מי שעוקב אחרי הכתבות פה, לבטח שם לב שבכל הקשור לניתוחים של סדרות הסיבוב הראשון, לא הצלחתי לפגוע אפילו פעם אחת עד כה בתוצאות הסדרות, במקרים מסוימים (וושינגטון) אפילו לא פגעתי בזהות המנצחת. אף על פי שאפשר להסתכל על המחדל הזה ולהצביע על יכולותיי הפושרות כנביא, אני בוחר להסתכל על זה כתוצר של אחד הסיבובים הראשונים הכי טובים בהיסטוריה של הליגה. העובדה שקיבלנו כל כך הרבה סדרות לא צפויות, כל כך הרבה שחקנים שעשו קפיצת מדרגה בפלייאוף הזה (דמיאן פאקינג לילארד!) וכל כך הרבה משחקים שהגיעו למשחק שביעי הופכות את הסיבוב הזה למיוחד, ואת המשחקים של היום בערב, המשחקים האחרונים של הסיבוב הראשון, לסוג של סוף שהוא גם התחלה.
הערב אנחנו מקבלים מנה פחות גדושה מאתמול, רק שני משחקים, אבל כל משחק בונבון. בצד המזרחי, שוב אנחנו מקבלים את קווין גארנט ופול פירס בגיים 7, ונזכה לראות את הקהל של טורונטו, הקהל הכי טוב בפלייאוף עד כה, שיתן לבטח תצוגה. במערב, לעומת זאת, נזכה לראות את המהלכים הסופיים במשחק השח-מט המרהיב בין ריק קרלייל לגרג פופוביץ’, בסדרה שמשחזרת את ההיסטוריה מלפני 8 עונות, והשאלה היא האם דירק יכול לעשות זאת שוב?
סן אנטוניו ספרס – דאלאס מבריקס
כשאני מנסה להסביר לחברים שלי למה לואי סי.קי מצחיק אותי, בדרך כלל אני מנסה לספר בדיחה שלו, אבל לרוב אני מחרבש אותה והם רק יוצאים עוד יותר מבולבלים. בהקבלה למאבס, אם מישהו היה בא לפני שבועיים ומנסה למכור לכם שהקבוצה הזו, עם מונטה אליס (שחקן שהיה מושמץ עד לפני שנה) ככוכב השני שלה, עם סמואל דלמברט כסנטר פותח ודווין האריס כרכז המחליף, תצליח לגרור את הספרס למשחק שביעי ומכריע, סביר להניח שלא הייתם מבינים מה הבחור רוצה. אבל בדיוק כמו ההומור של סי.קיי, יש דברים שאפשר להבין רק כשרואים אותם.
דאלאס עשתה כמה שינויים בהגנה שלה שמביאים לכך שהסדרה הזו הרבה יותר שוויונית ממה שחשבנו שהיא תהיה בהתחלה. השינוי העיקרי והגדול ביותר הוא שהיא כמעט ולא מביאה עזרה בפיק אנד רול של טוני פארקר, כלומר השחקנים של דני גרין ומרקו בלינלי ושאר השלשנים של פופוביץ’ נשארים צמודים אליהם, ולמעשה באקט הזה המאבס מצליחים לנטרל יחסית את הרול-פליירס של הספרס, וכך מכריחים את טוני פארקר או מאנו ג’ינובילי ומי שחוסם עבורם, לרוב טים דאנקן או טיאגו ספליטר או בוריס דיאו, לנצח אותם בעצמם.
זה חתיכת הימור מבחינת קרלייל, מכיוון שפארקר ודאנקן וג’ינובילי יודעים לנצח סדרות פלייאוף, והם עושים את זה בערך מאז שישו נולד, אבל זה לא פשוט לנצח סדרת פלייאוף עם ארבעה שחקנים וחצי (לאונרד, ספליטר ודיאו מחושבים כחצי שחקן כל אחד), וזה מכריח את פופוביץ’ לשחק עם דאנקן ופארקר וג’ינובילי כמות דקות גדולה יותר מבעונה הרגילה (במיוחד עם דאנקן, שמשחק 6.4 דקות יותר מבעונה הרגילה). ברוב הדקות הללו השחקנים הללו הם היוצרים של הספרס, מכיוון שהמרקו בלינלים של העולם לא מסוגלים לעשות זאת, ולמרות שמדובר בשלושה שחקני היכל התהילה שמסוגלים לגמור את הסדרה הזו בגיים 7 רק בזכות הנסיון העצום שלהם, מדובר באסטרטגיה מעניינת מאוד של קרלייל, שבמקרה והספרס ימשיכו לסיבוב הבא, כנראה תשוחזר ע”י טרי סטוטס ופורטלנד.
בצד ההתקפי המאבס בינתיים מצליחים לשרוד בזכות כל מיני גורמים שאי אפשר לבנות עליהם לאורך זמן. ימי קליעה של וינס קארטר כמו בגיים 5 כבר לא גדלים כפטריות אחרי הגשם, מהלכי האסל של דחוואן בלייר כמו בגיים 6 הם לא משהו שאפשר להסתמך עליו במשחק מכריע, המספרים של דווין האריס חייבים להתאזן מתישהו ולמעשה הדבר היחיד שהמאבס יכולים לסמוך עליו הוא שהזריקות הקשות שדירק נוביצקי לוקח יכנסו. זה, ביחד עם הפיק אנד רול שלו הסופר יעיל שלו עם מונטה אליס והקליעה של חוזה קלדרון, זה הבאנקרים של קרלייל לגיים 7. אבל על מנת להשלים את הסנסציה המאבס יצטרכו שלפחות שניים מבין קארטר/האריס/בלייר/שון מריון יתנו משחק לפנתיאון בגיים 7 בהתקפה, כי אחרת, נוביצקי וקצת אליס וקלדרון לא יספיק מול הספרס.
מבחינת הספרס, הם צריכים לשרוד את המשחק הזה. אמנם דאלאס מקשה על טוני פארקר לנהל את המשחק כמו שהוא אוהב (מוסר 1.2 אס’ פחות בסדרה הזו מבעונה הרגילה) והרול-פליירס לא בעניינים, אבל משחק סולידי שלהם בהתקפה אמור להספיק כל עוד דאלאס לא מתפוצצת בצד השני. הנסיון יעבוד שעות נוספות במשחק הזה, כשבצד השני רק נוביצקי ומריון היו בסיטואציה של משחק שביעי כשחקנים מובילים.
אפרופו נוביצקי, יהיה מעניין לראות מי יקבל את המשימה לשמור על הג’רמנייטור. במשחק האחרון הקסמים של טיאגו ספליטר הפסיקו לעבוד ונוביצקי חגג עליו עם 5 מ-6 מהשדה. לעומת זאת, כשבוריס דיאו שמר עליו, נוביצקי התקשה והחטיא את כל שלוש הזריקות שלו עליו. אם הספרס ימצאו את הנוסחא לשמירה על נוביצקי קריר, קשה להאמין השחקנים שמסביבו יצליחו להתעלות מספיק כדי להביא לניצחון. בסופו של דבר, גם הכשרון, גם הביתיות וגם הנסיון נמצאים בצד של הפופוביצ’ים, ובמקרה שכזה, קשה מאוד להמר נגדם.
הימור: סן אנטוניו
טורונטו ראפטורס – ברוקלין נטס
הטירוף סביב טורונטו שובר שיאים, ובמשחק האחרון שלהם הם זכו ליותר רייטינג ממשחק ההוקי המתחרה, הישג מרשים מאוד כשמדובר בראפטורס ובקנדה. אני מניח שכל מי שראה את המשחק רצה לראות את קייל לאורי ודמאר דרוזן, שמצליחים לסחוב את הקבוצה שלהם ומעלים את המניות שלהם עם כל משחק שעובר (לאורי קצת פחות אחרי הגיים 6 האנמי שלו, אבל עדיין הוא נתן סדרה מצוינת). הבעיה היא שקשה מאוד לסמוך על אף אחד חוץ מהשניים הללו. יונאס ולנצ’יונאס וג’רוויס ואסקז נותנים לפרקים סיבות לאופטימיות, אבל קשה מאוד להצביע על מישהו אחר מלבדם.
אמיר ג’ונסון מתקשה מאוד מול ההרכבים הנמוכים של הנטס וכמעט בכל משחק נכנס לבעיית עבירות, פטריק פטרסון נראה די אבוד בשני המשחקים האחרונים וטרנס רוס נותן פלייאוף מזעזע עד כה. כל אלו מובילים למסקנה הבלתי נמנעת שגם בגיים 7 טורונטו תקום ותיפול עם לאורי ודרוזן. וגם אם הם יצליחו להשיג את הניצחון המיוחל, בסיבוב הבא, מול ההגנה של מיאמי, שמתמחה בלמנוע את האופציה הראשונה והשנייה בהתקפה של היריבה שלה, זה כבר לא יעבוד.
אצל ג’ייסון קיד, הסגל העמוק שלו מאפשר לו להימנע מתלות בשחקן כזה או אחר, כל עוד לא מדובר בג’ו ג’ונסון. ג’ו ג’ו הפך להיות הנשק הכי קטלני בסדרה הזו בזכות יתרון הגובה שלו על השומרים עליו. הוא מחזיק במדד +/- מפלצתי של 8.8+ וכאשר הוא יורד לספסל, נראה שההתקפה של הנטס אבודה. זה קצת מפתיע, כי לנטס יש כמה מהלכים שעובדים להם בקונסיסטנטיות במשך כל הסדרה. החדירות של פול פירס היו יעילות בצורה מפחידה עד כה (פירס חודר 5.2 פעמים במשחק וקולע ב-87.5% בנסיונות הללו), דרון וויליאמס הפך לאיום ממשי בקליעה תוך כדי כדרור (53.8% בזריקות מהמצבים הללו. לשם השוואה, אהובנו דמיאן לילארד קולע ב-40.4% מהזריקות שלו תוך כדי כדרור) ושון ליווינגסטון מנצל את יתרון הגובה שלו לפוסט-אפים מוצלחים. אם הנטס יצליחו להיות אפקטיביים בהתקפה וללכת למהלכים היעילים הללו גם בלי קשר ליכולת הנפלאה של ג’ונסון, הם יהיו בסיטואציה טובה לנצח.
בנוסף, במשחק המכריע קיד צריך לצמצם טיפה את הרוטציה הארוכה שלו (11 שחקנים משחקים מעל 10 דקות למשחק) ולמצוא את ההרכב שהוא מאמין בו. עד היום לא ברור אם הסנטר האהוב עליו הוא קווין גארנט, מיילס פלאמלי או אנדריי בלאץ’, ולרוב הוא הולך עם מי שחם באותו רגע. ברגעים המכריעים של העונה קיד יצטרך להיות קצת יותר בשליטה על הקבוצה שלו כדי לא לאבד את העונה, וקשה להאמין שהוא לא ילך עם KG במאני טיים, במיוחד אחרי שבגיים 6 הוא הראה שעדיין אפשר לסמוך עליו עם סל שעצר את הריצה של טורונטו וכמה מהלכי קווין גארנט בהגנה.
אחרי ככלות הכל, הסדרה הזו תוכרע על-ידי הכוכבים. דרוזן ולאורי בצד אחד, וג’ונסון, וויליאמס, פירס וגארנט בצד השני. אם תבוא התעלות כלשהי של אחד משחקני המשנה זה יכול למעשה להכריע את הסדרה, אבל לטעמי, הקבוצה שתצליח להפעיל את הכוכבים שלה יותר טוב ותדע להתמודד עם הלחץ יותר טוב, תזכה בניצחון ובזכות לפגוש את לברון ג’יימס אחרי שבוע חופש. שיהיה להם בהצלחה.
הימור: ברוקלין
Comentarios