מקצה הדירוג 2019 - מקומות 16-20

פעם בשנה אני משתדל לנצל את ההפוגה הזמנית שהליגה המטורפת הזו נותנת לנו בין אוגוסט לספטמבר כדי לסכם מה קרה לנו הקיץ.

פעם בשנה אני מנסה לקבץ תחת קורת גג אחת את כל ההעברות והמהלכים החשובים שכל קבוצות הליגה עשו ולנסות לתת להם איזשהו קונטקסט משלי, עם דירוג האוף-סיזון המסורתי. הדירוג הזה לא נועד לומר מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא מי נתנה עבודה ביולי האחרון.

הרעיון לדירוג הזה בא מדירוג דומה שדייוויד אולדריג' היה עושה בעבר, והוא מתיימר להתייחס לכל ההחתמות והטריידים והשינויים שהקבוצות עשו בקיץ, לקחת בחשבון את מצב תקרת השכר שלהן, את הציפיות לפני הקיץ ואחריו ולתת לכל האלמנטים הללו ציון.

עם השנים אני מבין יותר ויותר שיש בעייתיות בדירוג הזה. מעבר לכך שהוא סובייקטיבי לגמרי ופרי מוחי הקודח, הוא למעשה שם באותה סירה קבוצות שיש להן אג'נדות שונות בתכלית. האם אפשר לשפוט באותם כלים את הקיץ של אוקלהומה סיטי ואת הקיץ של ברוקלין? שתיהן מקסמו את הנכסים שלהן, אבל בצורות שונות לגמרי, ושתיהן הולכות לכיוונים שונים לחלוטין. כמה משקל צריך לתת למהלכים שאולי ישאו פרי עוד כמה שנים לעומת מהלכים של Win Now שיכולים באמת לעזור לקבוצות מסוימות בעונה הקרובה, אבל יכבלו אותן בעתיד (כמו הרוקטס, לדוגמא)?

יש בעייתיות בדירוג הזה, אין ספק, אבל הוא עוזר לי ואני מקווה שגם לכם לעשות סדר בכל הבלאגן שקרה ב-NBA בחודשיים האחרונים. הדירוג הזה הוא העוזרת שמגיעה בבוקר לנקות אחרי שסטיב באלמר וסם פרסטי התפרעו בלילה, וגם אם העוזרת הזו לא מנקה את הפאנלים, עדיין פאקינג צריך עוזרת אחרי לילה כזה.

למי שרוצה רענון על הדירוג של העונה שעברה יש לינקים בדירוגים הקודמים. וכמובן, אתם מוזמנים להתווכח ולנטפק ולעשות מה שעושים באינטרנט בתגובות ואיפה שרק תרצו.

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 26-30

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 21-30

20. יוסטון רוקטס

באו: ראסל ווסטברוק (טרייד, ת'אנדר), בן מקלמור (שחקן חופשי, סקרמנטו), טייסון צ'נדלר (שחקן חופשי, לייקרס), אנתוני בנט (מתהומות הנשייה), דיונטה דייוויס (ווייברס, הוקס)

הלכו: כריס פול (טרייד, ת'אנדר), כל צוות האימון מלבד מייק דאנטוני

הוחתמו מחדש: אוסטין ריברס (מינימום), ג'רלד גרין (מינימום), דניאל האוס (11 מיליון ל-3 עונות)

מתנדנדים: ננה, אימן שומפרט, קנת' פאריד

מידע חשוב לעתיד: העבירו את בחירות הסיבוב ראשון שלהם ב-2024 ו-2026 לת'אנדר (מוגנות 1-4) + אופציה להחלפת בחירות (לטובת הת'אנדר) בשנתיים נוספות

בגדול: בסצנה הפותחת המעולה של "ממזרים חסרי כבוד" קולונל הנס לנדה נכנס לבית של חלבן צרפתי ומיד ברור לך שמדובר במישהו מיוחד. מיד ברור לך שמדובר במישהו, שאף על פי שהוא נראה נחמד ואדיב, יודע יותר ממה שאתה יודע או לא חולק איתך את כל המידע. ברור לך שהוא חכם יותר ממי שמולו וברור לך שהוא משחק איזשהו משחק כדי להשיג את מה שהוא רוצה.

דריל מורי הוא המקבילה בעולם ה-NBA לקולונול הנס לנדה. בכל הראיונות איתו, בכל הציוצים שלו, ברור לך שיש לו איזושהי אג'נדה, איזשהו מהלך שהוא מנסה להוביל.

הקיץ הזה הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמורי מובל על ידי הסיטואציה ולא מוביל אותה.

הסיטואציה היא שלמורי היה פוינט גארד מזדקן שהתפוקה שלו הולכת ויורדת, יש לו חוזה לא סחיר ולפי הדיווחים הוא וג'יימס הארדן לא מסתדרים. הבעייתיות פה היא שכמעט כל המשתנים במשוואה הזו היו ידועים מראש ונוצרו על ידי מורי בטרייד שהביא את כריס פול לרוקטס מהקליפרס לפני שנתיים. מורי ידע מהרגע הראשון שהוא מביא שחקן שיתן לו אופציה להילחם על תארים עם הווריורס בטווח הקצר. ומה לגבי הטווח הארוך? נדאג לזה כשזה יקרה.

זו אחת הסיבות שלא אהבתי את הטרייד על פול מהרגע הראשון, והערכתי שאחד משני הדברים הבאים יקרו – או שכריס פול לא יקבל את החוזה שהוא רוצה, או שדריל מורי יוותר על העקרונות שלו ויעניק חוזה עצום ולא סחיר לכוכב שנמצא מעבר לשיא.

מה שקרה הוא שמורי ויתר על העקרונות שלו והחתים את פול על 160 מיליון ל-4 עונות. אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט רומנטית שאומרת שהרצון לנצח את הווריורס גרם למורי ללכת אול אין, ובאמת הרוקטס היו צריכים להחטיא 27 שלשות ברציפות כדי שהווריורס ינצחו אותם ב-2017, אבל בסופו של דבר התוצאה הסופית היא שמורי היה צריך לשלם בקיץ הזה על ההחלטה שקיבל בקיץ 2017.

התשלום הזה בא לידי ביטוי בשתי בחירות דראפט עם הגנות מינימליות ועם שתי אופציות להחלפת בחירות

שיוסטון העבירה לאוקלהומה סיטי בשביל להמיר את כריס פול בראסל ווסטברוק. השילוב של ווסטברוק עם הארדן הוא מרתק משלל סיבות (כיסיתי את הטרייד הזה כאן) ויכול להיות שמקצועית הוא ישתלם ליוסטון בטווח הקצר, אבל הוא לא פותר את הבעיה החוזית שהייתה להם עם כריס פול. גם במקרה של ווסטברוק הם יתקעו עוד שנה-שנתיים עם חוזה לא סחיר לשחקן מזדקן, ואז כבר לא יהיו להם את בחירות הדראפט שלהם להעביר. מה הם יעשו אז?

הטרייד על ווסטברוק מייצר כרגע יותר סימני שאלה מסימני קריאה, ולכן קשה לי לתת לו דירוג. היו קבוצות שעשו מהלכים הרבה יותר טובים בעיניי בקיץ הזה.

בקטן: הטרייד על ווסטברוק הטיל צל על כל שאר המהלכים שקרו ביוסטון בקיץ, כשהמשמעותי מהם, בעיניי, הוא הפיטורים של צוות האימון. אותו ג'ף בזדליק שהרוקטס הזעיקו חזרה באמצע העונה שעברה שיבוא לתקן את ההגנה השבורה שלהם, עכשיו פוטר ועבר לניו אורלינס. מה המסר של המהלך הזה? מה מייק דאנטוני אמור להבין ממנו?

שאר המהלכים היו יחסית שוליים, אלא אם כן אתם עדיין חושבים שאנתוני בנט רלוונטי לעולם, ובכל מקרה מורי לא מפסיק לעבוד אף פעם וסביר להניח שנראה עוד שינויים ברוסטר של הרוקטס עד שיגיע הפלייאוף.

19. דטרויט פיסטונס

באו: טוני סנל (טרייד, מילווקי), דרק רוז (שחקן חופשי, מינסוטה), מרקיף מוריס (שחקן חופשי, ת'אנדר), סיקו דומבאיה (דראפט), טים פרייז'ר (שחקן חופשי, מילווקי), כריסטיאן ווד (ווייברס, ניו אורלינס), ג'ורדן בון (טרייד, פילדלפיה, חוזה 2-way)

הלכו: גלן רובינסון (שחקן חופשי, גולדן סטייט), ג'ון לוייר (טרייד, מילווקי), וויין אלינגטון (שחקן חופשי, ניקס), איש סמית' (שחקן חופשי, וויזארדס)

מתנדנדים: זאזה פאצ'וליה, חוזה קלדרון

בגדול: מישהו זוכר שהפיסטונס היו בפלייאוף האחרון? ההדחה שלהם מול מילווקי הייתה כל כך מהירה וכל כך חד משמעית שלרגע אפילו שכחתי שהיא התרחשה.

השאלה שהנהלת הפיסטונס הייתה צריכה לשאול את עצמה באותו רגע היא האם זה מה שאנחנו רוצים עבור הקבוצה שלנו? קבוצה שהתקרה שלה היא הדחה מכובדת בסיבוב הראשון?

יכול להיות שהם שאלו את זה, ולכאורה התשובה הנכונה הייתה צריכה להיות לא והיה צריך להיות איזשהו פירוק נכסים. בלייק גריפין נתן עונה מצוינת בעונה שעברה והיה יכול להיות מועבר בטרייד. בודאות הבוכנות היו מוצאים איזושהי קבוצה שהייתה מוכנה למכור לעצמה שאנדרה דראמונד יכול להיות שחקן דומיננטי בליגה וכל שאר השחקנים בסגל הם גם ככה חסרי משמעות, אולי למעט לוק קנרד. הבנייה מחדש הייתה יכולה לצאת לדרך.

אבל כנראה שהתשובה היותר כנה ואמיתית היא שאין לפיסטונס ברירה. עבור קבוצה שלא מצליחה למלא את האולם (מקום אחרון בליגה באחוז תפוסת האולם בעונה שעברה) אין ברירה אלא לנסות להעמיד מוצר מנצח על הפרקט. עכשיו יכול להיות שבלייק גריפין ואנדרה דראמונד לא ינצחו 50 משחקים במזרח, אבל הם ינצחו מספיק בשביל שהנהלת הפיסטונס תוכל לשווק את זה לאוהדים שלה. בכל מקרה, מבחינה מקצועית ברור לכולנו מה הסחורה של הפיסטונס, וברור לגמרי שזה יגמר גג בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בקטן: דרק רוז הגיע ממינסוטה כדי ליצור עוד קצת באזז וגם סיקו דומבויה הרוקי הצרפתי מגינאה נראה כמו באזז מהלך על שתיים, אבל הבאזז הזה לא יקלע שלשות עבור דוויין קייסי. הפיסטונס איבדו את וויין אלינגטון וגלן רובינסון והם יצטרכו למצוא מקור חדש לשלשות שירווחו את הפרקט לבלייק ודראמונד. יכול להיות שלוק קנרד ישדרג את עצמו, אבל אם אנחנו לא מפליגים למחוזות הדמיון ונשארים בגבול הריאלי, הפיסטונס היו לא מעניינים וישארו לא מעניינים. אחד המהלכים המעניינים שלהם בקיץ היה טרייד של טוני סנל על ג'ון לוייר. בחיאת, בואו נתקדם לקבוצה הבאה.

18. אורלנדו מג'יק

באו: אל פארוק אמינו (שחקן חופשי, פורטלנד), צ'ומה אוקקה (דראפט)

הלכו: ג'ריאן גראנט (לחפש את עצמו), טימופיי מוזגוב (נחתך)

הוחתמו מחדש: ניקולה ווצ'ביץ' (100 מיליון ל-4 שנים), טרנס רוס (54 מיליון ל-4 שנים), קם בירץ' (6 מיליון לשנתיים), מייקל קרטר וויליאמס (מינימום), אמיל ג'פרסון (מינימום)

בגדול: אחרי 6 שנים בלוטרי המג'יק מצאו את עצמם פתאום בפלייאוף, ואפילו הצליחו לגנוב ניצחון מהאלופה שבדרך. הם עשו את זה בזכות היסודות שסטיב קליפורד הטמיע בקבוצה, שכוללים דגש על ריבאונד הגנה (המג'יק דורגו במקום ה-3 בליגה ב-DREB% בעונה שעברה), מיעוט איבודים (13.3% בלבד מהפוזשנים שלהם הלכו לאיבוד, מקום 6 בליגה) וירידת אמוק להגנה במתפרצות של היריבות (ספגו רק 1.7 נק' למתפרצת, מקום 2 בליגה, לפי Cleaning the Glass).

המייקאובר של קליפורד יכול לקחת גם קבוצות לא מאוד מוכשרות ולהפוך אותן לקבוצות רציניות. הוא עשה את אותו דבר בשארלוט לפני כמה שנים, אבל כדי לנצח בגדול ב-NBA צריך גם כשרון. זה משהו שלמג'יק עדיין חסר, והם לא השיגו אותו בקיץ הזה.

הם לא השיגו כי הם התמקדו בלשמר את ההצלחה הנדירה הזו מהעונה שעברה והחתימו את ניקולה ווצ'ביץ' על חוזה חדש שיורד כל שנה ככה שב-2022/23 הוא ירוויח 22 מיליון דולר, מה שיכול להיות מפתה בטרייד. את אותו טריק הם עשו עם ארון גורדון בעונה שעברה, ויהיה מעניין לראות אם ג'ון האמונד, האיש שבנה את היסודות למילווקי הנוכחית, יצליח לעשות שוב קסמים. אבל על הבטחות ופנטזיות לא מקבלים נקודות בדירוג הזה.

בקטן: טרנס רוס הוא ווינגמן שנמצא בגילאי שיא הקריירה וההחתמה שלו היא מתקבלת על הדעת, גם ההחתמה מחדש של קם בירץ', אבל המג'יק לא הביאו דם חדש שירענן את הקבוצה (עם כל הכבוד לאל פארוק אמינו). התקווה היא שג'ונתן אייזק (שנתן עונה שנייה מלהיבה יחסית), מו במבה ואולי מרקל פולץ (תרימו יד אם זכרתם שהוא משחק באורלנדו) יעשו זאת.

את צ'ומה אוקקה, בחירת הדראפט שלהם שממשיכה את הפטיש של ג'ון האמונד לשחקנים עם ווינגספאן של דרקון, כנראה נראה רק בעונה הבאה בגלל שהוא קרע את ה-ACL, מה ששם בסימן שאלה למה המג'יק בחרו אותו איפה שהם בחרו אותו ולא הלכו על רכז צעיר בתור פרויקט.

17. וושינגטון וויזארדס

באו: אייזיאה תומאס (שחקן חופשי, דנבר), סי.ג'יי מיילס (טרייד, ממפיס), דאוויס ברטאנס (טרייד, ספרס), רוי הוצ'ימורה, אדמירל שופילד (דראפט), ג'מריו ג'ונס, מו וואגנר, אייזק בונגה (טרייד, לייקרס), איש סמית' (שחקן חופשי, דטרויט), ג'סטין רובינסון (לא נבחר בדראפט)

הלכו: דווייט האוורד (טרייד, ממפיס), תומאס סטוראנסקי (טרייד, שיקאגו), ג'בארי פארקר (שחקן חופשי, אטלנטה), בובי פורטיס (שחקן חופשי, ניקס), ג'ף גרין (שחקן חופשי, יוטה) טרבור אריזה (שחקן חופשי, סקרמנטו), ארני גרנפלד (ג'נרל מנג'ר)

הוחתמו מחדש: תומאס ברייאנט (25 מיליון ל-3 שנים)

מתנדנדים: סם דקר, רון בייקר

בגדול: הוויזארדס די תקועים לשנים הקרובות עם החוזה של ג'ון וול, שהולך להרוויח קג'יליון דולר ב-4 השנים הבאות, וכתוצאה מכך רוב המהלכים שלהם לא ממש מעוררי השראה. המהלך הכי מדובר הוא ההחתמה של אייזיאה תומאס, שאולי יצליח לשחזר חלק מהמהלכים הגדולים שלו מול הקבוצה שנתן מולה ב-2017 את אחת מסדרות הפלייאוף המפוארות שראינו בעשור האחרון, אבל תומאס הוא כבר לא אותו שחקן.

גם בחירת הדראפט שלהם גרמה להרבה גבות לעלות כמה סנטימטרים למעלה וגם שחקנים ראויים כמו דאוויס ברטאנס או סי.ג'יי מיילס לא ממש הופכים את הוויזארדס למועמדים ברורים לפלייאוף במזרח המתחזק.

המהלך הכי משמעותי הוא העזיבה של ארני גרנפלד והחלפתו בטומי שפרד, מינוי שלקח להם 3 חודשים להשלים למרות ששפרד כבר היה חלק מהארגון בשני העשורים האחרונים. עדיין מוקדם להגיד האם שפרד הוא השינוי שהוויזארדס היו צריכים או שאולי הוא ממשיך דרכו המפוקפקת של גרנפלד.

בינתיים נמשיך לחכות לדיווחים על ה-Pre-Agency של בראדלי ביל.

בקטן: סיבה נוספת שהוויזארדס נמצאים בחלק התחתון של הדירוג היא מס שהם משלמים על השטויות שהם עשו בעונה האחרונה. הטרייד שבו הם שלחו את אוטו פורטר לשיקאגו והטרייד שבו הם שלחו את קלי אוברה לפיניקס הותירו אותם ללא שום נכסים. ג'בארי פארקר, בובי פורטיס וטרבור אריזה עזבו וזה מעלה חתיכת סימן שאלה סביב מה לעזאזל הוויזארדס ניסו להשיג בטריידים האלה, במיוחד בטרייד על פורטר.

אולי שפרד יעשה קצת סדר בברדק שמתחולל בבירה, אבל בינתיים הוא משלם בדירוג הזה על הטעויות של קודמו בתפקיד.

16. קליבלנד קאבלירס

באו: דריוס גרלנד, קווין פורטר ג'וניור, דילן ווינדלר (דראפט), ג'ון ביליין (מאמן)

הלכו: ג'יי.אר סמית' (נחתך), צ'אנינג פריי (פרש), דייוויד נואבה (שחקן חופשי, ברוקלין)

מתנדנדים: מרקיז כריס, ניק סטאוסקאס

בגדול: הקאבס בעונה שעברה היו הבחור הגרוש שהגיע ל-Rock bottom. הגירושים השניים מלברון ג'יימס אמנם היו פחות אמוציונליים, אבל הם שוב הותירו את הקאבס עירומים בחשכה בלי שום אוריינטציה ושום כיוון. הפציעה של קווין לאב בתחילת העונה לא עזרה ומהר מאוד הקאבס הפכו להיות בשר התותחים של הליגה וסיימו עם המאזן השני הכי גרוע בליגה, אבל לשם שינוי אלוהי הלוטרי לא חייך אליהם והקפיצה של הפליקנס, הגריזליז והלייקרס הורידה אותם למקום החמישי, שם הם בחרו את דריוס גרלנד.

גרלנד הוא גארד שיוצר קצת כפילות עם קולין סקסטון, אבל הקאבס נמצאים במצב בו הם צריכים כמה שיותר כשרון, לא משנה באיזו עמדה. חוץ מגרלנד, הם צירפו עוד 2 בחירות בסיבוב הראשון (ווינדלר ופורטר ג'וניור) וג'ון ביליין, שהגיע ממישיגן אחרי קריירת אימון של למעלה מ-40 שנה, ינסה לבשל קבוצת כדורסל מהמרכיבים המשונים הללו.

בקטן: לקאבס עדיין יש תקרת שכר מלאה בכל רע בעקבות ההתמכרות שלהם להווה כשלברון שיחק שם, אבל החדשות הטובות הן שעוד עונה הספרים שלהם מתנקים יחסית וישארו להם רק חוזי הרוקי, לארי נאנס וקווין לאב. אם לאב יהיה בריא (שיחק רק 22 משחקים בעונה שעברה, רובם חסרי חשיבות) ויעמיד מספרים כמו שהוא יודע הוא יהפוך להיות סחורה חמה מאוד לטריידים עבור קבוצות שמחפשות את הגרוש ללירה (פורטלנד נראית כאופציה הגיונית מאוד) וזאת תהיה נקודה מעניינת מאוד בטיימליין של הקאבס.

האם הם עושים טרייד על לאב? ואם כן, מה הם יקבלו בחזרה ואיך זה ישפיע על היכולת שלהם לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה שלהם בקיץ הבא כשכל החוזים המנופחים של ג'ורדן קלרקסון, ברנדון נייט, ג'ון הנסון ודומיהם יפקעו.