• yuvaloz55

הניסוי הגדול של ה-NBA

עודכן ב: אפר 18


פציעות זה חלק מהמשחק ב-NBA, אבל הפציעה של ג'מאל מארי היא מהסוג הגרוע ביותר. שחקן שנמצא בעלייה, שרק חגג 24, שכבר נטבל בהצלחה באש של הפלייאוף, פתאום מוצא את עצמו מקופל על הרצפה וזועק על הרצועה הצולבת שבגדה בו, ורואה איך חלון האליפות של הנאגטס נסגר רק כמה רגעים אחרי שנפתח.



זה בעצם מה שהכי מבאס פה. מעבר לבריאות של מארי עצמו, לפציעה הזו יש השפעות עמוקות על התחרות במערב. הנאגטס נראו כמו קבוצה הריונית שקיבלה זירוז עם הטרייד של ארון גורדון. כל המדדים היו חיוביים (החמישייה של מארי, וויל בארטון, גורדון, מייקל פורטר ג'וניור וניקולה יוקיץ' העמידה נט רייטינג חלומי של 16.8+ ב-218 פוזשנים). השילוב של גורדון, שבהגנה עוזר להקל להחביא את פורטר ויוקיץ' ובהתקפה משתחל דרך החריצים שנוצרים מכח המשיכה של יוקיץ' ומארי, היה חלק. יוקיץ' המשיך לשחק כמו MVP ומארי, אחרי פתיחת עונה מג'עג'עת, התחיל להיראות כמו ג'מאל מארי ההוא מהבועה, שקרקס את קוואי לאונרד ופול ג'ורג'. מאמצע מרץ הוא קלע 23.0 נק' למשחק ב-49% מהשדה ו-45% מהשלוש ו-5.2 אס'.


נראה היה שהנאגטס מגיעים מוכנים לחדר לידה, אבל הפציעה של מארי משבשת להם את כל התוכניות. אין לנאגטס באמת תחליף למארי, בטח לא בפלייאוף, וזה מבאס. זו כנראה אחת הפציעות הכי מבאסות בעשור האחרון כשמשקללים את הסיטואציה של השחקן שנפצע, של הקבוצה שלו ואת ההשפעה של הפציעה של תמונת האליפות.


מן הסתם יש את הפציעה של קווין דוראנט ב-2019 שהיא הפציעה הכי מבאסת בהיסטוריה במובן הזה, ואחריה עולות פציעות כמו ההמסטרינג של כריס פול בפלייאוף 2018, או השבר ברגל של דוראנט ב-2015, או הפציעות של קווין לאב וקיירי ארווינג בפלייאוף 2015, או המהלך המלוכלך של זאזא על קוואי ב-2017. אפשר גם להיזכר בפציעה של ווסטברוק ב-2013 כשפטריק בברלי נגח לו בברך וקרע לו את המניסקוס.


אבל מכל הפציעות הללו, הפציעה של מארי הכי מזכירה לי את זו של דרק רוז ב-2012. רוז היה כמעט באותו גיל של מארי כשהוא קרע את ה-ACL שלו, גם אצלו הפציעה הגיעה ברגעים האחרונים של המשחק, גם אצלו הפציעה הגיעה בשלבים מתקדמים של העונה כך שזה חיבל למעשה שתי עונות ושיבש את מסלול ההתפתחות של הקבוצה שלו.



אני מעריך שמארי יחזור יותר טוב ממה שרוז חזר, גם כי מארי פחות מסתמך על האתלטיות שלו וגם כי מנטלית הוא מצטייר כחזק יותר מדי-רוז, אבל אי אפשר באמת לדעת ובכל מקרה נצטרך לחכות לפחות עד סוף העונה הבאה כדי לגלות את זה.


מעבר לבאסה המובנת מאליה, הפציעה הזו גם העלתה שוב את הדיון על אורך העונה הרגילה וכמות המשחקים, שזה מין דיון אוטומטי שאנחנו מנערים ממנו את האבק בכל פעם שיש פציעה מבאסת שכזו, גם אם אין ממש קשר ישיר בין הפציעה לבין הדיון הזה. מארי לא שיחק בשבוע שלפני המשחק מול גולדן סטייט (בו נפצע) כך שקשה להגיד שזה קשור לאיזשהו עומס מצטבר, ויתכן מאוד שהפציעה הזו הייתה מתרחשת גם בעונה של 50 משחקים. אבל עדיין פעם בכמה זמן צריך להוציא את הדייסון ולנהל את הדיון הזה.


נתחיל מהאובייס. אין סיכוי שיקצרו את העונה הרגילה. המשוואה ההיסטורית של פחות משחקים שווה פחות כסף שווה אין סיכוי שזה יקרה עדיין תקפה. גם לליגה וגם לשחקנים אין אינטרס כלכלי לצמצם את העונה הרגילה ובהתחשב בכך שגם אם יקצרו את העונה ל-60 משחקים עדיין יהיו פציעות קשה לראות מה אנחנו באמת משיגים פה. ה-NBA היא עסק כלכלי, ובתור עסק כלכלי אתה לא מנסה לחשוף פחות מהמוצר שלך אם אין לזה יתרונות משמעותיים.


אבל גם אם העונה הרגילה לא תתקצר אף פעם, אי אפשר להתעלם מכך שהיא פחות חשובה מאי פעם. בארבע העונות האחרונות רק 37.5% מהמדורגות ראשונות הגיעו לפיינלס לעומת 54% מאז 1984. שחקנים לוקחים מנוחות ארוכות יותר, קבוצות לוקחות את הזמן עם להחזיר שחקנים לפעילות ובסופו של דבר אנחנו מקבלים פחות זמן של הכוכבים על המגרש.



בדקתי את כמות המשחקים ששוחקה על ידי האולסטארים שנבחרו בכל אחת מ-6 העונות האחרונות ביחס לכמות המשחקים הפוטנציאליים שהם יכלו לשחק כי הייתה לי תחושה שהעונה יש כמות גדולה יותר של משחקים נטולי סופרסטארים. התחושה הזו קיבלה תוקף. האול-סטארס העונה השתתפו רק ב-84.2% מהמשחקים לעומת ממוצע של 88.3% ב-5 העונות הקודמות. אני מניח שאם הייתי מותח את הממוצע הזה עוד אחורה הפער היה גדל עוד יותר. זה פשוט עוד נתון שמוכיח את שגשוגו של ה-load management.


"בריאות זה הכל" אמר סטיב נאש השבוע לפני המשחק מול הסיקסרס, "זה יהיה נהדר להשיג את המקום הראשון, אבל לא על חשבון לאבד שחקנים או להחריף פציעה קיימת. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים ולוודא שהחבר'ה שלנו מגיעים לקו הסיום בחתיכה אחת".


לנאש אין בעיה להושיב את הכוכבים שלו כי כרגע עוד אין יותר מדי השלכות לנתון הזה. חוזי הטלוויזיה של הליגה סגורים עד 2024 כך שגם אם הרייטינג נפגע אז אין לזה השפעה מיידית על ההכנסות של הליגה או על תקרת השכר. עם זאת, קשה להאמין שענקיות הטלוויזיה ימשיכו לשלם מיליארדי דולרים כדי לשדר את קייל קוזמה נלחם על ריבאונד עם מייה אוני, שזה מה שכנראה הולך לקרות היום במשחק בין הלייקרס לג'אז. הן כנראה ינסו לפתח איזשהו מנגנון שמגן עליהן מהסיטואציה הזו והליגה תצטרך להתאים את עצמה.


בנוסף, יכול מאוד להיות שלניהול העומסים האגרסיבי הזה תהיה השפעה בפלייאוף. לצורך העניין, ההרכב הכי טוב של הנטס – הארדן, קיירי, האריס, KD וג'ף גרין – שיחק רק 151 פוזשנים ביחד העונה, פחות מ-3% מכלל הפוזשנים של הנטס. בסך הכל דוראנט, הארדן וקיירי שיחקו ביחד רק 383 פוזשנים (בערך 7% מכלל הפוזשנים של הנטס העונה). האם זה מספיק כדי ליצור חיבור שלא ישרף תחת האש הלוהטת של הפלייאוף?

אבל הנטס הם רק דוגמא קיצונית. השילוב של load management עם ה-player empowerment (שהביא לתנועה רבה יותר של כוכבים בכל רחבי הליגה) הביא לכך שכמעט כל קבוצה שמתמודדת על האליפות העונה תעמיד הרכב שאין לו נסיון ביחד בפלייאוף וקיבל פחות הזדמנויות לרוץ בעונה הרגילה לעומת קונטנדריות בעבר.


מילווקי תשחק לראשונה בפלייאוף עם ג'רו הולידיי. הקליפרס ישחקו לראשונה עם ראג'ון רונדו וסרג' איבקה. הלייקרס עם שרודר. הסאנס עם כריס פול. דנבר עם גורדון. גם קבוצות עם המשכיות מסוימת כמו פילדלפיה ישחקו לראשונה עם רול-פליירס שאין להם נסיון פלייאוף עם הקבוצה כמו דני גרין וסת' קרי.


הקבוצה היחידה שיכולה לטעון להמשכיות משמעותית היא יוטה. עם קשר או לא, זו גם הקבוצה עם המאזן הכי טוב בעונה הרגילה, אבל אני די בטוח שאם אני מצמיד לכם אקדח לרקה ומבקש מכם לבחור פייבוריטית במערב, אף אחד מכם לא יגיד יוטה. כנראה שלא תגידו כלום כי זה די מלחיץ שמצמידים לכם אקדח לרקה, אבל הבנתם את הרעיון.



כולנו כבר התרגלנו לרעיון שהעונה הרגילה היא פורפליי אחד ארוך לפני שמתחיל המשגל הגדול של הפלייאוף, וכולנו כבר התרגלנו לרעיון שהעונה הרגילה לא תתקצר אף פעם, אבל מה שקורה בעונות האחרונות, ובמיוחד בעונה הזו, זה איזשהו ניסוי בכמה אפשר למתוח את הגבול. כמה אפשר לזרוק זין בעונה הרגילה מבלי לשלם על כך מחיר בפלייאוף, גם ברמת הרייטינג של המשחקים וגם ברמת המשחק שנראה בפלייאוף.


מבחינת הרייטינג וחוזי הטלוויזיה, אני מניח שנתחיל לשמוע על כך בשנה-שנתיים הקרובות כשיתחיל המו"מ על חוזה זכויות השידור הבא. לגבי היכולת בפלייאוף, נגלה את זה כבר בפלייאוף הקרוב. אם הנטס - נערי הפוסטר של המזלזלים בעונה הרגילה - יצלחו את הפלייאוף בלי קושי, זה יהפוך את העונה הרגילה לזולה עוד יותר. לעומת זאת, אם הג'אז או הסיקסרס יגיעו רחוק בפלייאוף, נוכל להגיד שהניסוי הזה עדיין לא הצליח. עדיין.

353 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול