יש סצינה אחת באיך פגשתי את אמא שבה טד מתחיל את יומו הראשון כפרופסור באוניברסיטה, והוא כל כך עסוק באיך הוא יראה בעיני הסטודנטים שלו, עסוק בלעשות עליהם רושם, עסוק בלהראות להם מי הבוס. ברגע שהם מצביעים לשאול שאלות, הוא מייד דוחה אותם ואומר להם ששאלות יבואו בסוף השיעור. אחרי חצי שעה בערך הוא מגלה שהוא בכלל לא בכיתה הנכונה.
בחזרה למציאות. לממפיס גריזליז יש הנהלה חדשה וצעירה, שרוצה גם היא להראות שהגיע בוס חדש לשכונה. בזמן ששאר הקבוצות הגדולות של הליגה מתחילות להתעורר מתרדמת הקיץ שלהם, או מתכוננות לקדחת הטרייד דד-ליין כדי להתחמש בעוד וטרן שרעב לטבעת לפני שהוא מתפגר, בממפיס עסוקים בכלל בשאלה “האם הקבוצה הזו תמשיך איתנו מעבר לפברואר?”. ההנהלה החדשה, עם רוברט פרה בראשה (וג’סטין טימברלייק ופייטון מאנינג כשותפים), מסתכלת על מצב החוזים ורואה שרודי גיי הולך לקבל 37 מיליון דולר במהלך השנתיים הבאות, זאק רנדולף הולך לקבל קצת יותר מ-34 וחשבון הבנק של מארק גאסול הולך לתפוח בלמעלה מ-30.
למרות שהרכז הנהדר, מייק קונלי, חתום על חוזה סביר לחלוטין (26.2 לשלוש העונות הבאות) ביחס ליכולות שלו, לתקרת השכר של הדובים, שמועמסת לעייפה עם חוזיהם של מאריס ספייטס, דארל ארתור, ג’ארד בייליס וקווינסי פונדקסטר, לא יהיה את המקום הדרוש כדי לתת לטוני אלן, השוטינג-גארד הפותח ומומחה ההגנה הראשי בקבוצת ההגנה הטובה במערב, את החוזה שמגיע לו בסוף השנה תחת חוקי השכר החדשים.
לכן בתקופה האחרונה אנו שומעים כל מיני רחשים לגבי רודי גיי והחוזה הגדול שלו, ואולי שזאק רנדולף ימצא בית חדש עד פורים, ובעיקר הרבה דיבורי טריידים על הכוכבים של הקבוצה, דבר שהוא מאוד לא אופייני לקבוצה עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה (24-12, ביחד עם ההיט). האם זה לגיטימי? ומה זה אומר על הציפיות של ההנהלה מהקבוצה אם היא מוכנה לעשות טרייד על הסקורר הכי טוב שלה בתמורה לחוזים גמורים?
מבחינת תקרת השכר, מצב המשכורות של ממפיס במציאות החדשה הוא לא טוב (74 מיליון דולר משכורות בסך הכול) אבל הוא גם לא מזעזע כמו של הלייקרס (100 מיליון דולר העונה, 78 בעונה הבאה בלי לחשב את הארכת החוזה האפשרית, או לא, של דווייט האוורד), לכן קצת קשה להבין מדוע ההנהלה רוצה לשנות את פני הקבוצה עכשיו. כמובן שהעובדה שממפיס הוא שוק קטן ושהלייקרס הם האנטיתזה לכך משפיעה, אבל בשנתיים האחרונות, ובעיקר בקיץ האחרון כשחוקי השכר החדשים היו ידועים לכל, הגריזליז נקטו בגישה של “אם זה לא שבור, אל תתקן” ולא שינו כמעט שום דבר ברוטציה שלהם, למעט הבעיטה בתחת שהם נתנו לאו.ג’יי מאיו בקיץ.
כל הנקודות הללו מובילים אותנו לנקודה המכרעת, שהיא האם ההנהלה החדשה בכלל מאמינה שעם הקבוצה הנוכחית אפשר לקרוא תיגר על אריות הליגה? האינסטינקט הראשוני אומר שלא ממש, אמנם ממפיס הדיחה את סן אנטוניו לפני שנתיים כשהייתה הרבה פחות בשלה מהיום, ובשנה שעברה הלכה ראש בראש עם הקליפרס עד גיים 7 בסיבוב הראשון, אבל קשה לראות את הקבוצה הזו לוקחת את אוקלהומה בסדרה של הטוב מ-7 ואז לוקחת את מיאמי גם. מצד שני, אם החמישייה הנהדרת הזו תפורק בפברואר, לעולם לא נדע. אז מה הלחץ?
לטעמי, ההנהלה החדשה מתקשה להבין שבמציאות הנוכחית זו הקבוצה הטובה ביותר שממפיס יכולה להעמיד. עם ליונל הולינס המבריק על הקווים, עם מייק קונלי המצוין (13.0 נק’, 6.1 אס’, 2.4 חט’), גיי כסקורר (17.8 נק’) ורנדולף (16.5 נק’ ו-11.7 ריב’) וגאסול (13.3 נק’, 7.6 ריב’ ו-3.8 אס’) שכותשים את הליגה כולה מתחת לסלים (ממפיס מורידה 3.88 ריב’ יותר מהיריבה שלה בערב, מקום 3 בליגה). אמנם לממפיס אין כח אש מטורף מהספסל ואין לה סופרסטאר ברמה של לברון או דוראנט או כריס פול, אבל לכמה קבוצות כבר יש סופרסטארים ברמה הזאת? (שזה בכלל דיון אחר לגמרי, שיש יותר פרנצ’ייזים מפרנצ’ייז פליירס וההשפעה של זה על תרבות הכוכבים ובלה בלה בלה)
בחזרה לעניינים. הסיכוי של ממפיס להשתפר מטרייד על אחד משלושת הכוכבים שלה עד הטרייד דד-ליין הוא קלוש ביותר. ההיצע בשוק לא גבוה, כשחוסה קלדרון הוא השם הכי חם בערך. עדיף לראשים החדשים בממפיס לראות את הקבוצה בפוסט-סיזון, אולי שם יקרה הבלתי-צפוי ופתאום קווין דוראנט יחנק מול ההגנה הרצחנית של ממפיס ומול הסמול-בול של מיאמי רנדולף וגאסול יחגגו. גם אם לא, אפשרויות הטריידים שיהיו בקיץ (אולי סיין-אנד טרייד על דווייט האוורד) ללא ספק גדולות יותר ואטרקטיביות יותר ממה שנמצא על השולחן בפברואר.
כבר ראינו הרבה קבוצות שהגיעו לטופ של הליגה והחזיקו מעמד בטופ גם בלי לקחת אליפות, כמו יוטה של שנות ה-90, פורטלנד וסקרמנטו של תחילת ה-2000, פיניקס של נאש, אטלנטה של ג’ו ג’ונסון ואלמלא היחנקות מרשימה במיוחד של לברון, גם דאלאס של נוביצקי הייתה נכנסת לרשימה הזו. אף אחת מהקבוצות הללו לא התפרקה מנכסיה עד שהיה ברור שהיא הגיעה לתקרה שלה ושאין סיכוי ממשי לטבעת. ממפיס עוד לא הגיעה לתקרה שלה, והניצחונות המרשימים העונה על אוקלהומה, מיאמי, סן אנטוניו וניו יורק רק ממחישים את הנקודה הזו. לפרק את הקבוצה הזו עכשיו יהיה כמו לפתוח את התנור אחרי רבע שעה לתבשיל שאמור להתבשל שעה. זה חוסר סבלנות שגובל בעיוורון, אבל כנראה שכשמגיע בוס חדש, הוא חייב להראות מי הבוס.