לרוב אנחנו, האנשים שמתחבאים מאחורי המקלדת, אוהבים לנתח את כל מה שקורה ברחבי הליגה הטובה בעולם, אוהבים לבחון מכל זווית את הטרייד שהעביר את ג’רו הולידיי לניו אורלינס או להבין מה עומד מאחורי החתימה של גרג אודן במיאמי. מטבע הדברים, אנו מנתחים את האירועים שמתרחשים בליגה, שבאמת משתנים. אולם מדי פעם כדאי לנו לעצור ולחשוב על הדברים שעל אף היותם קבועים ולא משתנים, גורמים לשינוי.
הליגה הזו כל כך תזזיתית וכל כך משתנה שהרבה פעמים אנחנו רק מתאמצים לעמוד בקצב. רק בשבוע האחרון ראינו את דרק רוז חוזר, את אלן אייברסון פורש, את מייקל רד מודיע שהוא עומד לפרוש, את וושינגטון ופיניקס עושות טרייד הפכפך ואת פילדלפיה מנצחת 3 משחקים רצוף(!), כך שאין לנו זמן לעצור ולתהות מה היה קורה אילו, אבל עכשיו, כשהעונה עוד תוקעת גרעפסים ומחליפה חיתולים, כשעוד יש מקום לשינויים, זה בדיוק הזמן לעשות את זה. אז הנה הם חמשת האירועים הכי גדולים/מוזרים/הזויים/לא מובנים שלא קרו בקיץ.
למה שניהם עדיין משחקים באותן קבוצות? עומר אסיק וקנדריק פרקינס
פאו גאסול נשאר בלייקרס
גאסול, לטעמי, הפך להיות עם הזמן לדמות המיותרת בטלנובלה ארוכת השנים של הלייקרס. בזמן שקובי הוא הדמות הראשית הממגנטת, ג’ים באס הוא הילד שלא מצליח להיכנס לנעלי אבא ופיל ג’קסון הוא הרוח שמרחפת מעל הסטייפלס סנטר, גאסול הוא הדמות שמופיעה לכמה פרקים, מזכירה לנו שהיא עדיין קיימת עם איזה טריפל דאבל או משחק דומיננטי מתחת לסלים ואז חוזרת להיות דמות משנית מדי. ממש גרסה כדורסלנית לוולטר ווייט ג’וניור.
הקטע הוא שהדמות המשנית הזו מסיימת חוזה ענק בקיץ, 19 מיליון דולר ליתר דיוק, והלייקרס צריכים להחליט איך הם ניגשים לעניין הזה. בעוד ברור לכולם שקובי ברייאנט יישאר בלייקרס גם בתום החוזה שלו ושהוא לא הולך לשום מקום, במקרה של פאו זה לא המצב. גאסול, אחד משלושת האירופאים הטובים בעולם בעשור האחרון לצד טוני פארקר ודירק נוביצקי, לא מקבל מספיק קרדיט ב-LA בשנים האחרונות. זה התחיל עם הטרייד ההוא שדייוויד סטרן הטיל עליו וטו, שבמסגרתו היה אמור לעבור ליוסטון (תארו לכם איך הליגה הייתה נראית אם הטרייד הזה היה באמת יוצא לפועל), והמשיך עם הספסול שלו ע”י מייק דאנטוני בעונה שעברה. העונה הוא צפוי לחזור להעמיד את המספרים שלו מהעונות הקודמות, אבל זה יותר כי הוא הפך להיות ברירת מחדל בסגל הדליל של הלייקרס ולא כי הוא באמת נמצא במקום הנכון עבורו.
פאו חייב שינוי, והלייקרס יכולים וצריכים להשתמש בחוזה הנגמר שלו כדי לצאת ממעגל הבינוניות שהם נכנסו אליו העונה. קיים סיכוי שבו גאסול יחתום מחדש בקיץ לעוד כמה עונות כילד כאפות של קובי, אבל זה לא מה שהקריירה שלו צריכה בשלב הזה וזה לא מה שהלייקרס צריכים. הגיע הזמן לשינוי, ויש ללייקרס עד הטרייד דד-ליין למצוא עסקה שאולי תכלול כמה בחירות דראפט, אולי כמה נכסים עתידיים, אולי איזה שחקן NBA לגיטימי שיוכל להיות משהו להתחיל ממנו. ואולי פאו יקבל הזדמנות לרדוף אחרי טבעת במקום בו הוא באמת מוערך.
ימצא בית חדש? פאו גאסול
קליבלנד שומרת את הבחירה ה-1 בדראפט
אם נשים בצד לרגע את פתיחת הקריירה המחרידה של אנתוני בנט ב-NBA (0 מ-15 מהשדה עד כה) ונבחן לרגע את הסיטואציה ערב הדראפט, קשה מאוד להבין מה הקאבס ניסו להשיג. בנט לא היה אמור להיות הבחירה ה-1 בדראפט, הוא עוד היה פצוע באותה תקופה ולא התאמן עם הקבוצות בשבועות שלפני הדראפט והבאזז היה שהבחירה הראשונה תהיה ויקטור אולדיפו או אלכס לן או בן מקלמור, ושאם כבר קליבלנד תלך על רוקי פצוע, זה יהיה נרלנס נואל.
אבל הקאבס החליטו להפתיע את כולם וללכת על בנט. אמנם הבחירה לכשעצמה הייתה מוזרה, אבל אין לי בעיה עם זה שהקאבס בחרו בפורוורד הקנדי, הבעיה שלי היא שאם הם ידעו שהם הולכים לבחור את בנט, הם היו יכולים להחליף בחירות עם שארלוט, נניח, שהחזיקה בבחירה ה-4, ועל הדרך להרוויח עוד איזשהו נכס. בנט היה אמור להיות על הלוח גם בשלב הזה. וושינגטון עם הבחירה ה-3 הייתה נעולה על אוטו פורטר ואולדיפו היה בודאות הולך לאחד מהמקומות הראשונים, כך שהסיכוי שבנט עדיין היה שם הוא גבוה מאוד.
במקרה הזה, הקאבס יכולים רק לבכות על חלב שנשפך. הם יכולים לרשום לעצמם עוד דראפט בינוני, וזה לא משנה אם בנט בסופו של דבר כן יתפתח לשחקן NBA לגיטימי, כי הם יכלו להוציא מהלימון הזה הרבה יותר לימונדה.
בנט בערב הדראפט, כי עדיין אין תמונות מחמיאות שלו עם גופיית כדורסל
מילווקי עושה את מה שמילווקי עושה
מי שבטעות הגיע לוויסקונסין בקיץ וראה באזור הטיסות היוצאות בחור עם חיוך מאוזן לאוזן, בוודאי ראה את ברנדון ג’נינגס או את מונטה אליס. שני הגארדים שהובילו את הקבוצה בשנים האחרונות לבינוניות מדכאת עזבו, אחד בטרייד לדטרויט והאחר כשחקן חופשי, והדרך הייתה פתוחה עבור ג’ון האמונד, הג’נרל מנג’ר של הבאקס, לפוצץ הכל, לראות את לארי סנדרס חוסם כמה גגות העונה ולחכות בקוצר רוח לדראפט 2014.
במקום זה, קיבלנו את זאזא פאצ’וליה ב-15.6 מיליון לשלוש עונות, את או.ג’יי מאיו ב-24 מיליון ל-3 עונות, את גארי ניל ב-6.5 מיליון לשנתיים ואת קרלוס דלפינו ב-10 מיליון בערך ל-3 עונות. כל השחקנים הללו הם אחלה שחקנים, ואלו לא חוזים מופרכים (אולי רק של פאצ’וליה) אבל הם לא יביאו את מילווקי לשום מקום, ובליגה שלא מתגמלת קבוצות בינוניות, מדובר בהחלטה רעה מאוד של ראשי הבאקס. מילווקי הייתה בעמדת זינוק טובה מאוד להתחרות בפילדפיה, בוסטון, יוטה ופיניקס על תואר הקבוצה הגרועה בליגה, תואר שהיה אולי מביא לה עתיד קצת יותר ורוד ממה שהאמונד תכנן לה בקיץ.
הסגל של הבאקס בנוי מהמון שחקנים סבירים, שהיו יכולים להיות שחקני רוטציה טובים בקונטנדרית, אבל לא מסוגלים להוביל קבוצה לפלייאוף, וגם אם כן, זה הכי הרבה שהם מסוגלים. בקיצור, כשהסגל חסר אופק, השוק קטן ולא אטרקטיבי ותקרת השכר לא מספיק פנויה כדי לפתות דגים גדולים בפרי אייג’נסי, זה בדיוק הזמן לעלות על רכבת הטנקינג ולרכב כל הדרך אל הדראפט, שם אולי יחכה אנדרו וויגינס או ג’וליוס רנדל על סוס לבן. מילווקי פספסה את הרכבת, וקשה לדעת מתי היא תחזור.
לא חבל? לארי סנדרס ומילווקי רצים לשום מקום
עומר אסיק עדיין ביוסטון
עומר אסיק ודוויט האוורד לא יכולים לשחק ביחד. לא צריך להיות ג’ף ואן גאנדי בשביל להבין את זה. ברוקטס בינתיים מתכחשים לאמת הזו, הם מנסים להסתתר מאחורי סיסמאות שחוקות כמו “Twin towers” ושכאשר אסיק והאוורד על המגרש הצבע נעול והשליטה בריבאונד מוחלטת. כל זה טוב ויפה, אבל יש אמת שצריך להתמודד איתה, האוורד הוא סנטר שלא יודע לקלוע מבחוץ ואסיק הוא סנטר שלא יודע לקלוע מבחוץ. כשמשחקים עם שני סנטרים שלא יודעים לקלוע מבחוץ זה פוגע בריווח של המשחק, זה חוסם נתיבי חדירה ובסופו של דבר, כאשר שניהם ביחד על הפרקט, זה מעקר את השיטה שקווין מקהייל התווה לרוקטס בשנה שעברה, שבנויה על היכולת של הפלופ ההוא עם הזקן לחדור ולרוץ מתי שמתחשק לו.
ערב המשחק מול הקליפרס, הרוקטס היו על מדד פלוס מינוס של 1- כאשר אסיק והאוורד על המגרש ביחד, וזה היה אחרי שלושה ניצחונות רצופים. אחריו אני מניח שהוא לא השתפר. כרגע הניסיון לשחק עם שניהם ביחד נראה יותר כניסיון עלוב לשמור על ערך הטרייד של אסיק לקראת הטרייד הבלתי נמנע שיגיע באיזשהו שלב, אבל במציאות, הרוקטס חייבים למצוא פתרון לבעיית הפאוור פורוורד. עומרי כספי, פרנסיסקו גארסיה וטרנס ג’ונס יכולים לסתום חורים, אבל דריל מורי חייב למצוא דרך להפוך את הפקק שלו בעמדת הסנטר לחמישייה מאוזנת.
ההצעה שנמצאת על השולחן בערך מהרגע שהאוורד נחת בטקסס היא אסיק תמורת ריאן אנדרסן. כולי תקווה שגם אם זה לא מה שיקרה בסופו של דבר, משהו יקרה בגזרת אסיק כדי שהוא לא יתקע מאחורי האוורד אחרי עונת הפריצה שלו אשתקד, וגם שהרוקטס יעשו עוד צעד שיקרב אותם לכבוש את המערב.
חייב לעבור, גם למען יוסטון וגם למען הקריירה שלו. אסיק
קנדריק פרקינס ממשיך ללבוש את המדים של אוקלהומה
יאללה, הגיע הזמן קצת לפרוק עצבים. איך?! איך זה שהשחקן הנחשל הזה, השחקן היחיד שהיה לו מדד PER שלילי בפלייאוף האחרון (כן, יש כזה דבר), שהיו לו יותר איבודים מנקודות בפוסט-סיזון ושנראה יותר כמו שומן עודף בסגל של הת’אנדר משחקן כדורסל עדיין משחק כדורסל באוקלהומה? את העונה הזו פרקינס המשיך בדיוק מאיפה שהפסיק את הקודמת, עם המבט המבולבל אחרי שעשה עוד חסימה לא חוקית ועם הנסיונות המגוחכים שלו לעשות פוסט-אפ. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב. מה שיותר עצוב הוא שלאוקלהומה הייתה אופציה להוריד את הטעות ששמה פרקינס, טעות שהולכת לעלות לה 17 מיליון דולר בשנתיים הקרובות, מהספרים, אבל היא לא לחצה על כפתור האמנסטי.
כן, הוא עדיין משחק כדורסל. פרקינס
למה היא החליטה לא לעשות זאת? ההסבר ההגיוני הוא שאוקלהומה נמצאת כפסע מתקרת המס, כך שגם שחרור של פרקינס לא היה מביא אותה מתחת לתקרת השכר. ההסבר הזה אומר שגם בלי החוזה של פרקינס, הת’אנדר עדיין לא יוכלו להתחזק ובעצם כך הם נשארים קירחים משני הצדדים, גם בלי פרקינס וגם בלי סנטר אחר. כנראה שבאוקלהומה החליטו שאם כבר, אז כבר. לעומת זאת, ההסבר השני, הפחות רציונאלי, גורס ששחרור של פרקינס יהווה מעין הודאה בטעות בטרייד על הארדן. כאילו לא ידענו את זה כבר.
אחרי הטרייד עם הארדן והאימפטונציה בנושא פרקינס, סם פרסטי איבד המון מניות וראה את דריל מורי תופס את מקומו כג’נרל מנג’ר בעל מגע המידאס. הבעיה היא שפרסטי יצטרך הרבה זמן כדי לתקן את הטעויות הללו, ויכול להיות שעד שזה יקרה, קווין דוראנט וראסל ווסטברוק כבר לא יהיו שם, וזה צריך להדאיג את כל תושבי אוקלהומה.