יש עוד זמן רב עד הג’אמפ בול הראשון של העונה, ובינתיים כל הכוכבים עוד לא התחילו לחמם מנועים בכלל, אבל זה לא אומר שאי אפשר להתחיל לסכם את אחת מעונות המלפפונים הטובות ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות. בחודש וקצת ראינו אימפריות מנושלות מנכסיהן, קונטנדריות נבנות, אינספור כוכבים מחליפים מדים וקבוצות רבות מחזירות את הטנקינג לאופנה, כשבעיניים שלהן הן רואות הפרסים הגדולים שמחכים בדראפט 2014 העמוס.
המציאות הזו מסבכת את המטלה הזו, של דירוג פעולות הקבוצות באוף-סיזון. הדירוג הזה אמור לסכם לנו מי ניצלה את הקיץ כדי לסחור בנכסים שלה בצורה הטובה ביותר, ומי שרפה את האסימונים שלה, או לא שרפה אותם בכלל. אבל כשאנדרו וויגינס עומד על המדף, טקטיקה כמו של יוטה ג’אז זוכה ליותר הערכה מזו של מילווקי באקס. באוף-סיזון הזה, בניגוד לאחרים, ג’נרל מנג’רים ששיפרו את הקבוצה שלהם או הצליחו לשמור עליה חצי תחרותית זכו לפחות הערכה מג’נרל מנג’רים שהחליטו לפוצץ את החבילה. השפיטה המוזרה הזו מקשה מאוד על הדירוג, אבל ננסה בכל זאת.
חשוב לציין שהדירוג הזה לא מתכוון לנבא מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא רק מי עשתה את המהלכים הטובים ביותר באוף-סיזון, שיעזרו לה להתקדם לשלב הבא. בנוסף, אפשר היה לראות שהרבה מאוד מנהלים נמנעו מטעויות. אחרי שבשנים האחרונות ראינו יותר מדי מנהלים נגררים למחוזות הפנטזיה הקיץ הזה היה שפוי, ולמרות החתמות מרובות, קשה היה למצוא החתמות שגרמו לנו לגרד בראשנו, כך שצריך לקחת את הדירוג בערבון מוגבל. אחרי ההבהרות הללו, ולאור העובדה שבשוק נשארו כרגע רק מלפפונים חמוצים שלא צפויים לשנות את הדירוג בצורה דרסטית, הגיע הזמן להתחיל את המסע ולמצוא את הקבוצה שעשתה העבודה הכי טובה בחודש וקצת האחרונים, ונתחיל כמובן מלמטה למעלה. הנה מקומות 30 עד 21.
*הרוב המכריע של ההעברות בקיץ מתועד כאן. אם יש עוד העברות שבוצעו או שצריך לתקן, תרגישו חופשי להגיב, ואני אתקן.
כריס קיימן בלייקרס. די ברור מי מקום אחרון לא?
מקום 30 – לוס אנג’לס לייקרס
באו: כריס קיימן (שחקן חופשי, מדאלאס), ג’ורדן פארמר (ביי אאוט מאנאדולו אפס), ניק יאנג (שחקן חופשי, מפילדלפיה), ווסלי ג’ונסון (שחקן חופשי, מפיניקס)
הלכו: דווייט האוורד (ליוסטון), מטה וורלד פיס (אמנסטי) כריס דוהון, ארל קלארק (לקליבלנד)
הוחתמו מחדש/נשארו: יותר מדי אנשים שהיו קשורים בפארסה של שנה שעברה.
מתנדנדים: אנדרו גודלוק, אנטואן ג’יימיסון, דריוס מוריס.
בגדול: אחרי שבקיץ שעבר היה נראה שהלייקרס הכניסו לכיס הקטן את כל הליגה עם ההגעה של סטיב נאש ודווייט האוורד, הגיעה העונה הקטסטרופלית של העונה שעברה, ואם זה לא הספיק, אז הגיע קיץ רדום, רדום מדי של מיץ’ קופצ’אק והנהלת הלייקרס, שהגיע לשיאו כמובן בעזיבה של האוורד ליוסטון, מהלך שגרם לכולנו ללכת לדפי ההיסטוריה ולבדוק מתי בפעם האחרונה פרי אייג’נט גדול החליט לעזוב את עיר המלאכים. העזיבה הזו בעצם שמה חותם על המוניטין הפגוע של הקבוצה.
אבל זה לא רק האוורד, הלייקרס לא שינו כמעט כלום מהקבוצה הנוראית שדשדשה בבינוניות בעונה שעברה. מייק דאנטוני נשאר כדי לנסות להוכיח שנשארו לו איזשהם יכולות אימון, סטיב נאש נשאר כדי להראות שנשאר לו איזשהו כח לשחק כדורסל, פאו גאסול נשאר כדי להראות שאולי הוא לא מעבר לשיא וקובי ברייאנט נשאר כי הוא פצוע ולא יכול פיזית ללכת. בנוסף, הלייקרס היו הקבוצה ששילמה את המס הכי גבוה בליגה בקיץ (כמעט 30 מיליון דולר), במה שגרם לי לחשוב על בדיחות שיכללו את מיץ’ קופצ’אק ויאיר לפיד באותו משפט. אבל אם נחזור לכדורסל, העונה הזו תהיה קשה לצפייה עבור אוהדי הלייקרס, הם לא החלישו את הקבוצה מספיק כדי להיכנס לקרב על אנדרו וויגינס, ולא חיזקו את הקבוצה מספיק כדי להישאר בתמונת הפלייאוף. יצטרך להתרחש איזשהו נס כדי שהלייקרס יצליחו לשחזר את ההישג של העונה שעברה, סוויפ בסיבוב הראשון. לא בטוח שכריס קיימן מספיק אפילו בשביל זה.
בקטן: חוץ מהאוורד גם ארל קלארק, אחת מנקודות האור הבודדות בשנה שעברה, נטש לטובת קליבלנד, וג’ודי מיקס נשאר, כך שאפילו בזכוכית מגדלת קשה למצוא סיבות לאופטימיות בלייקרלנד. אמנם הסגל העונה יותר מתאים להצליח תחת דאנטוני, אבל משפט שכולל את דאנטוני והצלחה בשנים האחרונות הפך להיות אוקסימורון מטבעו, כך שהלייקרס זוכים בכבוד המפוקפק להסתכל על שאר הקבוצות מלמטה.
מקום 29 – דאלאס מאבריקס
באו: מונטה אליס (שחקן חופשי, ממילווקי), חוזה קלדרון (שחקן חופשי, מדטרויט), גל מקל (שחקן חופשי, ממכבי חיפה), שיין לארקין, ריקי לדו (איכשהו מהדראפט), וויין אלינגטון (שחקן חופשי, מקליבלנד), סמואל דלמברט (שחקן חופשי, ממילווקי), גרסון רוסאס (ג’נרל מנג’ר, מיוסטון)
הלכו: או.ג’יי. מאיו (לבאקס), דארן קוליסון (לקליפרס), כריס קאמאן (ללייקרס), אנתוני מורו (לפליקנס), אלטון בראנד, ג’ארד קאנינגהאם (להוקס).
הוחתמו מחדש: אף אחד.
מתנדנדים: ברנדן רייט, רודריג בובואה.
בגדול: זה כבר מתחיל להיות דפוס. דאלאס בונה על כוכב גדול שמסיים חוזה, מפנטזת על דרון וויליאמס או דווייט האוורד במשך חודשים, רק כדי לגמור עם שחקנים שחושבים שהם כוכבים כמו או.ג’יי מאיו או מונטה אליס. הדפוס הזה מתחיל להיות מדאיג עבור מארק קיובן, שפשוט לא מצליח לחזק את הקבוצה שלו בצורה משמעותית דרך הפרי אייג’נסי. עם כל הכבוד לאליס, לחוזה קדלרון ולגל מקל, הם לא שווים פלייאוף במערב העמוק, ולמען האמת, אחרי הרבה שנים דאלאס תפסה את מקומה של יוסטון כקבוצה החלשה בטקסס.
עדיין יש להם את דירק נוביצקי המופלא, ויש להם חמישייה שיכולה לגרד פלייאוף בסיטואציה כזו או אחרת, אבל המהות של האוף-סיזון הזה מבחינת המאבריקס הייתה מדאיגה. המעמד שלהם כקבוצה אליה שחקנים חופשיים שואפים להגיע התהפך, ואלו לא בשורות טובות, במיוחד כשתקרת השכר שלהם אמורה להיות פתוחה לרווחה בשנה הבאה כשנוביצקי, שון מריון ווינס קארטר יסיימו חוזה.
בקטן: דווין האריס המשיך את הרצף הרע של המאבס עם פציעה שחיבלה בסיכום שלו עם הקבוצה, ושיין לארקין הצטרף למעגל חוסר המזל עם שבר בקרסול שישבית אותו עד תחילת העונה לפחות. בסופו של דבר, מלבד האוהדים היהודים שהתווספו לדאלאס בעקבות ההצטרפות של מקל, אין יותר מדי פרצופים מחייכים בקבוצה של ריק קרלייל. אולי חוץ מגרסון רוסאס, שקיבל קידום מילד כאפות אצל דריל מורי לג’נרל מנג’ר אצל מארק קיובן.
ממשיך לעשות רעש בלי יותר מדי תוצאות. מארק קיובן
מקום 28 – אוקלהומה סיטי ת’אנדר
באו: סטיבן אדאמס (הבחירה ה-12 בדראפט), אנדרה רוברסון (דרך גולדן סטייט בדראפט).
הלכו: קווין מרטין (למינסוטה)
הוחתמו מחדש: סרג’ איבקה (הוחתם בתחילת העונה שעברה. מתחיל להיספר השנה. 49 מליון ל-4 עונות).
מתנדנדים: דרק פישר, רוני ברואר.
בגדול: הגיבור הטראגי של ההצלחה של יוסטון הוא סם פרסטי. מהרגע בו פרסטי שלח את הארדן תמורת קווין מרטין וכמה שאריות מסביב, הכל עובד לו הפוך. בחירת הדראפט שהוא קיבל הייתה בסוף הלוטרי בדראפט חלש, תקרת השכר התחילה לסגור עליו יותר ויותר ואוקלהומה, הסוויט הארט של אמריקה רק לפני שנה, הפכה להיות קבוצה בטעם חמוץ-מתוק, שיותר מדי תלויה בצמד דוראנט-ווסטברוק, ותקועה עם קנדריק פרקינס לעוד שנתיים.
לת’אנדר אמור להיות מספיק כשרון כדי לסיים גם העונה בראשות המערב, אבל פרסטי לא נתן את דעתו לגבי מה יקרה אם שוב פטריק בברלי יחליט להסתער על הברך של ווסטברוק או דוראנט, ובזמן ששאר היריבות במערב התחמשו, הת’אנדר נותרו עם ספסל חלש והרבה סימני שאלה. בקיצור, קווין דוראנט, זה הזמן שלך לתת עונה לפנתיאון.
בקטן: קווין מרטין הלך למקום שיותר תואם את מידותיו, והשאיר את הספסל של הת’אנדר בידיו הצעירות של רג’י ג’קסון. הארכת החוזה של סרג’ איבקה, ביחד עם החוזים של קיי-די, ווסטברוק ופרקינס לא איפשרה לפרסטי לרענן את הספסל, ובסופו של דבר, אפשר לסמן את הקיץ הזה כמאכזב במיוחד עבור אוהדי הת’אנדר.
הקיץ המאכזב של הת’אנדר יכול להיות הבמה לעונה מטורפת של דוראנט
מקום 27 – ניו יורק ניקס
באו: אנדראה ברנייאני (בטרייד מטורונטו), מטה וורלד פיס (שחקן חופשי, מהלייקרס), טים הרדוואי ג’וניור, סי.ג’יי לזלי (דראפט)
הלכו: סטיב נובאק, מרכוס קמבי, קוונטין ריצ’רדסון (לטורונטו), כריס קופלנד (לפייסרס), ג’ייסון קיד (לרעות בשדות זרים), ראשיד וואלאס (פרש)
הוחתמו מחדש: ג’יי.אר סמית’ (24 מיליון ל-4 עונות), פבלו פריג’יוני (6 מיליון ל-3 עונות)
מתנדנדים: קניון מרטין, ג’יימס ווייט.
בגדול: כן, ג’יי.אר סמית’ נשאר, והבן של טים הרדוואי הגיע בדראפט, אבל הניקס לא ביצעו שום מהלך שישבור עבורם את תקרת הזכוכית של חצי גמר המזרח. אמארה סטודמאייר עדיין תופס נתח עצום מתקרת השכר, ואם זה לא מספיק, אנדראה ברנייאני הגיע כדי לעשות חיקוי זול יותר ובהיר יותר של סטאט. בנוסף, המנהיגות בחדר ההלבשה נעלמה עם העזיבה של קיד, קמבי וראשיד וואלאס ואיכשהו, נראה שכל הדרכים מובילות לדרבי בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול ברוקלין והדחה לא מחמיאה.
הניקס יצטרכו להמציא את עצמם מחדש השנה, אחרי שהוכח בפוסט-סיזון האחרון שהם לא יכולים לנצח את הגדולות של המזרח. הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש לא רק כדי לשחזר את ההצלחה מהעונה שעברה, אלא בעיקר כי לכרמלו אנתוני יש אופציית יציאה בקיץ הבא, והלייקרס מתחילים לפנטז.
בקטן: ניו יורק הפכה רשמית למעוז המשוגעים החדש של הליגה, אחרי שלג’יי.אר הצטרף גם מטה וורלד פיס. בקצב הזה גם דלונטה ווסט יגיע בקרוב. בינתיים ג’יי.אר הספיק להיפצע לפחות עד תחילת העונה כדי להציב עוד סימן שאלה גדול סביב החתמתו מחדש, ובנוסף לכל זה, הניקס החתימו מחדש את הסופמור הותיק בהיסטוריה, פבלו פריג’יוני בן ה-36, לחוזה חדש. חושבים רחוק שם במדיסון סקוור גארדן.
ברנייני? באמת?
מקום 26 – מיאמי היט
באו: אף אחד
הלכו: מייק מילר (אמנסטי)
הוחתמו מחדש: ריי אלן (מימש אופציית שחקן), כריס אנדרסן (מינימום)
בגדול: לא כל יום פורים. בניגוד לשנתיים הקודמות, בהן פט ריילי פגע בינגו בפרי אייג’נסי עם שיין באטייה וריי אלן, העונה נגמרו לו הטריקים בשרוול ותקרת השכר מנעה ממנו לחזק את הקבוצה מבחוץ. לכאורה, אין למה לשאוף לחזק קבוצה שהשלימה ריפיט רק לפני חודש ימים, אבל כל מי שראה את ההיט בפלייאוף יודע שזה לא נכון, ושהם היו כפסע מהדחה גם מול הפייסרס וגם מול הספרס.
עם זאת, ההיט מקבלים פטור על חוסר הפעלתנות שלהם בקיץ מכיוון שהידיים שלהם היו כבולות ע”י תקרת השכר. השחרור של מייק מילר הוא עדות חיה לעובדה שבאמת לא הייתה להם שום דרך להנחית שחקנים משמעותיים שהם לא בחוזה מינימום, כך שהדבר היחיד שהם באמת יכלו לעשות בקיץ זה להשאיר את כריס אנדרסן ולממש את האופציה של מריו צ’אלמרס. אלו צעדים סולידיים, אבל זה לא מספיק כדי לצאת מתחתית הדירוג של האוף-סיזון.
בקטן: פט ריילי בונה שושלת. לא מעניין אותו טריידים עבור בחירות דראפט בסיבוב השני של 2017 או דברים בסגנון הזה. מיאמי תמשיך להתבסס על אותו סגל שהוליך אותה לתואר בעונה שעברה, כשהם ינסו לפתות את אחד השחקנים החופשיים הפנויים במהלך העונה, כמו שעשו בעונה שעברה עם הבירדמן.
אחרי ההצלחה בשנתיים האחרונות עם אלן ובאטייה, הקיץ הנוכחי של ההיט היה די שקט
מקום 25 – דנבר נאגטס
באו: רנדי פוי (שחקן חופשי, מיוטה), דרל ארתור (בטרייד מממפיס), נייט רובינסון (שחקן חופשי, משיקאגו), ג’יי.ג’יי היקסון (שחקן חופשי, מפורטלנד), ברייאן שואו (מאמן, מהספסל של אינדיאנה), טים קונלי (ג’נרל מנג’ר, מהמשרדים של ניו אורלינס)
הלכו: אנדרה איגודלה (לגולדן סטייט), קוסטה קופוס (לגריזליז), קורי ברואר (למינסוטה), ג’וליאן סטון (לטורונטו), ג’ורג’ קארל (למקום אליו הולכים אלו שרובצת עליהם קללת מאמן העונה), מאסאי יוג’ירי (ג’נרל מנג’ר, למשרדים של טורונטו)
הוחתמו מחדש: טיי לאוסון (הוחתם בתחילת העונה שעברה, מתחיל להירשם עכשיו. 46 מליון ל-4 עונות).
מתנדנדים: טימופיי מוזגוב.
בגדול: עצוב קצת מה שקרה בנאגטס. הם לא נחלשו בצורה דרמטית כמו הלייקרס, אבל אין ספק שהם נעצרו. העלייה המטאורית שלהם בשנה שעברה נבלמה בבת אחת עם העזיבה של המאמן והג’נרל מנג’ר תוך שבוע אחד. לא הרבה אחרי גם אנדרה איגודלה עזב את קולורדו לטובת השמש של קליפורניה, ודנבר חזרה להיות קבוצה טובה בין המון קבוצות טובות מאוד במערב. במקום איגי הנאגטס הביאו את רנדי פוי, כלומר, הסיכוי שלהם לסיים שוב במקום ה-3 במערב העונה נמוך מאוד.
עם זאת, בריאן שואו מקבל סוף סוף הזדמנות ראשונה כמאמן ראשי עם סגל, שלמרות הבאזז השלילי מסביבו, עדיין שווה המון, ויכול מאוד להיות שנראה את דנבר בפלייאוף העונה. אבל אסור לשכוח שגם דנילו גאלינרי פצוע ולא יפתח את העונה, כך שזו תהיה משימה קשה במערב הסופר איכותי.
בקטן: קוסטה קופוס, שהיה הסנטר הפותח, הלך בתמורה לסנטר המחליף של ממפיס. ג’יי.ג’יי היקסון הגיע כדי לשבת על המשבצת של קנת’ פאריד, בחירת הדראפט הלכה ליוטה תמורת שקר כלשהו, קורי ברואר ברח. כל המהלכים של דנבר בקיץ זועקים רגרסיה, ואלמלא הגניבה של נייט רובינסון בדמי הפרי אייג’נסי, הם היו מדורגים אפילו יותר נמוך. מכל זווית אפשרית, זו הולכת להיות טבילת אש לא פשוטה עבור שואו.
מזל טוב, ובהצלחה. בריאן שואו, המאמן החדש של דנבר
מקום 24 – מילווקי באקס
באו: או.ג’יי מאיו (מדאלאס), זאזא פאצ’וליה (מאטלנטה), קרלוס דלפינו (מיוסטון), ג’יאניס אנדטוקומפו, נייט וולטרס (בדראפט), לוק רידנאור (בטרייד ממינסוטה), לארי דרו (מאמן, מאטלנטה)
הלכו: מונטה אליס (לדאלאס), ג’יי.ג’יי רדיק (לקליפרס), לוק רישארד מבה אמוטה (לקינגס), מייק דאנליבי (לבולס), סמואל דלמברט (למאבס), דרו גודן (אמנסטי)
הוחתמו מחדש: אף אחד.
מתנדנדים: ברנדון ג’נינגס.
בגדול: מילווקי רוצה להתחרות. רק זה נראה שהיא לא כל כך יודעת איך. הבאקס נראים כאילו הם עושים כל שביכולתם כדי להנציח את הבינוניות שלהם והגורל כנראה שוב יזמן להם סוויפ מול מיאמי בסיבוב הראשון, במקרה הטוב. גם העונה הגיעו לוויסקונסין שחקנים לא רעים מכל רחבי הליגה והם יאומנו ע”י מאמן לא רע שהוביל את אטלנטה לפלייאוף בשלוש השנים האחרונות, ואפילו הגיעה בחירת דראפט עם שם מאוד מאתגר, אבל כל זה מוביל שוב לאזור הדמדומים של הליגה.
במילווקי כנראה לא שמעו על המונח ירידה למען עלייה, וחבל, כי זהו קונספט שה-NBA תומך בו מאוד. אחרי שמונטה אליס יצא מחוזהו, וברנדון ג’נינגס הוכיח בפלייאוף האחרון שהוא לא ראוי שיאריכו לו את שלו, הבאקס יכלו להתרווח על הכסא, לראות את לארי סנדרס חוסם כמה פעמים, את ג’ון הנסון מנסה לעשות את אותו דבר ואת אנדטוקומפו (שמעתה יקרא ג’יאניס, מטעמי נוחות) מתפתח בזמן שהם סופרים את הדקות עד הדראפט של 2014. במקום זה, הם החליטו להיות בינוניים, וב-NBA, למרבה הצער, עדיף להיות גרוע מלהיות בינוני.
בקטן: או.ג’יי מאיו מקבל את הבמה המושלמת עבורו כדי לקחת את הקריירה שלו צעד אחד קדימה, או צעד אחד אחורה, תלוי איך מסתכלים על זה. הבאקס יאפשרו למאיו לקחת 20 זריקות במשחק, אבל לא בטוח שזה סגנון המשחק שמתאים לו. חוץ ממנו, באמת שלא קרה שום דבר ששווה אזכור במילווקי.
מהלך מרגיז בבינוניותו. מאיו בבאקס
מקום 23 – פיניקס סאנס
באו: אריק בלדסו, קארון באטלר (בטרייד מהקליפרס), אלכס לן (מהדראפט), מלקולם לי (ממינסוטה), ארצ’י גודווין (דרך גולדן סטייט בערב הדראפט) ג’ף הורנסק (מאמן, מיוטה), ריאן מקדונו (ג’נרל מנג’ר, מהמשרדים של בוסטון)
הלכו: ג’ארד דאדלי (לקליפרס), חאמד חדאדי (נופה), ווסלי ג’ונסון (ללייקרס), ג’רמיין אוניל (לווריורס)
הוחתמו מחדש: אף אחד.
בגדול: אז אריק בלדסו הגיע, מגניב. והבאתם סנטר צעיר ומבטיח בדראפט, על הכיפאק, אבל הסתכלתם על הרוסטר שלכם לפני שעשיתם את זה? ואחרי? לפיניקס יש כרגע שלושה גארדים שחייבים לשחק. גוראן דראגיץ’ בגלל השכר היחסית גבוה שלו, בלדסו בגלל שהוא הגיע בטרייד וקנדל מארשל כי הוא פשוט בגיל שהוא חייב לשחק. בנוסף, אלכס לן הגיע על המשבצת של מרצין גורטאט, שמשום מה לא הועבר בטרייד.
פיניקס בעצם אומרת לנו במרומז, אל תצפו שנהיה טובים העונה, ושמה את עצמה חזק במירוץ לכמה שיותר כדורים בלוטרי של דראפט 2014, אבל בדרך אנחנו רוצים לראות את הכשרונות הצעירים מתפתחים. לא נתקעים מאחורי דראגיץ’ וגורטאט.
בקטן: אם בעמדות הרכז והסנטר הסאנס פקוקים, דווקא בעמדות הכנף יש להם המון מקום פנוי. אולי ארצ’י גודווין, שעבר דרך חצי ליגה בערב הדראפט, ונראה טוב מאוד בליגת הקיץ, יוכל להיכנס לתוך הואקום ולשנות במשהו את ההווה העגום של הקבוצה מאריזונה, הווה שריאן מקדונו, הג’נרל מנג’ר החדש, מקווה לשנות בעזרת הדראפט הבא. בינתיים, אנחנו מתרשמים יותר מהדרך בה קבוצות אחרות, כמו יוטה או פילדלפיה, מתכוננות לטנקינג.
בכל מקרה ישתלט על עמדת הרכז? אריק בלדסו מגיע לפיניקס
מקום 22 – טורונטו ראפטורס
באו: סטיב נובאק, (מהניקס), ג’וליאן סטון (שחקן חופשי, מדנבר), די.ג’יי אוגוסטין, טיילר הנסברו (שחקן חופשי, מאינדיאנה), דווייט באקיס (שחקן חופשי)
הלכו: אנדראה ברנייאני (לניקס), ליינאס קלייז’ה (אמנסטי)
הוחתמו מחדש: דמאר דרוזן (הוחתם בתחילת העונה שעברה. מתחיל להיספר השנה. 38 מליון ל-4 עונות)
מתנדנדים: אלן אנדרסון, סבסטיאן טלפייר.
בגדול: לא הרבה השתנה בקנדה בקיץ. אמנם ברייאן קולאנג’לו עלה קומה אחת למעלה ומאסאי יוג’ירי המוערך הגיע במקומו לתפקיד ה-GM, אבל זו עדיין קבוצה שפקוקה בעמדות הכנף ובעלת קו קדמי חלש, עם כל הכבוד לטיילר הנסברו. ההצלחה הגדולה היחידה של הקיץ מבחינת טורונטו הייתה שהם הצליחו סוף סוף להיפטר מאנדראה ברנייאני, ועל הדרך לקבל כמה בחירות דראפט מהניקס וגם סטיב נובאק אחד, אבל לא הרבה יותר מזה.
במהלך הקיץ הראפטורס סירבו להצעה מדטרויט שכללה חוזים גמורים תמורת רודי גיי, כך שניתן להסיק שהם רוצים להתחרות השנה. עם זאת, במידה והשילוב של קייל לאורי-דאמאר דרוזן-רודי גיי לא יוכיח את עצמו עד דצמבר, יוג’ירי יתחיל לתכנן כנראה מכירת חיסול. אמנם הקיץ לא היה מעניין בטורונטו, אבל יכול מאוד להיות שהחורף כן יהיה.
בקטן: אף שחקן שהגיע לטורונטו לא אמור לשנות את הכיוון הכללי של המועדון. הכיוון הזה יקבע לפי השילוב בין גיי, דרוזן ולאורי, שנתן קצת סיבות לאופטימיות בתקופה הקצרה שלהם ביחד אשתקד. נובאק יוכל לתרום בכמה שלשות והנסברו בקצת אנרגיות מהספסל וכמעט שכחנו שהסופמור הליטאי יונאס ולאנצ’יונאס גרף את תואר ה-MVP של ליגת הקיץ, אבל בסופו של דבר, הכל יהיה תלוי בשלישייה המדוברת. זה יכול להיגמר בפלייאוף מצד אחד, אבל יכול להיגמר גם בטנקינג מפואר.
פלייאוף או טנקינג? הכל יכול להיות בטורונטו
מקום 21 – שיקאגו בולס
באו: מייק דאנליבי (שחקן חופשי, ממילווקי), טוני סנל, אריק מרפי (בדראפט)
הלכו: מרקו בלינלי (לסן אנטוניו), ריפ המילטון, מלקולם תומאס (נופו), נייט רובינסון (לדנבר)
הוחתמו מחדש: נאזי מוחמד (1.4 מיליון לעונה אחת)
מתנדנדים: דקוואן קוק, ולדימיר רדמאנוביץ’.
בגדול: שיקאגו עברה קיץ לא קל. גר פורמן, הג’נרל מנג’ר, פיטר את עוזר המאמן שהיה מקורב לתום ת’יבודו ובכך התסיס את הגזרה עם המאמן המוערך, ובנוסף, הבולס החליטו לא להחליט לגבי קרלוס בוזר. לא בוצע עליו אמנסטי ולא תוכנן עליו טרייד, כך שטאג’ גיבסון ימשיך לעלות מהספסל למרות שהוא ירוויח העונה יותר מרוב הפורוורדים הפותחים בליגה. ייתכן שהבולס יחזיקו בבוזר עד לעונה הבאה בה החוזה שלו יהפוך ליותר סחיר לפני שהוא מסתיים ב-2015, אבל בכל מקרה לשיקאגו לא אכפת שהיה קיץ לא קל. שום דבר לא יהיה יותר לא קל מהשנה שעברה של הבולס.
הסיבה לאופטימיות אצל הבולס היא כמובן החזרה של דרק רוז, שהפעם הוא באמת חוזר. כנראה. אחרי למעלה משנה על אזרחי ה-MVP לשעבר יחזור להוביל את ההתקפה של הבולס ויחזיר אותם למעמד הקונטנדרים הראוי להם. אם ג’ואקים נואה ולואל דנג יצליחו להישאר בריאים, אולי הבולס באמת יצליחו להיות היריבה הגדולה של מיאמי במזרח.
את האמת, התגעגענו. דרק רוז
בקטן: רובינסון ובלינלי נטשו את הספסל, אבל מהלך מבריק של הבולס הנחית את מייק דאנליבי כדי להפוך אותו לקייל קורבר לעניים של תום ת’יבודו ונאזי מוחמד הוחתם מחדש כדי להמשיך לעצבן את לברון. לעומת זאת, הצעד הכי מעניין שלא קרה בקיץ הזה הוא טרייד על לואל דנג, שמסיים חוזה בקיץ הבא ויכול מאוד להיות שיוצב על המדף לקראת הטרייד דד-ליין.
*(דרך אגב, לכל חובבי הפמלייה, שימו לב לבחירת הדראפט בסיבוב השני של הבולס (אריק מרפי). קצת מצחיק שמדובר בבחור מעל 2 מטר).