את המירוץ לתואר ה-MVP ב-NBA אפשר להשוות לטורניר פוקר ארוך במיוחד, בו יש לך את הצ’יפ לידר הקבוע, לברון ג’יימס, זה שיודע מתי לעשות raise, מתי call, מתי להבריח ומתי לבלף. יש לך את זה שנושף בעורפו כל המשחק, קווין דוראנט, שעושה את כל המהלכים נכון ובסיטואציה מסוימת יכול להפיל את המלך. ולפעמים יש לך ווילד-קארד כזה, בחור שמגיע משום מקום, שלא ספרת אותו בתחילת הטורניר, אבל פתאום הוא מגיע עם יד מהממת, רביעיית נסיכים כזאת יפהפייה. דרק רוז היה כזה לפני שנתיים. כרמלו אנתוני הוא המועמד שלי העונה.
הממוצעים של כרמלו (27.9 נק’, 6.4 ריב’, 1.9 אס’, 47% מהשדה) הם לא שיפור גדול ביחס לעונות הקודמות שלו, אבל כל מי שראה את הניקס העונה יודע שזה כרמלו אחר, מנהיג יותר, קולני יותר, מקריב בהגנה יותר. הכל יותר. הוא מריח שעם היד הזאת הוא יכול ללכת עד הסוף. אני שם עליו את הכסף שלי.
עכשיו זה השלב בו אני צריך לשכנע אתכם, אז קחו נשימה עמוקה ותתכוננו לספיץ’ שלי על למה כרמלו אנתוני הוא המועמד שלי ל-MVP העונה. נתחיל במשחק מול הספרס. גרג פופוביץ’ הגיע עם תכנית משחק לנטרל את כרמלו, להוציא לו את הכדור מהידיים. כל פעם שהכדור הגיע אליו בלואו-פוסט, שניים או שלושה שחקנים נשלחו להציק לו. כרמלו של העונות הקודמות היה הולך עם הראש בקיר, דרך הדאבל-טים, מנסה להגיע לסל כמו שזבוב מנסה לעבור דרך חלון סגור, ונתקע כל פעם. במשחק הזה ראינו את סימני ההתבגרות הראשונים של מלו, בכל פעם שהדאבל-טים הגיע הוא מצא את השחקן הפנוי לשלשה או זריקה פנויה בלי יד על הפנים. הוא סיים את המשחק עם 8 נק’ בלבד, אבל עם המון אסיסטים שהוא לא קיבל את הקרדיט עליהם (הוקי-אסיסט בשפה המקצועית, כשאתה מוסר את הכדור שנמסר אחר כך לשחקן שקולע, דומה לאיך שפעם, כשעוד היה אכפת לנו מכדורגל ישראלי, היו מספרים לנו על זה שלגיונר ישראלי כלשהו התחיל את המהלך שהביא לשער), והכי חשוב, הניקס ניצחו.
ממשיכים הלאה. אתמול בלילה הלייקרס האומללים הגיעו למדיסון סקוור גארדן. כרמלו לא ריחם ופתח את המשחק בסערה עם 22 נק’ ברבע הראשון כדי להוביל את הניקס לתצוגה ההתקפית הטובה ביותר לרבע ראשון העונה (41 נק’). האול-סטאר מסירקיוז התחמם מוקדם ופירק את הלייקרס עם השלשות שלו במתפרצת תוך כדי תנועה, כנראה הקליעה הכי רצחנית שיש כיום בליגה.
בואו נחזור טיפה אחורה. גדולתו של MVP נמדדת גם, ואולי בעיקר, כשהוא לא על הפרקט. אז כן, במשחק מול מיאמי הניקס הסתדרו בלעדיו בעזרת תצוגת שלשות מטורפת ומשחק אגרסיבי של כל שחקני הרוטציה, אבל במשחק הבא מול הבולס כבר הורגש חסרונו של מלו. הבולס הציגו את ההגנה המפורסמת שלהם ולניקס פשוט לא הייתה תשובה מספיק טובה. זה נגמר עם 85 נק’ בלבד לניו יורקרים והפסד כמובן.
עכשיו בואו נשאל את השאלה המרכזית שמחזקת עוד יותר את הטיעון שלי. מי בכלל ספר את הניקס כקונטנדרית לפני תחילת העונה?
כרמלו העונה הוא שחקן שלם יותר, לא עוד הסקורר חסר הנשמה שהיה בדנבר או האגואיסט המושמץ מהשנה וחצי הראשונות שלו בתפוח הגדול, אלא מנהיג אמיתי שהתבגר ומוכן לסחוב קונטנדרית על הגב שלו. פתיחת העונה של כרמלו והניקס מעוררת שוב את סימני השאלה לגבי נחיצותו והתאמתו של אמארה סטודמאייר לפאזל הזה. כבר ראינו איך כששניהם על המגרש הם כמו שני פילים בחנות חרסינה (מלו בעונה שעברה בלי סטאט-28 נק’, איתו על המגרש-20 בלבד). זה יהיה מבחן נוסף לאנתוני, האם הוא יצליח להכניס את אמארה לרכבת הדוהרת הזו? כי כוכב אמיתי מוצא את הדרך לשחק עם כוכבים אחרים. קווין גארנט היה זה שחיבר את הטריו בבוסטון בזמנו, בקרוב יגיע זמנו של כרמלו להוכיח שהוא והניקס יכולים להוציא גם דברים טובים מאמארה, לחבר אותו למשחק הקבוצתי הנהדר שהניקס מראים העונה, ולא רק להתייחס אליו כגורם מפריע, כמו זה שהגיע אחרי שכבר העבירו את הפייסל ולא מבין על מה צוחקים.
פתיחת העונה של כרמלו מציבה אותו צמוד צמוד במירוץ מול לברון ודוראנט, וזו מחמאה גדולה בפני עצמה. אבל כמו שנאמר בפתיחה, המירוץ הוא טורניר פוקר ארוך מאוד, וזהו עוד אספקט בו כרמלו ימדד. האם הוא ימשיך להראות מחויבות הגנתית לאורך כל העונה? האם יהיו ערבים בהם הוא יחזור לתפקד כקווין מרטין למתקדמים? האם הוא אי פעם יגלח את השפם ההיטלרי משהו הזה שהוא גידל?
הניקס העונה היא הקבוצה הכי מעניינת בליגה, גם בגלל המשחק היפה לעין שלה, גם בגלל שזה הניקס, גם בגלל שיש לה את ראשיד וואלאס, בלי ספק השחקן הכי מגניב בליגה מאז דניס רודמן, אבל בעיקר בגלל שהכוכב שלה מחזיק ביד פוקט אס ובפלופ נפתח השלישי. כרמלו קורא תיגר על שני השחקנים הדומיננטיים בגלובוס, ויהיה סופר-מעניין לראות איך המירוץ המשולש הזה יתפתח. אני מהמר עליו.