נדמה שהעונה יש יותר ויותר קבוצות שנאלצות להתמודד ללא הכוכב הגדול שלהן. אפשר לומר שזו תוצאה של האורך של העונה הרגילה, שמייצרת עומס בלתי אפשרי על הכוכבים שנמצאים דקות רבות על הפרקט. עם זאת, ספציפית, העונה ראינו יותר ויותר כוכבים יושבים על אזרחי. דרק רוז גורם לכל תושבי שיקאגו להתפלל לאלוהי הברכיים כבר 10 חודשים, קווין לאב לא היה פקטור העונה במינסוטה בעקבות השבר בידו, דני גריינג’ר חזר רק לאחרונה לסגל של הפייסרס והקורבן האחרון הוא ראג’ון רונדו, שהשאיר את בוסטון בלי רכז אמיתי. אבל אין ספק שהקבוצה שקיבלה את ה-Short end of the stick העונה בכל הקשור להיעדרות הכוכב שלה היא פילדלפיה.
נראה לא משהו גם מחוץ למגרש. ביינום
בניגוד לשיקאגו, מינסוטה, אינדיאנה או בוסטון, הכוכב של פילדלפיה לא שיחק במדיה שנייה אחת. אנדרו ביינום הגיע במסגרת הטרייד ששלח את דווייט האוורד במקומו ללייקרס, ומאז הדבר היחיד שעשה הוא לגרום לאלפי מעצבי שיער להתהפך בקברם. ביינום הגיע אחרי העונה הטובה בקריירה שלו בקליפורניה (18.7 נק’, 11.8 ריב’, 1.9 חס’ למשחק אשתקד) ומעמד מבוסס כסנטר השני בטיבו בעולם אחרי האוורד. פילדלפיה נחשבה למנצחת הגדולה של הטרייד הזה אחרי הלייקרס, ונראתה ככוכב חדש וזורח בשמי המזרח עם ליבה צעירה שכוללת את ג’רו הולידיי, אוון טרנר ותאדיוס יאנג.
המסיבה בפילדלפיה מוכנה, כל האורחים הגיעו, התפאורה נמצאת במקומה, אבל דווקא אורח הכבוד מאחר להגיע כי הוא נתקע באולם הבאולינג. אמנם בהיעדרו ג’רו הולידיי הפך לכוכב המסיבה ונותן קייס מעולה לתואר השחקן המשתפר של העונה (19.1 נק’, 8.6 אס’, 4.2 ריב’, 1.5 חט’) והפך לאול-סטאר, אבל אסור לשכוח שפילדלפיה ויתרה על אול-סטאר אחר בדמות אנדרה איגודלה כדי להנחית את ביינום בעיר האחווה. בנוסף, הסיקסרס שלחו את ניקולה ווצ’ביץ’ למג’יק, והוא בינתיים נקודת האור היחידה בקבוצה מפלורידה עם 12.2 נק’, 11.4 ריב’ ולא פחות מ-30 דאבל-דאבל העונה. בסופו של דבר פילדלפיה, הקבוצה שבעונה שעברה פלירטטה עם גמר המזרח, לקחה צעד אחורה, ומהווה תזכורת חיה לעובדה שמזל הוא חלק בלתי נפרד מהצלחה.
המצב בסיקסרס הופך להיות מורכב יותר ויותר לאור העובדה שביינום מסיים חוזה בקיץ. כרגע, אין עדיין תאריך משוער לבכורה של הסנטר והעונה אוטוטו מסתיימת. נכון לרגע זה, ביינום, שהיה אמור להיות אחד המלפפונים הלוהטים של הפרי-אייג’נסי, הפך למלפפון חמוץ. דווקא בעונה בה הוא היה אמור לפרוץ ולהוכיח כי הוא מסוגל להוביל קבוצה ולהפוך לפרנצ’ייז פלייר, הוא מוזכר יותר ויותר באותה נשימה עם אנדרו בוגוט. לכן, השאלה שצריכה להישאל היא האם הסיקסרס בכלל צריכים לתת לביינום הארכת חוזה?
יכול מאוד להיות שמעז יצא מתוק. ביינום הוא ממש לא גרג אודן. אמנם הוא פצוע סדרתי, אבל בתחילת העונה הבאה הוא יהיה בסך הכול בן 26, ומבחינת פילדלפיה, הוא בהחלט שווה את הסיכון. בנוסף, ההיעדרות שלו פינתה את הבמה להולידיי, שהפך לשחקן סופר-ורסטילי ודומיננטי, שספק אם הוא היה הופך אליו עם נוכחותו של ביינום העונה בצבע וכל הכדורים שהיו נכנסים אליו. מעבר לכך, לסיקסרס יש את המקום מתחת לתקרת השכר כדי לתת לביינום את החוזה של שחקן הפרנצ’ייז ולעשות מקצה שיפורים נדרש כדי להפוך לקבוצה באמת מאיימת.
כרגע, פילדלפיה זקוקה נואשות לביג-מן (הם מדורגים בשליש התחתון בכל הקשור לריבאונדים והקו הקדמי שלהם מדורג במקום ה-27 בליגה עם 52.5 נק’ בלבד) וביינום הוא הביג-מן הכי טוב והכי זמין שיש. לעומת זאת, אל ג’פרסון, שמסיים חוזה ביוטה, יכול להיות אופציה מעניינת, אבל האפסייד שלו הוא יותר נמוך. הוא מבוגר מביינום בשנתיים, ועדיין לא הוכיח שהוא מסוגל להצעיד קבוצה לריצת פלייאוף איכותית. בקיצור, כל הדרכים מובילות לאקסטנשיין לביינום.
העתיד נראה יותר טוב איתו. הולידיי
רוב הקבוצות שמשחקות ללא השחקן המרכזי שלהן נראות כאילו הן רצות על אדים. בעוד ישנן יוצאות מן הכלל כמו שיקאגו של העונה, את הצד השני של המטבע מייצגת סן אנטוניו בעונה שבה דייוויד רובינסון נפצע. הספרס פחות או יותר הגו את המושג ירידה למען עלייה כשיצאו בעונה שלאחר מכן עם האדמירל בריא וטים דאנקן בבחירה הראשונה בדראפט, בדרך לשושלת הגדולה של שנות ה-2000. על הספקטרום שבין שיקאגו המודרנית לספרס ההיא, פילדלפיה נמצאת איפשהו באמצע. הם אמנם לא יגיעו לפלייאוף העונה ויזכו לראות מה ביינום שווה בפוסט-סיזון, אבל הרוסטר שלהם (שלא כולל את ביינום) נראה טוב יותר ומבטיח יותר ממה שהוא נראה ערב תחילת העונה.
הבאזז האחרון בפילדלפיה הוא סוגיית המאמן. מעמדו של דאג קולינס התערער בעקבות העובדה שהקבוצה לא הצליחה להציג איזשהו סוג של יציבות העונה ונמצאת מרחק לא קטן ממקום בפלייאוף. סוגיית המאמן היא קריטית בקבוצה כזו צעירה (הולידיי בעונתו הרביעית, טרנר בשלישית, יאנג בחמישית) ואם כבר טוני דילאו, הג’נרל מנג’ר של פילדלפיה, מתכוון לשחרר את קולינס, הוא צריך לכוון למאמן רציני שידע מה לעשות עם הסגל היחסית גולמי הזה. מישהו כמו ג’רי סלואן.
הקיץ האחרון היה אמור להיות המפץ הגדול עבור פילדלפיה, הרגע בו הם עוברים מקבוצה בעלת תקרה ברורה בראשות איגודלה לקבוצה גדולה במזרח בראשות ביינום. מיותר לציין שהפציעה של הסנטר שמה את כל העניין הזה על השהייה, אבל לסיקסרס עדיין יש מקום לגדול ובשום פנים ואופן אי אפשר לסתום את הגולל עליהם. אולי לא יהיה להם מזל כמו לסן אנטוניו בזמנו, אבל בטוח יהיה להם יותר מזל מפורטלנד של העשור הקודם.