עונת המלפפונים הגיעה

Ok, I’m up

לקח קצת זמן אבל עונת המלפפונים ב-NBA תמיד עושה לי את זה. תמיד קצת אחרי שהפלייאוף נגמר ועוד פיסת היסטוריה נכתבת יש מין ירידת מתח, כמה ימים או שבועות של רגיעה, של חיים נורמליים, שעות שינה תקינות, הרגלים חדשים. השנה הרגשתי את זה יותר מתמיד, אבל משהו בעונת המלפפונים פשוט עושה לי את זה.

השעון המעורר שלי הגיע בדמות הפצצה ארטילרית של ווז' בומבס מיום שני בבוקר. זה התחיל עם הפצצה קלה בדמות דניס שרודר עובר ללייקרס בתמורה לדני גרין ובחירת דראפט. זה המשיך עם כריס פול שעובר מ-OKC לפיניקס בתמורה לריקי רוביו, קלי אוברה, בחירת דראפט ושאריות. וזה הגיע לשיא עם הטריידים של מילווקי על ג'רו הולידיי ובוגדן בוגדנוביץ', כשבין לבין ג'יימס הארדן מנסה לכפות את דרכו החוצה מיוסטון. פאקינג ליגה משוגעת.

בדרך כלל אני מחכה שכל תנועות העו"ש של האוף-סיזון יסתיימו לפני שאני מתחיל לנער את האבק מהמקלדת. בדרך כלל זה כי אני לא אוהב להגיד את דעתי לפני שיש לי את כל הנתונים. יש עוד כל כך הרבה משתנים במשוואה הזו של ה-NBA, כל כך הרבה טריידים שעוד יקרו ושחקנים שעוד יוחתמו ועוד לא דיברתי בכלל על הדראפט ודני אבדיה, כך שזה אפילו די טפשי להתחיל לשווק את דעתי המבולבלת בנקודת הזמן הזו. עוד שעה ווז' יחזור להפציץ אותנו ונצטרך להסתגל למציאות חדשה בה אולי בן סימונס הוא שחקן של הרוקטס, או אולי ראסל ווסטברוק בניקס, או אולי הקליפרס עשו טרייד על פול ג'ורג'. הכל יכול לקרות פה.

אבל לפעמים בא לי פשוט לחפור קצת על NBA. מן הסתם חיי המדף של מה שאני אכתוב פה הם מאוד קצרים, אבל זה הז'אנר. זה גם מה שהופך אותו לכיף.

נתחיל מהטרייד שהעביר את דניס שרודר מ-OKC ללייקרס בתמורה לדני גרין והבחירה ה-28 בדראפט.

על פניו לא מדובר בטרייד מטורף. סך הכל 280 תווים בטוויטר שמבשרים על קונטנדרית שרוצה רמת חיים קצת יותר גבוהה בהווה על חשבון העתיד כשמנגד יש קבוצה משוק קטן שמתחילה להתפרק מנכסיה, אבל כשמתעמקים קצת ומבינים את הקונטקסט הרחב של המהלך הזה, הוא שווה יותר מסך תוויו.

דבר ראשון, לא מדובר בסתם קונטנדרית. מדובר באלופה המכהנת. אמנם כל מה שקרה בבועה מרגיש קצת כמו חלום מוזר שתכף נתעורר ממנו אבל זו המציאות. הלייקרס הם הקבוצה הטובה בליגה עד שיוכח אחרת, והקבוצה הטובה בליגה הוסיפה לעצמה את אחד המועמדים הבכירים לתואר השחקן השישי של הליגה בעונה שעברה.

השאלה היא האם הלייקרס באמת חיזקו את עצמם בטרייד הזה? לכאורה שרודר>גרין+מה שזה לא יהיה בבחירה ה-28, אבל ב-NBA המתמטיקה לא בדיוק עובדת ככה. מצד אחד, שרודר הוא חודר מצוין שיוכל להוריד עוד קצת את העומס מלברון ולמלא את החלל שראג'ון רונדו כנראה ישאיר מאחוריו. הוא קלע בעונה שעברה 41.4% ב-catch and shoot (מה שהופך אותו לרלוונטי גם בהרכבים עם לברון) והוא רק נכנס לפריים שלו (בן 27), לעומת גרין שמתרחק ממנו (בן 33).

מצד שני, שרודר לא ידוע ביכולות ההגנתיות המרהיבות שלו. גרין אולי כבר לא ה-3&D האולטימטיבי שהוא היה בתקופה שלו בספרס, לא מבחינת 3 ולא מבחינת D, אבל הוא עדיין שחקן שיכול לשמור לכמה דקות על הגארד הבכיר של היריבה. למען ההגינות, יכול להיות ששרודר יהיה מסוגל לזה, הוא השתפר הגנתית ובעונה שעברה ההגנה של הת'אנדר הייתה טובה יותר ב-7 נק' ל-100 פוזשנים כשהוא היה על הפרקט, אבל יש הבדל משמעותי בין הנתונים הכלליים הללו לבין היכולת לשמור על סטף קרי בגמר המערב כשהוא מתחמם.

שרודר אף פעם לא היה בסיטואציה הזאת. הוא גם לא היה יותר מדי בסיטואציה בה הוא לא דומיננטי עם הכדור. למעט עונת הרוקי שלו, בכל עונה שלו ב-NBA היה לו usage של לפחות 24%, כלומר לפחות 24% מהפוזשנים כשהוא על הפרקט הוכרעו על ידו באיזושהי צורה (בזריקה לסל, עונשין או איבוד). בחלק מהעונות הוא גם פלירטט עם 30%. רשימת השחקנים ששיחקו ליד לברון בעשור האחרון וזכו ל-Usage ברמה הזאת היא מצומצמת מאוד (AD, קיירי, קווין לאב וכריס בוש). האם שרודר יכול ליצור לעצמו תפקיד כזה? להיות גרסה נמוכה של קווין לאב? האם הוא מסוגל לזה?

יהיה מעניין לראות את שרודר מתמודד עם האתגר החדש הזה שנוצר לו בעיר המלאכים, ויהיה עוד יותר מרתק לראות את לברון ג'יימס מלווה אותו בתהליך הזה.

בצד השני של הטרייד הזה יש את סם פרסטי.

הקריירה של פרסטי היא אחת הקריירות הכי מרתקות של ג'נרל מנג'ר ב-NBA. מעבר לפיקנטריה (המעורבות שלו בבחירה של טוני פארקר על ידי הספרס) והיסטוריה (כשמונה הוא היה הג'נרל מנג'ר השני הכי צעיר בכל הזמנים ורק התשיעי שלא היה שחקן לפני), הקריירה של פרסטי מרתקת בזכות הדברים שהוא עשה לאורכה.

היא מרתקת משום שמ-2007 ועד 2010 הוא בנה את המטוס שלו שהיה אמור לטוס לאי מבודד, שאליו מגיעים רק אלופים. ופרסטי בנה את המטוס בצורה מדהימה. דרך הדראפט הוא בחר את קווין דוראנט ב-2007, ראסל ווסטברוק ב-2008 וג'יימס הארדן ב-2009. שלושה MVP’s עתידיים, כולל שחקן עם פוטנציאל להיות אחד מעשרת השחקנים הכי גדולים אי פעם. לא בדקתי את זה לעומק אבל קשה לי להאמין שלאיזשהו ג'נרל מנג'ר היה רצף טוב יותר בדראפט. מן הסתם, כמו כל דבר בחיים, היה מעורב פה המון מזל, אבל בסופו של דבר פרסטי הוא זה שבחר את דוראנט, ווסטברוק והארדן. מגיע לו הקרדיט על זה.

המטוס שלו היה נראה בדרכו הבטוחה לאי המבודד, ואפילו כמעט הגיע לשם מוקדם מהצפוי ב-2012, אבל לברון ג'יימס ומיאמי היו נחושים ומוכנים יותר להגיע לאי, והת'אנדר פספסו את ההזדמנות שלהם. עם זאת, התחושה הייתה שאליפות של הת'אנדר, כיבוש האי, היא אירוע בלתי נמנע. רק עניין של זמן. דוראנט, ווסטברוק והארדן היו רק בתחילת דרכם. הם רק היו משתפרים עם השנים.

בנקודת הזמן הזו הבעלים של המטוס דאג להזכיר לפרסטי שהדלק עומד להיגמר. כלומר, לא ממש להיגמר, אפשר אולי לסחוב, אבל אז נצטרך לשלם מס על הדלק, ושהבעלים לא רוצה לעשות את זה.

פרסטי יכל לקבל החלטה אחרת. אני מאמין שהוא יכל לשכנע את הבעלים שלו שכדאי לשלם את המס על הדלק כי זה יבטיח להם הגעה לאי. הוא יכל לשכנע אותם לשבור את תקרת המס. כמעט כל קבוצה שזוכה באליפות עושה את זה, והייתה הצדקה מלאה לת'אנדר לעשות את זה. אבל פרסטי כנראה רצה לעשות משהו כמעט בלתי אפשרי. לבנות קונטנדרית לטווח ארוך מבלי להיכנס עמוק אל תקרת המס.

אז הוא החליט להעביר את ג'יימס הארדן בטרייד. להעיף את הארדן מהמטוס ולהעלות במקומו שחקנים פחות כבדים, שירחיקו את פרסטי וקליי בנט, הבעלים של הת'אנדר, משמש המס השורפת.

על אף כל הדברים הטובים שפרסטי עשה בקריירה שלו (ותכף עוד נגיע אליהם), ההחלטה הזאת תהיה ההחלטה הגורלית שלו, מה שיגדיר אותו. הוא תמיד יהיה זה שויתר על ג'יימס הארדן, ובסופו של דבר, המטוס של הת'אנדר לא הגיע שוב אל האי. ב-2013 זו הייתה פציעה של ראסל ווסטברוק מול יוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ב-2014 זו הייתה פציעה של סרג' איבקה וההתעלות הרוחנית של הספרס בפלייאוף של אותה עונה. ב-2015 זו הייתה הרגל של קווין דוראנט. כל שנה הת'אנדר היו תיאורטית הקבוצה הטובה בליגה, אבל אף פעם זה לא התממש ריאלית. תמיד הם נתקעו איפשהו בדרך.

ב-2016 דווקא קרה משהו מעניין. הת'אנדר איבדו רשמית את מעמדם כקבוצה הסקסית של הליגה לגולדן סטייט וגם הספרס היו טובים מהם משמעותית בעונה הרגילה. אבל דווקא מהמקום השלישי במערב, כשעונת החוזה של דוראנט מרחפת מסביבם כל העונה, הת'אנדר היו הקבוצה הטובה ביותר בפלייאוף. הם ניצחו את הספרס 2-4 בחצי הגמר האזורי והובילו על הווריורס 1-3 בגמר המערב. הווריורס ניצחו את המשחק החמישי באוקלנד בקושי רב, ובמשחק השישי, למרות שהת'אנדר היו בשליטה, הידית של קליי תומפסון הפכה ללהביור והווריורס ניצחו. במשחק השביעי ווסטברוק ודוראנט נחנקו שוב והווריורס השלימו את הקאמבק המפואר.

וככה זה נגמר. דוראנט נטש את המטוס בקיץ 2016 והכניס אותו לסחרור. נהוג לומר שב-NBA אתה אף פעם לא מאבד שחקן ללא תמורה. או שאתה מעביר אותו בטרייד או שאתה יכול להקצות מחדש את הכסף שתכננת לשלם לו בתקרת השכר, אבל במקרים של קונטנדריות שתמיד מפלרטטות עם תקרת השכר, ולרוב נמצאות מעליה, זה לא המצב. כאשר דוראנט עזב את הת'אנדר לא היה להם מקום בתקרת השכר כדי להחליף אותו או להביא שחקן אחר בקליבר שלו. הוא למעשה עזב ללא תמורה. אף פרנצ'ייז בהיסטוריה של האנושות לא התאושש מעזיבה של כוכב בסדר הגודל של KD ללא תמורה.

פרסטי היה צריך לבצע נחיתת אונס בשלב הזה, ואת זה הוא עשה בצורה מדהימה. בהתחלה עם הנסיון להמשיך להחזיק את המטוס באוויר עם פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני, ובעיקר בהבנה שזה כנראה לא יקרה ואז המימוש מקסימלי של הערך של PG וראסל ווסטברוק. בסופו של דבר, פרסטי הפך את ראס, PG וכרמלו בעקיפין ל-9 בחירות דראפט בסיבוב הראשון. 5 של הקליפרס/מיאמי על ג'ורג', 2 של יוסטון על ווסטברוק, אחת של הלייקרס על שרודר (שהגיע מאטלנטה בתמורה למלו) ועוד אחת מפיניקס על כריס פול (שהגיע במקום ווסטברוק). ולכל זה תוסיפו בחירת סיבוב ראשון מדנבר על ג'רמי גרנט בדראפט הקרוב ועוד זכות להחליף בחירות עם יוסטון והקליפרס מעכשיו ועד שתעשיית הקולנוע תתאושש מהקורונה.

אפשר לרדת על פרסטי על הטרייד על הארדן ולהגיד שהוא אשם בזה שהמטוס הזה בדרך להתרסק בכלל. ויש בהחלט צדק באמירה הזאת, אבל באותה נשימה גם צריך להגיד שמהרגע שהוא הבין שהמטוס שלו הולך להתרסק הוא עושה עבודה מדהימה בהנחתה שלו, ואוטוטו כבר המטוס הולך לנחות. שני הטריידים האחרונים הם כבר בגדר הגלגלים שיוצאים החוצה לפגוש את הקרקע הכואבת. בלי כריס פול, בלי שרודר וכנראה גם בלי דנילו גאלינרי, הת'אנדר הולכים להיות אחת הקבוצות החלשות בליגה בעונה הקרובה, בטח במערב בו כל קבוצה רואה את עצמה כמועמדת לגיטימית לפלייאוף.

האם הקבוצה מהשוק הכי קטן בליגה תוכל לשרוד כמה שנים של הכנסות נמוכות? בלי כוכב אייקוני שממלא את האולם או קבוצה אטרקטיבית שמגיעה לפלייאוף כל שנה?

העבודה של פרסטי לא נגמרת בזה שהוא הנחית את המטוס. הוא עכשיו צריך לבנות מטוס חדש שיחזיר את הת'אנדר לאי, ולא בטוח שהפעם הוא יצליח להוציא רצף דומה לזה שהיה לו בין 2007 ל-2009. לפחות הוא דואג שיהיו לו כמה שיותר הזדמנויות.

יכול להיות שהת'אנדר לא יהיו כאלה גרועים בעונה הבאה. חוץ מבחירת הדראפט של פיניקס ב-2022, הם קיבלו תמורת כריס פול את ריקי רוביו,קלי אוברה, טיי ג'רום ועוד ישות בשם ג'יילן לק (אני מקווה שככה מבטאים את זה). אבל כנראה שזה לא יספיק במערב, ששוב מסתמן כקונפרנס חסר רחמים.

הלייקרס הם האלופים. הקליפרס עם מאמן חדש ורצון להוכיח שההדחה שלהם בפלייאוף מול דנבר הייתה מקרית. הנאגטס ירצו להוכיח שההפך הוא הנכון, ועוד לא דיברתי בכלל על הווריורס עם סטף וקליי בריאים, על דאלאס עם לוקה, פורטלנד עם דיים, ממפיס עם ג'ה, ניו אורלינס עם זאיון ויוטה שלא הולכת לשום מקום.

בודאות אחת מן הקבוצות הללו לא תגיע לפלייאוף בעונה הבאה (ועוד לא דיברתי על יוסטון), ועכשיו צריך להוסיף לרשימה הזו גם את פיניקס. הסאנס מקווים להמשיך לרכב על ההצלחה שלהם בבועה והשילוב של כריס פול עם דווין בוקר (ביחד עם המשך ההתפתחות של דאנדרה אייטון) בהחלט הופך אותם ליותר מאיימים. הסאנס בעונה שעברה היו תלויים מאוד בבוקר ליצירת התקפה. אמנם ריקי רוביו היה נוגע יותר ממנו בכדור בהתקפה, אבל הפואנטות היו כמעט תמיד אצל בוקר. כשהוא היה יורד מהפרקט ההתקפה של הסאנס הייתה יורדת מ-115.0 נק' ל-100 פוזשנים (שווה ערך להתקפה השנייה בטיבה בליגה) ל-102.7 נק' ל-100 פוזשנים (שווה ערך להתקפה הכי גרועה בליגה).

ההגעה של CP3 תאזן קצת את המספרים הללו ותקדם את הסאנס. זה לא יקדם אותם לאליפות, אולי אפילו לא בהכרח לפלייאוף, אבל הנוכחות של כריס פול תקדם אותם בודאות ותהפוך את הקבוצה המסקרנת הזו (אותי ספציפית מסקרן לראות את מיקאל ברידג'ס מתפתח) לעוד יותר מסקרנת.

(הערת אגב על פול – זו הקבוצה הרביעית שלו ב-5 השנים האחרונות. לכאורה אין סיבה ששחקן בקליבר של CP3 יועבר בתדירות של מרקו בלינלי, אבל החוזה שלו פשוט קשה לבליעה. CP3 הוא עדיין שחקן שיכול לתרום לכל קבוצה בליגה, פשוט לא כשהוא תופס 35% מהתקרה. בחישוב קר ורציונלי, לא משתלם לקבוצות להחזיק אותו בסכום הזה. הקליפרס לא התלהבו לעשות את זה ולכן, בין היתר, פול דחף לטרייד שהעביר אותו מהקליפרס ליוסטון. דריל מורי עשה את זה כדי להגיע הכי קרוב שאפשר לווריורס של דוראנט, וזה כמעט הצליח לו, אבל מהרגע שהיה ברור שזה לא יקרה ושפול והארדן לא אחוקים החוזה של פול הפך למעמסה. זה הדאונסייד של עידן ה-player empowerment, שבו השחקנים נאמנים לעצמם ולא לקבוצות. ברגע שהשווי שלהם על הפרקט הוא נמוך מהשווי שלהם בתקרת השכר, הם עפים החוצה. אין נאמנות בשני הצדדים. אולי אף פעם לא הייתה.)

ברגע שפול עבר לסאנס, אחת מאבני הדומינו הגדולות של הקיץ נפלו, והבאקס (שפול היה אחת האופציות הבודדות שלהם לשיפור בסגל) היו צריכים לפעול מהר. תחת אבן הגליוטינה של הסופר-מקס של יאניס הם היו חייבים לעשות משהו. הם לא היו יכולים להרשות לעצמם להתחיל את העונה הזו בלי התחייבות של יאניס, או בלי להרגיש שהם עשו הכל כדי לקבל את ההתחייבות הזו.

אז הם הלכו אול אין. טרייד אחד שלח את בלדסו, ג'ורג' היל, 3 בחירות דראפט בסיבוב הראשון וזכות להחליף בחירות בעתיד לניו אורלינס בשביל ג'רו הולידיי. טרייד שני שלח את ארסן איליאסובה, די.ג'יי ווילסון ודונטה דיוינצ'נזו בסיין-אנד-טרייד לסקרמנטו בתמורה לבוגדן בוגדנוביץ'.

בואקום, הטרייד על ג'רו הוא אובר-פיי. 3 בחירות דראפט + בלדסו + ג'ורג' היל בשביל ג'רו הולידיי זה הרבה יותר מדי. ג'רו הוא אחלה שחקן הגנה (אם כי בלדסו לא פחות ממנו) והוא מאוד מוערך בליגה, אבל אין לו נסיון פלייאוף עשיר (בסך הכל ניצחון אחד בסדרת פלייאוף עם ניו אורלינס על פורטלנד ב-2018) ואם אני צריך היום לעשות רשימה של עשרת הפוינט גארדים הטובים בליגה, אני בכלל לא בטוח שהוא נמצא שם. סטף, לוקה, לילארד, CP3, לאורי, קמבה וקיירי נמצאים שם בוודאות לפניו ואז יש לפחות דיון בינו לבין כוכבים אחרים כמו ראסל ווסטברוק, טריי יאנג, ג'ה מוראנט, מלקולם ברוגדון, דארון פוקס ואחרים.

ומעל כל זה הוא יכול להפוך להיות שחקן חופשי בקיץ הבא. יכול מאוד להיות שהבאקס שכרו את ג'רו הולידיי לשנה בתמורה לשני הגארדים הבכירים שלהם ומלא נכסי דראפט. נכסי דראפט שעכשיו הם לא יוכלו להשתמש בהם לטריידים עתידיים.

זה סיכון מטורף בהתחשב בזה שיאניס יכול לעזוב עוד שנה. מה שהופך את זה לעוד יותר מטורף זה שהבאקס המשיכו לטרייד השני על בוגדנוביץ' (לטרייד הזה דווקא יש סיכוי להתברר כגניבה אמיתית), שחתך עוד יותר בבשר החי של הקבוצה והשאיר אותה למעשה עם 5 שחקנים בסגל. הולידיי, בוגדנוביץ', כריס מידלטון, יאניס וברוק לופז.

החמישייה הזו היא די מטורפת, אבל יש משהו שאנחנו קצת מפספסים פה, והוא שמייק בודנהולצר הוא חסיד גדול של רוטציות ארוכות. בעונה שעברה הבאקס היו אחת מבין 5 קבוצות בלבד שהיה להן רק שחקן אחד עם מעל 30 דק' בממוצע למשחק. בנוסף, הם היו אחת מבין 3 קבוצות בלבד שהיו להן 11 שחקנים עם מעל 15 דק' בממוצע למשחק.*

זו הייתה אחת הביקורות הגדולות על בודנהולצר במסעות הפלייאוף של הבאקס, שהוא הלך רחוק מדי עם הרוטציות הארוכות שלו, שיחק עם 9-10 שחקנים גם במשחקי פלייאוף מכריעים ולא הנהיג רוטציית פלייאוף הדוקה יותר.

יכול להיות שהוא גם לא באמת יכול. סגנון המשחק האולטרה-אגרסיבי של יאניס הוא לא כזה שמתאים ל-35-40 דקות למשחק. יכול מאוד להיות שהאפקטיביות שלו תרד משמעותית במצב כזה, ולאור הטריידים האחרונים של הבאקס, נראה שאנחנו מתקרבים מאוד למצב הזה.

לבודנהולצר יש כרגע רק 5 שחקני NBA. הם שחקני NBA מצוינים והשילוב שלהם ביחד הוא מאוד הגיוני בכדורסל המודרני, אבל הם בסופו של דבר רק 5 שחקנים. ג'ון הורסט, ה-GM של הבאקס, יצטרך למצוא דרך להשלים את שאר הרוסטר בשחקנים על חוזה מינימום שיתנו ערך ויוכלו לתת לחמישייה המופלאה הזו לנוח, וזה עוד בלי לקחת בחשבון פציעות.

בהנחה ושחקנים מהקליבר של סרג' איבקה לא יעמדו בתור כדי להרוויח חוזה מינימום בקור של וויסקונסין, הבאקס למעשה שמים את כל הביצים שלהם על החמישייה הזו. האם הם קיבלו הבטחה מיאניס שהוא יחתום על הסופר מקס במקרה והם יצליחו להשיג את הולידיי ובוגדן? האם בודנהולצר יצליח לשנות את ההרגלים שלו ולאמן קבוצה שהיא top heavy? האם יאניס יצטרך לשנות את סגנון המשחק שלו כדי למשוך יותר דקות?

כל כך הרבה סימני שאלה. איזו עונת מלפפונים יצאה לנו.

מילווקי בסופו של דבר מנסה גם היא להגיע אל האי המבודד, וג'ון הורסט לקח עכשיו הלוואה רצינית מאוד כדי להגיע לשם, אבל הוא גם לקח פה סיכון אדיר. אם יאניס לא ישאר שם בעונה הבאה והולידיי יעזוב כשחקן חופשי, לא בטוח שהבאקס יעמדו בזה, עם כל כך הרבה draft equity שעשה את דרכו החוצה. זה מה שקליבלנד עשו עם לברון ב-2010 בחזקת 2020.

עם זאת, אי אפשר שלא להעריך את הורסט על החוצפה שלו. יכול מאוד להיות שיאניס באמת הבטיח לו שהוא יחתום על הסופר-מקס אם הוא מביא את הולידיי ובוגדן, אבל גם אם לא, הורסט לא מוכן להיכנס לעונת החוזה של יאניס כצאן לטבח. הוא נכנס עם הראש מורם, עם טריידים מרתקים שיכולים באמת להביא לבאקס את המעט שהיה חסר להם בשנתיים האחרונות כדי ללכת עד הסוף.

*מעל 50 משחקים