top of page
תמונת הסופר/תyuvaloz55

המערב הכל כך פרוע


המערב פשוט כל כך טוב. הוא פשוט יותר מדי טוב שזה לא פייר. הוא כל כך טוב שהרעיון של ביטול הקונפרנסים חייב לעבור בראש של האנשים שיושבים בקומות הגבוהות של משרדי ה-NBA. פלייאוף של 16 הקבוצות הטובות ביותר רק יגביר את התחרות והעניין בליגה, ויתן לנו עוד הזדמנות לראות קבוצות כמו דאלאס, גולדן סטייט, פורטלנד ויוסטון ממשיכות קדימה ומסיימות עונה במקומן הטבעי בליגה.

זו אחת הבעיות המרכזיות עם שיטת הפלייאוף הנוכחית. קבוצה כמו יוסטון מודחת בסיבוב הראשון, וכולם בטוחים שהקונספציה כשלה. כולם מוציאים את החרבות ומתחילים להשחיז את דריל מורי והבלאגנים שהוא עושה כל קיץ בשלושת הקיצים האחרונים. לפעמים ההויה פרנויה מגיעה גם לראשי הקבוצה, כמו שראינו אצל גולדן סטייט, שימים ספורים אחרי שהודחו בסדרה מדהימה מול הקליפרס בגיים 7, פיטרו את מארק ג’קסון, רק כדי לשלוף חבוב אחר מעמדת הפרשן, סטיב קר, כדי לבוא להציל את אוקלנד.

גולדן סטייט היא סוגיה מעניינת, מכיוון שלמרות השינוי הדרמטי על הקווים, ברוסטר שלה לא חלו שינויים פרסונליים מרחיקי לכת. שינויים כאלו לא היו רחוקים מלהתממש, כאשר כל תחילת הקיץ הווריורס והטימברוולבס שיחקו בצ’יקן, גרסת ה-NBA, כאשר על המדף היה קווין לאב תמורת קליי תומפסון ושאריות. הלוחמים התמהמהו, התלבטו וחשבו, ובינתיים קליבלנד קיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט, לברון התגעגע לחומוס של אקרון וקווין לאב כבר היה בדרכו לאוהיו.

האם הווריורס היו צריכים ללחוץ על ההדק? אני אלך נגד הראש שלי ואגיד שלא. אמנם קווין לאב היה הופך את ההתקפה של גולדן סטייט למדהימה, ואנדרו בוגוט (בריא) הוא בדיוק מה שהרופא רשם לריבאונדר מדהים בלי יכולת להגן על הטבעת כמו לאב, ואוי, הפיק אנד פופים של לאב עם סטף קרי יכלו להיות אפילו יותר אימתניים מאלו של לברון עם הפורוורד מ-UCLA, אבל תהרגו אותי, אני חושב שגולדן סטייט עשתה את הבחירה הנכונה.

היא עשתה את הבחירה הנכונה כי בניגוד לקליבלנד, היא רק שואלת את לאב לעונה. לאב לא התחייב לגולדן סטייט שהוא יחתום בה, ואין שום סיבה שיעשה את זה. מכיוון שהמערב כל כך פקוק, בכלל לא בטוח שהמעבר של לאב לקליפורניה היה הופך את הווריורס למועמדים לגיטימיים לאליפות. בלי תומפסון, הקו האחורי שלהם היה הופך להיות אחד הגרועים במערב מבחינה הגנתית, ואנדרה איגודלה אחד לא מספיק כדי לחפות על כך, גם עם בוגוט (בריא) בצבע. מול הראסל ווסטברוקים והדמיאן לילארדים של העולם, גולדן סטייט לא יכולה לוותר על סטופר נוסף לצד איגי, ותומפסון בהחלט מתפתח להיות סטופר ברמה סבירה. כשמוסיפים לזה את העובדה שהוא משחק בשני צידי המגרש (קלע את כמות השלשות השנייה בגודלה ב-NBA אשתקד, אחרי קרי כמובן), ושהוא עדיין על חוזה הרוקי שלו, הוא פשוט היה נכס גדול מדי עבור הווריורס.

לאב לא בטוח היה נשאר בגולדן סטייט, בגלל אותה סיבה שאיתה התחלתי את הפוסט, החוזק של המערב. הרבה יותר הגיוני היה לו לממש את אופציית היציאה שלו ולמצוא נמושה מזרחית שבקלות הוא יוכל להפוך לקונטנדרית. בקיצור, גולדן סטייט לא יכלה להבטיח לו קונטנדרית למשך שנים, קליבלנד כן, וזו הסיבה שאני אוהב את העובדה שגולדן סטייט לא הלכו על זה.

חוץ מלאב, הווריורס עשו שינויים נקודתיים, כמו הבאת שון ליווינגסטון והחזרת בראנדון ראש מהגלות ביוטה. אלו שינויים שלמעשה טוענים, אנחנו יכולים להצליח עם הסגל הנוכחי, מה שהיה חסר לנו זה המאמן הנכון. האם קר זה המאמן הזה? נחיה ונראה. מבחינת התנהלות וחכמת משחק, בהחלט מדובר במהלך מבריק, וקר גם דאג לעטוף את עצמו באסיסטנטים מצוינים כמו אלווין ג’נטרי ורון אדאמס, אבל נראה איך הוא יתמודד עם הנעליים הגדולות שמארק ג’קסון השאיר מבחינת החיבור לשחקנים, ובואו לא נשכח שלג’קסון היו גם כמה מהלכים לא רעים בתקופתו. בפלייאוף האחרון, ללא בוגוט ומול הקבוצה עם הקו הקדמי הכי מפחיד בליגה, הוא הלך על הרכב סופר נמוך עם דריימונד גרין כסנטר ומשך את הסדרה עם לגיים 7. יהיה מעניין לראות אם לקר יש מהלכים כאלו בשרוול שלו.

למעשה, הווריורס הם אותה קבוצה מהעונה שעברה, פלוס עוד קצת ניסיון ועוד קצת עומק עם ליווינגסטון, מה שמאפשר להם גמישות עם ההרכבים הנמוכים שלהם, כאשר כעת יש להם גם את קליי, גם את איגודלה וגם את ליווינגסטון, שלושה גארדים שומרים טובים וארוכים, שיאפשרו לחפות על החולשות של קרי בהגנה (שבמקרה שלו, בניגוד לג’יימס הארדן, לא נובעות מחוסר רצון לעשות הגנה, אלא מנחיתות פיזית).

אבל עצם המשפט הזה, שהווריורס הם אותה קבוצה מהעונה שעברה, בעצם מוביל אותנו לבעיה הגדולה, שהייתה שם תמיד. מה עושים בלי אנדרו בוגוט? לסנטר האוסטרלי אין מחליף אמיתי, ובפלייאוף האחרון ראינו כמה החסרון שלו משמעותי. עם בוגוט (בריא) וכח ההרתעה שלו מתחת לסל ויכולת המסירה הלא מוערכת מספיק שלו, הקבוצה הזו מספיק מאוזנת ומוכשרת כדי לאיים על הצמרת הגבוהה במערב, בלעדיו, זו קבוצה שמתחילה כל משחק בחסרון קריטי.


קבוצה נוספת שנמצאת בסיטואציה מעניינת ודומה מאוד לזו של גולדן סטייט היא פורטלנד. גם לה לכאורה יש את הכלים ללכת עד הסוף. יש לה גבוה אימתני בדמות למרקוס אולדריג’ וסנטר שמשלים אותו מצוין עם רובין לופז. יש לה את רכז טופ 5 בליגה בדמות דמיאן לילארד ושחקני כנף סופר איכותיים עם ווסלי מת’יוס וניקולה באטום. כאשר כולם בריאים, הבלייזרס הם אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה וההגנה עשתה צעדים קדימה ככל שהעונה שעברה התבגרה (לפני פגרת האולסטאר העמידו נתון יעילות הגנתית של 105.7, אחרי האולסטאר השתפרו ל-103.0), ואין סיבה לא לראות את זה קורה גם השנה.

מצד שני, פציעה אחת של אחד משחקני החמישייה יכולה להזיז את הרכבת הזו מהמסילה, ובמערב, תזוזה קטנה כזו יכולה להוביל את הרכבת הזו ללוטרי-וויל במקום לפלייאוף-טאון. פורטלנד בשיאה היא קבוצה שיכולה לשחזר את ההישג מהעונה שעברה, ועם המצ’-אפ הנכון, אולי אפילו להתעלות עליו, אבל רצפת הזכוכית שלהם מאוד שבירה בגלל חוסר האיזון בין החמישייה המדהימה לספסל המביך (ששוב היה בין חמשת האחרונים בליגה בכל הקשור ליעילות התקפית), ואת זה לא בטוח שגם עונת פריצה של סי.ג’יי מקולום תפתור.

השקט התעשייתי בפורטלנד הוא טוב, אבל אולי הוא השקט שלפני הסערה. בקיץ הבא גם למרקוס, גם מת’יוס וגם רובין לופז מסיימים חוזה, באותו זמן שדמיאן לילארד זכאי להארכת החוזה שלו. עונה בינונית, ואולדריג’ אולי ישקול לערוק גם הוא למזרח לסיטואציה נוחה יותר, עם פחות תחרותיות. כאן חשוב לזכור שלמרקוס כבר עשה קולות של “נמאס לי מאורגון, מצ’עמם פה” בקיץ הקודם, אלא שאז הקבוצה פתחה את העונה בסערה והכל נשכח. אם העונה המומנטום מאשתקד לא ימשך, יכול להיות שנראה את הקולות הללו חוזרים, הפעם בווליום הרבה יותר גבוה. לכן זוהי עונה קריטית לפרנצ’ייז של פורטלנד, ונקווה שהחלון שלהם, שבקושי הספיק להיפתח, לא יסגר כבר בקיץ הקרוב.

עונה קריטית לא פחות הולכת לעבור על השילוש הקדוש ביוסטון, ג’יימס הארדן, דווייט האוורד וקווין מקהייל.

העונה האיש והזקן (אתם לא מבינים כמה התאפקתי לא להכניס פה בדיחת דאעש) יצטרך לעמוד לראשונה במבחן הסופרסטאר. אף אחד לא מצפה מהארדן להיות קטלני בשני צידי המגרש כמו לברון או כריס פול או קובי בזמנו, אלא לא להיות מגבלה על ההגנה. מעמד דומה לזה שיש לקווין דוראנט באוקלהומה. הדוראנטולה הוא לא דיפנדר מדהים, אבל הוא שומר נהדר בתוך המערכת הגנתית האולטרה אתלטית שסקוט ברוקס הטמיע באוקלהומה (ובזה תמו כל המחמאות שלי לסקוט ברוקס לעולם). האם הארדן מוכן לאתגר? לפי הדברים שהוא אומר, כן, אבל השאלה היותר גדולה היא, האם זה מה שחסר ליוסטון?

האם לא מה שחסר לה זה עוד קצת דומיננטיות מצד דווייט האוורד? שחקן ההגנה לשעבר נתן עונה רגילה סולידית במושגים שלו בעונתו הראשונה בטקסס, ובפלייאוף הוא חגג על רובין לופז בסדרה מול פורטלנד, אבל זה עדיין הרגיש שהוא לא 100% בריא ושהמכונה קצת חורקת. האם עוד עונה ביוסטון תשחרר את המפלצת? יכול להיות, אבל לא בטוח שזה מה שיוסטון צריכה.

מה שיוסטון צריכה היא שיטה. היא צריכה דרך ואג’נדה שיביאו את שני הסופרסטארים שלה לשחק בסינרגיה ביחד. בפלייאוף האחרון ראינו ששני הסופרסטארים הכי אמביוולנטים בליגה הם לא קווין דוראנט וראסל ווסטברוק, אלא הארדן והאוורד. כאשר האוורד היה טוב, הארדן נעלם מהמשחק. כאשר הארדן השתלט על העניינים, האוורד לא היה מעורב. בסוגיה הזו דריל מורי לא טיפל בקיץ, ולמרות שהוא התאושש בצורה מעוררת כבוד מהכשלון הצורב בפרי אייג’נסי וההימור הכושל עם צ’נדלר פרסונס, פה עדיין יוסטון נמצאת בפער עצום מהמתחרות שלה.


קווין מקהייל הוא האיש שבאמת נמצא עם זכוכית מגדלת מעל הראש שלו העונה ביוסטון. בעונה הראשונה של הארדן בקבוצה הוא בנה סגנון משחק מתאים, עם הרבה פיק אנד רולים גבוהים של הארדן ושלשנים בכל מקום. כאשר האוורד הצטרף בעונה שעברה, הקבוצה לפרקים שיחקה נגד ה-DNA שאותו מקהייל טבע עונה קודם, כאשר הכדורים הוכנסו פנימה להאוורד בפוסט. מקהייל צריך למצוא את השיטה הנכונה והמתאימה עבור הסגל שלו, ובעיקר עבור שני הכוכבים שלו. אחרת, מורי ימצא שיטה סטטיסטית מתקדמת כדי להעיף אותו ללשכת האבטלה.

עם מי נשארנו? דאלאס. אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה עשתה אחלה של קיץ, כשהחזירה את טייסון צ’נדלר ושדדה את צ’נדלר פרסונס מיוסטון. על הדרך הם גם שמרו על המסורת של החתמת שחקנים ותיקים ומוכחים כמו ג’מיר נלסון וריצ’רד ג’פרסון, כשגם ההחתמה של אל-פארוק אמינו נראית לא רע על הנייר. המאבס למעשה רצו לבנות קבוצה לשלוש העונות האחרונות של דירק נוביצקי, ולכן לא הייתה להם בעיה לשלם יותר מדי עבור פרסונס. אם הם לא רוצים להעביר אותו בטרייד באיזשהו שלב, ואם התקרת שכר במילא תעלה בשנים הקרובות, מדובר במהלך הגיוני לגמרי.

לפני שניגע בלמה שדאלאס בכלל תהיה טובה העונה, בואו נדבר על כמה היא הייתה טובה בעונה שעברה. ב-35 המשחקים האחרונים של העונה שעברה המאבריקס היו הקבוצה בעלת ההתקפה הטובה בליגה (יעילות התקפית של 111.3), מה שהתאפשר בזכות העובדה שנוביצקי הפך להיות דג הפתיון הראשון בהיסטוריה של ה-NBA. כל פיק אנד רול או פיק אנד פופ עם הג’רמנייטור הביא לכך שהשחקן השומר נצמד אליו, מה שאיפשר למונטה אליס להיות החודר הכי טוב בליגה (7.2 נק’ למשחק מחדירות). העונה הזו תחת ריק קרלייל ולצד נוביצקי חשפה כמה אליס יכול להיות קטלני בליגה, וגרמה לכולנו לשכוח מהר מאוד את התדמית המפוקפקת משהו מתקופתו במילווקי.


העונה לדאלאס יש את טייסון צ’נדלר בצבע ועוד הרבה איי.קיו על המגרש בזכות פרסונס ונלסון, שלא לדבר על האיי.קיו על הקווים של קרלייל. אם הקבוצה הזו תתחבר כמו שצריך, מה שאומר שטייסון צ’נדלר ייתן עונה הגנתית דומה לזו שנתן לפני שלוש שנים ולא לזו שנתן בשנתיים האחרונות, שימצא האיזון בין שחקני הכנף (כי כעת לא ברור מי אמור לעשות הגנה בחמישייה. אליס הוא בעיקר חוטף טוב אבל לא שומר טוב, ופרסונס לא הוכיח את עצמו כסטופר עד כה בליגה) ושדירק נוביצקי ימשיך להיות דירק נוביצקי, יכול להיות שמצאנו לנו קונטנדרית נוספת. יא אללה, המערב הזה. כל כך טוב.

[poll id=”10″]

8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page