הכי מבאס להיות בימים האלה סן אנטוניו. להסתכל על העיתונים ולראות את החגיגות של לברון ג’יימס ומיאמי היט ולדעת שעם עוד גרם אחד של מזל, עם סנטימטר אחד לפה, מילימטר אחד לשם, זה הם שם בתמונות עם הקונפטי וזה טים דאנקן שמקבל את הגביע מביל ראסל וזה אליפות רביעית בעשר העונות האחרונות.
אבל זה לא קרה, והספרס נאלצים לקום למחרת בבוקר לא רק לחגיגות הויראליות הלא נגמרות של ההיט, אלא גם לאוף-סיזון שיגדיר את המסלול של הקבוצה הזו. בשנים האחרונות סן אנטוניו ניסתה למכור לנו שהקבוצה הזו, של פארקר-דאנקן-ג’ינובילי והנגרים מסביב עדיין יכולה ללכת עד הסוף, ואנחנו סירבנו להאמין. אמרנו שהם זקנים מדי, שהם לא מעניינים מספיק, שהם אפורים מדי. בפלייאוף האחרון, עם קצת עזרה מפטריק בברלי, הספרס העמידו אותנו על טעותנו. הם שטפו את הקונפרנס המערבי עם שני סוויפים מהדהדים על הלייקרס וממפיס, כשבתווך הם מתגברים גם על האנרגיות של גולדן סטייט בחצי הגמר האזורי.
שאפו גדול, אבל מה עכשיו עבור הטריו?
על כך אנו צריכים להוריד את הכובע בפני אר.סי. ביופורד וגרג פופוביץ’, הראתם לנו מה זה. עם הגרעין שלקח אליפות לפני 6 ו-8 שנים הצלחתם להגיע בחזרה לפיינלס. באמת כל הכבוד. אבל המזל לא היה לצדכם בגמר, ואלוהי הכדורסל ששלח את בברלי לפרק לווסטברוק את הברך הוא אותו אלוהי כדורסל שנתן לשיין באטייה לתפור 6 שלשות בגיים 7 והעניק לריי אלן את הכדור המכריע בגיים 6. לקבוצה הזו לא הייתה אמורה להיות יותר מהזדמנות אחת, ותאריך התפוגה של ההזדמנות הזו פג שלשום בלילה. אז מה עושים עכשיו?
דבר ראשון, עכשיו מחכים. טים דאנקן מיהר להצהיר שהוא ממשיך לעוד עונה, האחרונה בחוזה שלו לפני שיש לו אופציית שחקן, אבל זה לא הסיפור עם מאנו ג’ינובילי. הארגנטינאי הוא שחקן חופשי בלתי מוגבל מה-1 ליולי והוא יהיה בן 36 עוד חודש. לחזרה של ג’ינובילי לשורות הספרס לא תהיה משמעות פיננסית גדולה מדי כי הוא צפוי לחזור בהרבה פחות ממה שהוא הרוויח העונה (14.1 מיליון דולר), אבל תהיה לה משמעות מנטלית לבניית הקבוצה. אם ג’ינובילי נשאר בסגל, יכול מאוד להיות שביופורד ופופוביץ’ יתפתו ללכת לעוד ניסיון גדול אחד עם הקבוצה הזו, להחתים רכז מחליף לגיטימי לטוני פארקר או אולי לקוות שקורי ג’וזף יתפתח לאחד כזה ולנסות שוב.
מצד שני, פרישה של ג’ינובילי תביא את הספרס לצומת דרכים. האם ממשיכים עם הסגל הקיים בלי ג’ינובילי ואולי עם חלקים משניים אחרים שיתאימו לפאזל, או שמשנים קונספציה לגמרי? לספרס יש את הזכות לבחור לאור החופש הכלכלי הנדיר שיש להם יחסית לקונטנדריות אחרות. בעוד מיאמי ושיקאגו תקועות עמוק בבוץ הטובעני של תקרת המס ואוקלהומה וממפיס נאחזות בשיניהן כדי לא להישאב אליו גם, הספרס עומדים כרגע על 41.8 מיליון דולר בתקרת השכר של העונה הבאה.
יש להם הזדמנות נדירה לשדרג את הקבוצה. פופוביץ’ וביופורד
בהנחה שג’ינובילי לא חוזר, עדיין יש לספרס מספר משימות פנימיות. גארי ניל וטיאגו ספליטר הם שחקנים חופשיים מוגבלים. את שניהם הספרס צפויים להשאיר, כשניל צפוי להרוויח מעט למעלה ממליון דולר בעונה הבאה, וספליטר מעט מתחת ל-5 מיליון. זה משאיר את הספרס למעלה מ-10 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, ומעל ל-20 מיליון דולר מתחת לתקרת המס. במילים אחרות, אם הם ממש רוצים, בקונסטלציות מסוימות ולא דמיוניות בכלל, הם יכולים להציע חוזה גדול לכל פרי אייג’נט שנמצא בשוק בקיץ הקרוב.
זה נשמע מוזר רק לכתוב את זה. הרי הספרס מעולם לא היו כרישים גדולים בשוק השחקנים החופשיים. הם תמיד דגו את הכשרונות שלהם בדראפט (פארקר, ג’ינובילי, דאנקן), תמיד מצאו את היהלומים הלא מלוטשים בשוליים של ה-NBA (סטיבן ג’קסון בזמנו, דני גרין, גארי ניל), תמיד אלתרו מהלכים שקטים שהביאו להם את השחקנים הנכונים (קוואי לאונרד בטרייד מאינדיאנה). לחשוב שהספרס יתחילו לחזר אחרי כל מיני דווייט האוורדים או כריס פולים נשמע מגוחך לגמרי, זה מנוגד לכל מה שהקבוצה הזו מייצגת.
עם זאת, זה משהו שחייב לחלוף לביופורד ופופוביץ’ בראש. אי אפשר לפגוע בינגו כל שנה בדראפט, ובאיזשהו שלב הרצף של המהלכים הגאוניים והזולים נקטע. ג’ו דומארס היה עדות חיה לכך לפני כמה שנים, וסם פרסטי מתחיל לגלות זאת על בשרו בשנה האחרונה. לספרס יכולה להיות אופציה לשמר את מעמדה כקונטנדרית גם בעתיד הרחוק באוף-סיזון המתקרב, והאופציה הזו צריכה, לכל הפחות, להיות על השולחן.
מישהו יכול לדמיין אותו במדים של הספרס?
בסופו של דבר, ניתוח העתיד של הספרס הוא משהו הרבה יותר פשוט מניתוח של הלייקרס או הניקס, בגלל היציבות. יציבות היא השם השני של סן אנטוניו, פופוביץ’ הוא כרגע המאמן היחיד בליגה שהחל את עבודתו במילניום הקודם, כשהבא בתור מבחינת ותק, תאמינו או לא, הוא אריק ספולסטרה, שהחל לעבוד במיאמי באמצע 2008 (דוק ריברס רשמית במקום השני, אבל קשה לראות אותו נשאר בבוסטון אחרי הפיאסקו של הימים האחרונים בדיל עם הקליפרס). מעבר לפופ, לספרס יש אג’נדה ברורה וקבועה, וזה מה שאפשר להם להישאר בצמרת בעשור האחרון בזמן שקבוצה כמו טורונטו נבנתה מחדש בערך 11 פעמים באותו עשור.
הספרס יהיו בצמרת גם בעונה הבאה, הם לא תופעה חולפת כמו אורלנדו של 2009, הם ספינת הדגל של ה-NBA, וכמות האנשים שעברו אצלם במערכת וכיום מאיישים את המשרדים הראשיים של קבוצות הליגה (דני פרי באטלנטה, סם פרסטי באוקלהומה, דניס לינדזי ביוטה, רוב האניגן באורלנדו) רק ממחישה את הנקודה הזו. השאלה האמיתית היא האם הם ימשיכו להיות כח משמעותי בצמרת ולא “רק” בצמרת, כשברקע קבוצות צעירות כמו גולדן סטייט ויוסטון מתחזקות, ממפיס נראית בשלה אולי לעשות עוד צעד למעלה ואוקלהומה תחזור בריאה ורעבה מתמיד. המפתח לפתרון השאלה הזו טמון בהחלטה של מאנו ג’ינובילי, ובתגובה של אר.סי. ביופורד להחלטה הזו.