דרק רוז, ראג’ון רונדו, קווין לאב, אמארה סטודמאייר, פאו גאסול, ג’ון וול, אימאן שומפארט, אנדרסון ורז’או, קיירי ארווינג, ריקי רוביו, דני גריינג’ר, ניקולה באטום, דווייט האוורד, אנדרו בוגוט, אנדרו ביינום. בין כל השחקנים האלה אפשר לחבר משהו כמו 150 מיליון דולר לעונה, אבל מה שבאמת משותף להם הוא העובדה שכולם היו פצועים העונה לתקופה ממושכת, או משחקים עם פציעות שגורמות לסיבוכים.
השיא הגיע אתמול במשחק של הניקס בסטייפלס סנטר מול הקליפרס, בו האורחים הגיעו ללא שלושת הכוכבים הגדולים שלהם, מלו, סטאט וטייסון צ’נדלר, ונאלצנו לחזות בקבוצה מאולתרת עם מרכוס קמבי, קניון מרטין וקורט טומאס בפרונט. קבוצה, שלמען האמת, יש לה יותר סיכוי לנצח בטורניר ברידג’ מבמשחק כדורסל.
תמונה שרואים יותר מדי העונה. רוז ברגע הפציעה
פציעות זה באמת חלק מהמשחק, במיוחד ב-NBA כאשר העונה הרגילה ארוכה כמו הגלות, אבל העונה יש תחושה שזה פוגע באיכות של הליגה קצת יותר מדי. יותר ויותר שחקנים מרכזיים נפצעים, ומשאירים את הקבוצות שלהם להתמודד עם כריס קופלנדים ושון ליווינגסטונים, אבל זהו טיעון תפל. מה שבאמת צריך להפריע לקברניטי הליגה הוא שזה פוגע באפיל של הליגה. כאשר מתייצבת קבוצה ללא שלושת השחקנים המובילים שלה למשחק שמשודר לכל רחבי תבל בסנט פטריק דיי, כל העולם רואה את הפאדיחה.
אבל מה כבר אפשר לעשות? הרי כולם יודעים מה האורך של העונה הרגילה, ואין סיכוי שיוותרו על משחקים כי פחות משחקים שווה פחות הכנסות, ואת המשוואה הזו כל GM לומד ביסודי. עם זאת, הליגה חייבת להגן על המוצר שלה. מכת פציעות של שחקנים דומיננטיים כמו השנה לא זכורה לי הרבה זמן, וזה פוגע באטרקטיביות של הליגה. הרי איזו סיבה יש לאוהד הממוצע של מילווקי לבוא לראות משחק מול קליבלנד אם קיירי ארווינג פצוע? למה שהרד נק הסטנדרטי מטקסס יטריח את עצמו למשחק מול מינסוטה אם ריקי רוביו או קווין לאב יושבים על אזרחי? בעקבות מכת הפציעות הזו, גם החוויות החד פעמיות של האוהדים נפגעות, כך שכולם מפסידים.
ב”גלדיאטור”, קומודוס, שמשתוקק להרוג את מקסימוס, מבין שהוא לא יכול לעשות את זה כי ההמון בא לראות את מקסימוס. הוא יודע שעל פיו יישק דבר ושהוא מחזיק לו את המופע. קברניטי ה-NBA חייבים להבין שאין תחליף לכוכבים, ושדרק רוז, ראג’ון רונדו ודווייט האוורד הם המקסימוס המודרני. הם הסיבה שהאוהדים בארצות הברית משלמים ממיטב כספם כדי לבוא לאולם והם הסיבה שבעקבותיה האוהדים מסביב לעולם מתעוררים ביחד עם מחלקי העיתונים כדי לצפות במשחקים. המסקנה המתבקשת היא שהליגה חייבת למצוא שיטה להגן על הכוכבים. לפי השיטה היום, מקסימוס נרמס ע”י עומס המשחקים.
בהיעדר התערבות של הליגה, אולי גרג פופוביץ’ מצא את השיטה. פופ, מאמן העונה המכהן, מתזמן את הדקות של כוכביו עם סטופר והתרגיל שבו הוא שלח את שלושת הסופרסטארים שלו הביתה במשחק הענקים מול מיאמי בתחילת העונה כבר זכה לשם המפוקפק “התרגיל של פופ”. אלא שהליגה לא אהבה את השיטה הזו וקנסה את הספרס ב-250,000 דולר. בסופו של דבר, גם הסטופר לא עזר לפופ להימנע מקללת הפציעות שרובצת על כוכבי הליגה העונה וטוני פארקר הוא הקורבן הטרי עם חודש וחצי בחוץ.
למה לקום אם הוא לא משחק? רוביו
עוד שאלה שעולה מהדיון הזה היא האם לקבוצות יותר חשוב לקבל הכנסות מלנצח? הרי אין שום סיבה אחרת להסביר למה אנחנו לא רואים את הקבוצות מביעות מחאה על אורכה של העונה הרגילה והעומס המטורף שקיים על השחקנים הבכירים. בליגה של היום, בה לרוב הקבוצות יש כוכב אחד גדול, המרחק בין להיות קבוצת פלייאוף לקבוצת לוטרי הוא תנועה לא טובה של הכוכב שלך. ללא ג’יימס הארדן, קשה לראות את יוסטון מחזיקה מעמד במירוץ הרצחני לכרטיסים האחרונים בפלייאוף המערבי, ובלי אנדרו ביינום (שגמר את העונה רשמית), אנחנו רואים בדיוק מה שווה פילדלפיה. אז איך הקבוצות לא מפחדות? איך אפשר למדוד הצלחה של ג’נרל מנג’ר או מאמן אם הכוכבים שלו פצועים במשך רוב העונה?
אלו שאלות קשות, שכנראה ישארו ללא תשובה בעתיד הנראה לעין. הליגה כנראה לא מתייחסת או לא רוצה להתייחס (כפי שניתן לראות מהתגובה לתרגיל של פופ) לנושא הזה. הקבוצות ימשיכו לחיות בפרנויה מתמשכת מצמד המילים Out indefinitely והאוהדים ימשיכו להתבאס על אחוז מסוים של משחקים בעונה הרגילה בה הכוכבים נמצאים ברשימת הפציעות. אולי לאדם סילבר, הקומישינר הבא, הפתרונים.
Comentários