השלב הזה של העונה ב-NBA, כאשר הטרייד דד-ליין מאחורינו ונותרו קצת יותר מ-20 משחקים לתום העונה, זו התקופה בה קבוצות מתחילות להראות את הפרצוף האמיתי שלהן. הקליפרס ואינדיאנה הראו שהן מתכוונות ללכת על כל הקופה העונה עם צעדים שהמוטיב המרכזי בהם הוא “על הזין שנה הבאה, אנחנו רוצים טבעת עכשיו”, בעוד פורטלנד קפאה על השמרים והראתה לנו שהיא לא מחויבת ללכת עד הסוף. לפחות העונה.
אבל לקבוצות הצמרת יש לנו עוד המון זמן, ואנחנו עוד נדסקס עליהן רבות בחודשים אפריל-מאי-יוני. את הזמן הקצר הזה שנותר לנו לדבר על אירועים שמחוץ לשמינייה הראשונה אני אשמח לנצל כדי לדבר על הסופר-טנקינג שמתרחש לו בפנסילבניה. מה שקורה בפילדלפיה 76 העונה הוא בקנה מידה היסטורי, ולטעמי מדובר בניסוי מדהים של סם הינקי, הגנ’רל מנג’ר של הסיקסרס, שאולי יגרום לשינוי תרבות בליגה הטובה בעולם.
אז מה קרה העונה בפילדלפיה אתם שואלים? תקציר הפרקים הקודמים כבר מגיע.
הג’נרל מנג’ר הכי מעניין בליגה. סם הינקי עם מייקל קרטר וויליאמס ברקע
זה נשמע מופרך עכשיו אבל לפני קצת פחות משנתיים פילדלפיה פלירטטה עם גמר המזרח אחרי שהדיחה את שיקאגו נטולת דרק רוז בסיבוב הראשון והלכה ראש בראש עם בוסטון בחצי הגמר עד שנכנעה בגיים 7. באותה נקודת זמן, הסיקסרס נראו כמו קבוצה עם בסיס צעיר ואיכותי (אנדרה איגודלה, ג’רו הולידיי, ת’דאוס יאנג, אוון טרנר) שיכולה להיות כח מאיים במזרח הדליל, והנהלת הסיקסרס החליטה לנסות להתגרות בגורל ולהמר בגדול. כך קרה שפילדלפיה הייתה מעורבת בטרייד בו עבר דווייט האוורד ללייקרס, במסגרתו היא ויתרה על אנדרה איגודלה וניקולה ווצ’ביץ’ וקיבלה את מר כדורת, אנדרו ביינום.
ביינום הגיע לעיר האחווה אחרי עונת שיא בלייקרס והציפיות היו בהתאם, אבל כל מה שהוא הצליח לעשות בתקופה שלו בקבוצה הוא רק לעורר דיונים סוערים בין כמה מעצבי שיער מבועתים ולבקר בכמה אולמות באולינג. ביינום אפילו לא דרך על הפרקט בוולס פארגו סנטר, ופילדלפיה סיימה עונה מאכזבת בלעדיו במקום ה-9 במזרח, לא נמוך מדי, לא גבוה מדי. אם זה לא מספיק, ביינום סיים חוזה והפך לשחקן חופשי, כך שהסיקסרס למעשה לא קיבלו שום תמורה עבור ווצ’ביץ’ ואיגודלה, שני שחקנים שאפשר לקבל תמורתם הרבה מאוד ב-NBA של היום.
מהקבוצה ההיא שפלירטטה עם גמר המזרח לא נשאר כלום. איגודלה והולידיי במדי הסיקסרס
בשלב הזה סם הינקי נכנס לתמונה. הינקי קודם מלהיות ילד הכאפות של דריל מורי ביוסטון לתפקיד הג’נרל מנג’ר של פילדלפיה (החליף את טוני דילאו שעזב), תפקיד שלא היה נחשק יותר מדי בהתחשב בכך שהסיקסרס איבדו המון מהפוטנציאל שהיה להם שנה לפני, ולמעשה, כל פיאסקו ביינום הפך אותם לקבוצה לא מאוד אטרקטיבית. אבל מאותו רגע בו הינקי התיישב בכסא ה-GM, הסופר-טנקינג התחיל.
טרייד שבו שלח את השחקן הכי טוב שלו תמורת שחקן פצוע ובחירת דראפט, הפקדת המפתחות לקבוצה בידיו של רוקי חסר ניסיון, מינוי מאמן לקבוצה איפשהו באמצע אוגוסט. הינקי לא ניסה אפילו להסתיר את העובדה שהוא מנסה להחליש את הקבוצה שלו העונה, וכעת, כאשר הטרייד דד-ליין התקרב יותר ויותר, הוא שלח שניים מהשחקנים הכי טובים שלו בקבוצה (אוון טרנר וספנסר הוז) תמורת כמה בחירות דראפט סיבוב שני והבחור הזה שדומה לדני גריינג’ר. עם כל המהלכים הללו הינקי בעצם בא להודיע לנו – אנחנו נמושה, ואנחנו לא מתביישים בזה.
הוקרבו על מזבח הסופר טנקינג של הינקי. הוז וטרנר
אבל מה חדש פה בעצם? מאז ומעולם קבוצות שהודיעו על בנייה מחדש לא היו טובות במיוחד והחלישו את עצמן לקראת סיום העונה מתוך רצון לקבל עוד כמה כדורי פינג פונג בהגרלת הלוטרי. מה פילדלפיה כל כך שונה מבוסטון של 2007 או גולדן סטייט של 2012? לטעמי, זה כמו ההבדל בין מייקל ג’ורדן ללארי בירד או מג’יק ג’ונסון. מג’יק ולארי היו שחקנים מדהימים, ויש להם קייס בדיון על מיהו השחקן הטוב בהיסטוריה, אבל מייקל הוא פשוט מייקל. היה לו את כל הטריקים, היה לו את כל הכשרון, את כל הכריזמה, תואר השחקן הטוב בכל הזמנים פשוט יושב עליו, כי הוא פשוט לקח את הרעיון של שחקן כדורסל והפך אותו למשהו גדול יותר ממה שהוא היה לפני, וזה בדיוק מה שקורה העונה בפילדלפיה. כולנו הכרנו את המושג טנקינג לפני העונה הזו, כולנו ידענו שזה קיים, אבל סם הינקי לקח ולוקח את המושג הזה למחוזות שלא הכרנו.
המחוזות הללו הם מחוזות שבהם הקבוצה שלו נמצאת למעלה מ-30 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר (לאחר הביי-אאוט של דני גריינג’ר), מחוזות בהם הסיקסרס מובסים בבק-טו-בק בהפרש ממוצע של 43 נק’, מחוזות בהם הם חוטפים 130 נק’ מפאקינג מילווקי. אלו הם מחוזות הסופר טנקינג, מחוזות שבהם אף קבוצה לא ביקרה אף פעם, ולמרות שפילדלפיה לא מדורגת אחרונה בליגה (מילווקי עדיין ממש נוראית), אין ספק שמדובר במשהו שהליגה עדיין לא ראתה.
אבל, וזה אבל גדול מאוד, יכול להיות שכבר בעוד שנה או שנתיים הינקי יצחק על כולם מלמעלה. כשהוא חמוש בבחירת הדראפט הגבוהה שלו, בבחירת לוטרי נוספת מניו אורלינס, אינספור בחירות סיבוב שני בשנים הקרובות, קילומטרים של כסף בתקרת השכר ושני כוכבים פוטנציאליים בדמות נואל וקרטר-וויליאמס, הינקי נמצא בעמדת זינוק טובה הרבה יותר להשתלט על צמרת הליגה מקבוצות כמו ניו אורלינס או שארלוט. אצל הינקי, התסריט האופטימי הוא ממש ורוד, וגם הפסימי הוא כזה שאוהדי הניקס ימכרו את ריימונד פלטון עבורו. טוב, זאת לא דוגמא טובה, אבל הבנתם.
וזאת רק ההתחלה. נואל וקרטר וויליאמס
הסיקסרס יכולים למצוא את עצמם כבר בעונה הבאה עם 4 שחקנים צעירים ומלאי פוטנציאל (נואל, קרטר-וויליאמס ושתי בחירות הלוטרי שלהם) כאשר יש להם מספיק כסף מתחת לתקרה כדי להתחזק איפה שהם רק רוצים, ובנוסף, עדיין יש להם את ת’דאוס יאנג, שהוא אחלה שחקן בחוזה לא נוראי. מפה פילדלפיה יכולה ללכת להמון כיוונים, היא יכולה ללכת על בנייה הדרגתית סטייל OKC בזמנו או שאולי הם יחליטו לרקוח איזושהי חבילה אטרקטיבית תמורת סופרסטאר מוכח (קווין לאב?). איך שלא יהיה, העתיד נראה לא רע בפילי.
אבל מעבר לעתיד הספציפי של הסיקסרס, מדובר בתופעה שיכולה להשפיע על תרבות הטנקינג בליגה כולה. העובדה שהבעלים והאוהדים נהיו חכמים יותר, והם מבינים שבחירת לוטרי עדיפה על סוויפ בסיבוב הראשון מידי מיאמי או אינדיאנה הכינה את הקרקע לניסוי הזה של הינקי, שלפחות כרגע, נראה כאילו התוצאות שלו הולכות להיות חיוביות לחלוטין. אם וכאשר הניסוי הזה יצליח והסיקסרס יהפכו לקבוצת צמרת בשנתיים-שלוש הקרובות, יהיה מעניין לראות אם תהיה לכך השפעה על קבוצות אחרות. האם נראה עוד קבוצות זורקות עונה שלמה מתחת לאוטובוס כבר באוגוסט כדי לתת לעצמן יותר תקווה באוגוסט הבא? אדם סילבר, לטיפולך.