאסט החביב NBA Lockdown שמי שחושב כך, כנראה לא מכיר את קולאנג’לו), אבל כנראה שגם הוא יודע שהימים בהם ביתר את הרוסטר שלו כאילו היה כריסטיאן בייל באמריקן פסיכו נגמרו. זה לא אומר שהינקי יפוטר מחר בבוקר וגם לא בתקופה הקרובה, אבל זה כן אומר שהתהליך, לפחות איך שהינקי רואה אותו, הסתיים.
ככה זה כשמנחיתים מעל הראש שלך את אחד האנשים הכי ותיקים ומוערכים בליגה, שהיה ג’נרל מנג’ר עוד כשג’ימי הנדריקס היה בחיים (ב-1968 הוא מונה לתפקיד ה-GM של פיניקס, ובכך הפך לג’נרל המנג’ר הכי צעיר בליגה בגיל 29). ככה זה כשאתה לא מצליח לעמוד בדרישות של תפקיד ה-GM, לפחות בכל הקשור להתנהלות מול התקשורת (ההתנהלות הכללית שלו בכל משבר ג’אליל אוקפור היא די מטרידה, לא רק בפן התקשורתי).
זה לא אומר שמה שהינקי עשה לא היה נכון. יכול מאוד להיות שעוד כמה שנים נסתכל אחורה על סצנת ההצנחה של קולאנג’לו בדיוק כמו שהיום מסתכלים על הסצנה שבה חברי הדירקטוריון של אפל גירשו את סטיב ג’ובס באמצע שנות ה-80. יכול להיות שאחת הבחירות שהינקי השיג תהפוך לאיזשהו סופרסטאר חד פעמי, ואז כולנו נסתכל על הסיטואציה הזו באור שונה, אבל הינקי לא השאיר לעצמו יותר מדי סיכוי. במשחק טאקי מורכב כל כך כמו ה-NBA, אי אפשר פשוט לחכות לקלף המנצח. באיזשהו שלב חייבים לקחת סיכון כלשהו.
וזו הסיבה, לטעמי, שהבעלים של פילדלפיה החליטו להביא את קולאנג’לו בכובע של נשיא לענייני כדורסל ולא בכובע של יועץ. אני מניח שהפריע להם שבכתבה של זאק לואו בשבוע שעבר נכתב כי “הדבר הכי קל לעשות ב-NBA כרגע זה למצוא סוכן או מנהל של קבוצה כלשהי שילכלך על הסיקסרס”. אני מניח שלא היה להם קל לשמוע את השמועות על כך שהבעלים האחרים בליגה מנסים לגרום לאדם סילבר להתערב בהתנהלות של הסיקסרס משום שהם רק רוכבים על עגלת המזומנים של הליגה ולא תורמים אליה שום דבר. אני מניח שהם התביישו בדרך בה הפרנצ’ייז שלהם נתפס אחרי כל השערוריות של ג’אליל אוקפור. אני מניח שהם לא יודעים איך לקבור את עצמם לאור המוצר הפגום שהם מעמידים על הפרקט מדי ערב. אבל אני מאמין שמה שהכי הדאיג אותם היא התחושה שהינקי פשוט לא מסוגל לקחת את הקבוצה הזו לשלב הבא.
קולאנג’לו לצד מייק ששבסקי ויו”ר ארגון הג’וינט העולמי כשדגל ארה”ב מתנוסס ברקע. כבר אני מרגיש בטוח יותר לגבי העתיד של הסיקסרס
האריס אמר השבוע בסדרת הראיונות שלו כי “המטרה נשארה אותה מטרה. אנחנו רוצים להיות קבוצת על. אנחנו מקווים שקולאנג’לו יעזור לנו להגיע לשם מהר יותר”. אפשר להפוך לקבוצת על בעזרת בחירות דראפט, ולרוב זה מה שקורה, אבל לא כדאי להסתמך רק על זה. גם לקבוצה הכי גרועה בליגה יש סיכוי של 25% בלבד לזכות בבחירה הראשונה, והסיכוי שהבחירה הזו באמת תהפוך לקווין דוראנט או לברון ג’יימס היא הרבה יותר נמוכה. זה כמעט כמו להמר ברולטה את כל הכסף שלך רק על 26 שחור. יש סיכוי שזה יפגע, אבל הוא נמוך מאוד. הגיע הזמן של פילדלפיה לפזר קצת את ההימורים שלה, ואת זה הינקי לא ממש הראה שהוא מסוגל לעשות. למרות שהוא דיבר גבוהה גבוהה על כך שהדראפט היא לא הדרך היחידה להשיג סופרסטאר, לא שמענו אפילו רבע שמועה על דמארקוס קאזינס או קווין לאב (בקיץ שעבר, כשזה עוד היה רלוונטי), למרות מאגר הנכסים הבלתי נדלה של הסיקסרס.
גם בפרי אייג’נסי לא היה לסיקסרס מה להציע, בעיקר כי השחקנים שהם באמת רוצים הם כוכבים צעירים. בדרך כלל שחקנים כאלו הם שחקנים חופשיים מוגבלים, כך שהסיכויים להחתים אותם הם נמוכים מלכתחילה. זה היה הסיפור עם קוואי לאונרד וג’ימי באטלר, שלפי הדיווחים, הסיקסרס רצו להחתים בקיץ.
כתוצאה מכך שהסיקסרס הפכו להיות מועדון שתלוי אך ורק בבחירות הדראפט שלו, הבעלים החליטו על השינוי. לטעמי, מדובר בהחלטה מצוינת. קולאנג’לו יאזן טיפה את האסטרטגיה הקיצונית של הינקי, הוא יהיה הפנים של הפרנצ’ייז מול המדיה (מה שהינקי אף פעם לא היה) ועדיין לסיקסרס יש את כל בחירות הדראפט שהינקי השיג עבורם. במובן הזה, מדובר בהחלטה שמשפרת בצורה משמעותית את מצב הפרנצ’ייז. מצד שני, זו לא אמירה כל כך גרנדיוזית כי המצב של הפרנצ’ייז לא יכול היה להיות גרוע יותר.
בסופו של דבר, מה שחשוב בכל הסיפור הזה (שאין בו אפילו קמצוץ של כדורסל תכלס) הוא שכעת פילדלפיה הופכת להיות קבוצה מעניינת הרבה יותר. ההגעה של קולאנג’לו תוביל כנראה לשינוי דיסקט שהאריס קיווה לו, וכך אולי נראה זירוז מסוים בתהליך הבנייה מחדש האינסופי של הקבוצה הזו. אולי סוף סוף נראה טרייד שמחזק את הקבוצה ולא מחליש אותה. אולי נראה אותה מנצלת את הדונמים שיש לה מתחת לתקרת השכר. אולי נראה איזשהו תהליך אמיתי קורה בעיר האחווה ולא תהליך שמתרחש רק על דפי הסטטיסטיקות והמחשבים של סם הינקי.
פילדלפיה תמשיך להיות קבוצה נוראית העונה, אבל יכול מאוד להיות שההגעה של קולאנג’לו תחזיר אותה לליגה הטובה בעולם, ואלו חדשות טובות מאוד לליגה הזו.