פעם בשנה אני משתדל לנצל את ההפוגה הזמנית שהליגה המטורפת הזו נותנת לנו בין אוגוסט לספטמבר כדי לסכם מה קרה לנו הקיץ.
פעם בשנה אני מנסה לקבץ תחת קורת גג אחת את כל ההעברות והמהלכים החשובים שכל קבוצות הליגה עשו ולנסות לתת להם איזשהו קונטקסט משלי, עם דירוג האוף-סיזון המסורתי. הדירוג הזה לא נועד לומר מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא מי נתנה עבודה ביולי האחרון.
הרעיון לדירוג הזה בא מדירוג דומה שדייוויד אולדריג' היה עושה בעבר, והוא מתיימר להתייחס לכל ההחתמות והטריידים והשינויים שהקבוצות עשו בקיץ, לקחת בחשבון את מצב תקרת השכר שלהן, את הציפיות לפני הקיץ ואחריו ולתת לכל האלמנטים הללו ציון.
עם השנים אני מבין יותר ויותר שיש בעייתיות בדירוג הזה. מעבר לכך שהוא סובייקטיבי לגמרי ופרי מוחי הקודח, הוא למעשה שם באותה סירה קבוצות שיש להן אג'נדות שונות בתכלית. האם אפשר לשפוט באותם כלים את הקיץ של אוקלהומה סיטי ואת הקיץ של ברוקלין? שתיהן מקסמו את הנכסים שלהן, אבל בצורות שונות לגמרי, ושתיהן הולכות לכיוונים שונים לחלוטין. כמה משקל צריך לתת למהלכים שאולי ישאו פרי עוד כמה שנים לעומת מהלכים של Win Now שיכולים באמת לעזור לקבוצות מסוימות בעונה הקרובה, אבל יכבלו אותן בעתיד (כמו הרוקטס, לדוגמא)?
יש בעייתיות בדירוג הזה, אין ספק, אבל הוא עוזר לי ואני מקווה שגם לכם לעשות סדר בכל הבלאגן שקרה ב-NBA בחודשיים האחרונים. הדירוג הזה הוא העוזרת שמגיעה בבוקר לנקות אחרי שסטיב באלמר וסם פרסטי התפרעו בלילה, וגם אם העוזרת הזו לא מנקה את הפאנלים, עדיין פאקינג צריך עוזרת אחרי לילה כזה.
למי שרוצה רענון על הדירוג של העונה שעברה אני מצרף לינקים פה למטה לפני שמתחילים. וכמובן, אתם
מוזמנים להתווכח ולנטפק ולעשות מה שעושים באינטרנט בתגובות ואיפה שרק תרצו.
25. סקרמנטו קינגס
באו: לוק וולטון (מאמן), דוויין דדמון (שחקן חופשי, אטלנטה), טרבור אריזה (שחקן חופשי, וושינגטון), קורי ג'וזף (שחקן חופשי, פייסרס), ראשון הולמס (שחקן חופשי, פיניקס), טיילר ליידון (שחקן חופשי, דנבר)
הלכו: ווילי קאולי סטיין, אלק ברקס (שחקן חופשי, ווריורס), קוסטה קופוס (שחקן חופשי, צסקא מוסקבה), דייב ייגר (מאמן)
הוחתמו מחדש: האריסון בארנס (85 מיליון ל-4 עונות)
בגדול: אחרי למעלה מעשור שהם היו הבדיחה של הליגה מבחינה מקצועית ומבחינה ניהולית הקינגס התחילו לעשות קולות של שינוי בעונה שעברה. הם אמנם בחרו את מרווין בגלי על פני לוקה דונצ'יץ' בדראפט באקט קינגסי לחלוטין, אבל הם היו ההפתעה הנעימה של העונה.
דארון פוקס היה אחד המתחרים הכי חזקים של פסקל סיאקם לתואר השחקן המשתפר. באדי הילד נתן לו פייט לא רע בעצמו ובגלי הראה כמה ניצוצות. הכל התחבר לקינגס בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן והם לא היו רחוקים מלהגיע עד לפלייאוף עם שיפור של 12 נצחונות מהעונה הקודמת.
ואז ולאדה דיוואץ, הג'נרל מנג'ר של הקינגס, קיבל הארכת חוזה ל-4 שנים.
איך ולאדה חגג אתם שואלים? פיטר את המאמן שלו, כמובן. היום בו דיוואץ חתם על החוזה גם היה היום האחרון של דייב ייגר בתפקיד. אותו ייגר שהשם שלו צמוד לעונה הכי טובה של הקינגס מאז 2006. אין באמת הסבר מקצועי להחלטה של דיוואץ וכנראה שהוא וייגר פשוט לא מסתדרים ברמה האישית. כאן צריכה להישאל השאלה האם לא נכון במצב כזה שג'נרל מנג'ר יפטר את המאמן שלו.
האם זהו סימפטום של ארגון לא מתפקד שמפטר את המאמן הכי מצליח שלו בעשור האחרון? או שאולי זה דווקא סימפטום של ארגון מתפקד שמבין שיחסים בין אישיים יכולים לחרב את ההצלחה של הארגון?
זו שאלה לגיטימית, אבל הקינגס לא נתנו לנו יותר מדי סיבות להאמין שהם ארגון מתפקד בשנים האחרונות, ואם אני צריך לבחור בין ולאדה לבין ייגר, 11 פעמים מתוך 10 אני בוחר בייגר.
אבל וויווק רנדיווה בחר בדיוואץ ועכשיו לוק וולטון הוא המאמן של הקינגס, ודווקא יכול להיות שזה יעבוד. וולטון התקדם כל עונה עם חבורת הצעירים של הלייקרס עד שלברון הגיע ושינה את כל הדינמיקה של הקבוצה. אולי בסקרמנטו, עם חבורת הצעירים המוכשרת שלהם, וולטון יצליח יותר.
בקטן: מעבר לפוקס, הילד ובגלי הוא יקבל גם את דוויין דדמון. דדמון היה מאוד מבוקש בקיץ הזה ובמובן הזה זה הישג יפה עבור הקינגס, שהיו פופולריים אצל פרי אייג'נטס בערך כמו חופשה בקרית אונו בשנים האחרונות. מצד שני, דדמון יושב על הדקות של בגלי והארי ג'יילס המעניין והפציע. למה להפריע להם? למה להביא גם את ראשון הולמס (שוב, לא שם של חדר כושר) כדי להעמיס עוד על רוטציית הגבוהים?
במקביל, הגיעה ההחתמה מחדש של האריסון בארנס, שהיה אחד המהלכים הפחות אהובים עליי באוף סיזון האחרון. בארנס יחסית הפתיע את הליגה כשמימש את אופציית השחקן שלו על העונה האחרונה בחוזהו, שהייתה מבטיחה לו 25.1 מיליון דולר ב-2019/20. בדרך כלל כששחקן מוותר על סכומים כאלו הוא יודע שיש לו הצעה טובה יותר או שהוא לקראת סוף הקריירה והוא רוצה להבטיח יותר כסף על פני יותר שנים, במחיר של שכר שנתי יותר נמוך.
המהלך של בארנס היה לא ברור כי מצד אחד, הוא אמור להיות בשיא הקריירה שלו (הוא בן 27), אבל מצד שני, לא היה סביר שאיזושהי קבוצה תציע לו יותר מ-25 מיליון בעונה. בסופו של דבר, הקינגס נתנו לו חוזה של 85 מיליון ל-4 שנים. הבעיה שלי היא פחות עם החוזה והגובה שלו (הוא יורד עם השנים כך שב-2022/23 בארנס ירוויח 18.3 מיליון), אלא יותר עם העובדה שביחד עם החוזים הצפויים של באדי הילד ודארון פוקס, אני לא בטוח שלקינגס יש אפיק להשתפרות מבחוץ בשנים הקרובות.
זה לא מרגיש כמו קיץ מוזר של הקינגס כי לשם שינוי יש שם תקווה מקצועית, אבל זה היה קיץ מאוד מוזר.
24. סן אנטוניו ספרס
באו: דמארה קארול (סיין אנד טרייד, ברוקלין), טריי ליילס (שחקן חופשי, דנבר), לוקה סמניץ', קלדן ג'ונסון (דראפט), קווינדרי וותרספון (דראפט, חוזה 2-way)
הלכו: דוויס ברטאנס (טרייד, וושינגטון)
הוחתמו מחדש: רודי גיי (32 מיליון לשנתיים)
מתנדנדים: דאנטה קאנינגהאם
בגדול: המהלך המרכזי של הספרס בקיץ הוא מהלך שלא רשום פה, כי זה היה המהלך בו מרכוס מוריס חזר בו מהסיכום עמם וחתם בניקס. הבעיה היא שהספרס כבר העבירו את דוויס ברטאנס בטרייד כדי לפנות מקום למוריס, ונאלצו להתפשר בסוף על טריי ליילס, שמגיע אחרי עונה מזוויעה בדנבר.
תצרפו לזה את החוזה המנופח לרודי גיי, את הסיכום המוזר עם פאו גאסול לפני כמה עונות ואת הסאגה סביב קוואי לאונרד ולא יהיה חצוף לשאול האם הספרס איבדו את מגע הזהב שלהם.
כנראה שהתשובה לשאלה הזו היא עדיין לא. ליילס הוא כשרוני ויכול מאוד להיות שהספרס יצליחו להפוך אותו לכוכב במערכת שלהם (לא סביר, אבל יכול להיות), הם מקבלים בחזרה את דז'ונטה מורי אחרי עונה אבודה עקב פציעה ולוני ווקר נראה לא רע בכלל בליגת הקיץ, כך שיש להם עוד כיוונים להשתפר בעתיד לצד הנסיונות דמה שלהם להצליח בהווה עם דמאר דרוזן ולמרכוס אולדריג'.
אבל עצם העובדה שהשאלה הזו בכלל נזרקת לחלל האוויר מראה שהספרס הם כבר לא השושלת הקסומה שהם היו בעבר.
בקטן: דמארה קארול הוא חיזוק חביב, אבל הוא לא ישנה את סגנון המשחק של הספרס, שמשחקים מאוד לאט (זמן ממוצע לפוזשן שלהם בעונה שעברה היה 14.8 שניות, מקום 24 בליגה, לפי inpredictable.com) ועם המון זריקות מהמיד-ריינג' (47% מהזריקות שלהם הגיעו מהאזור הזה, ביי פאר הכי גבוה בליגה, לפי Cleaning the Glass). האם זה הסגנון שאפשר לנצח איתו בגדול ב-NBA ב-2020? האם אפשר בכלל להגיע איתו לפלייאוף כשבמערב יש 7 קבוצות כמעט באנקריות לפלייאוף (קליפרס, ווריורס, ג'אז, רוקטס, לייקרס, נאגטס, בלייזרס) ורק כרטיס אחד פנוי? לגרג פופוביץ' פתרונים.
23. דאלאס מאבריקס
באו: סת' קרי (שחקן חופשי, פורטלנד), דלון רייט (סיין אנד טרייד, ממפיס), בובן מריאנוביץ' (שחקן חופשי, פילדלפיה)
הלכו: דירק נוביצקי (פרש), טריי ברק (שחקן חופשי, פילדלפיה)
הוחתמו מחדש: קריסטאפס פורזינגיס (158 מיליון ל-5 שנים), דוריאן פיני סמית' (12 מיליון ל-3 שנים), מקסי קליבר (36 מיליון ל-4 שנים), דווייט פאוול (33 מיליון ל-3 שנים, הארכת חוזה מ-2020)
מתנדנדים: סלח מג'רי, דווין האריס
בגדול: הקיץ של דאלאס היה יחסית לא פעיל, אבל זה בעיקר כי המהלכים שלהם תוך כדי העונה היו פעילים מאוד. הטרייד על קריסטאפס פורזינגיס במהלך העונה שם את המאבריקס על מסלול יחסית ברור לאוף-סיזון. החתמה מחדש של פורזינגיס ונסיון לפתות פרי אייג'נט נוסף בכסף הפנוי מתחת לתקרה.
הפרי אייג'נט הגדול הנוסף לא הגיע (נא להכניס כאן את משחק המילים המועדף עליכם על בובאן), ובסופו של דבר המאבריקס סיכמו את הקיץ עם הארכת החוזה של KP ועם כמה תוספות בשוליים.
הבעייתיות במסלול הזה היא שאין למאבריקס יותר מדי גמישות להשגת כוכב שלישי לצד פורזינגיס ולוקה דונצ'יץ'. אין להם יותר מדי נכסים לטרייד (הבחירות שלהם ב-2021 ו-2023 שייכות לניקס) ואין להם מקום משמעותי מתחת לתקרת השכר עד קיץ 2021, ועונה לאחר מכן חוזה המקסימום של לוקה יכנס לפעולה כך שאלא אם כן יקרה משהו לא צפוי, ההזדמנות היחידה של המאבס לצרף שחקן משמעותי לקבוצה יהיה עוד שנתיים. ואם זה לא יקרה, אז זו בגדול הקבוצה שלהם.
האם לוקה ופורזינגיס זה מספיק כדי לבנות קבוצה לאליפות? אנחנו עדיין לא יודעים את התשובה, אבל זה לא נראה שלמאבריקס יש תוכנית גיבוי למקרה שהתשובה היא לא.
זה זמן טוב להזכיר שפורזינגיס שיחק פחות מ-60% מהמשחקים שלו עד עכשיו בקריירה, נכון?
בקטן: מקסי קליבר ודווייט פאוול הם שחקנים חביבים, אבל אני פחות אוהב אותם בחוזים דו ספרתיים ל-3 שנים ומעלה. מנגד, דלון רייט יכול להיות גניבה ויהיה מעניין לראות אותו ליד לוקה ובובאן הוא אדיר, אבל בסופו של דבר, לא נראה לי שהג'נרל מנג'רים האחרים במערב מפחדים מדאלאס.
22. פיניקס סאנס
באו: ריקי רוביו (שחקן חופשי, יוטה), דריו סאריץ' (טרייד, מינסוטה), קמרון ג'ונסון, טיי ג'רום (דראפט), פרנק קמינסקי (שחקן חופשי, שארלוט), ארון ביינס (טרייד, בוסטון), צ'ייק דיאלו (שחקן חופשי, פליקנס), ג'בון קרטר (טרייד, ממפיס), מונטי וויליאמס (מאמן)
הלכו: טי.ג'יי וורן (טרייד, אינדיאנה), ראשון הולמס (שחקן חופשי, סקרמנטו), דראגן בנדר (שחקן חופשי, מילווקי), טרוי דניאלס (שחקן חופשי, לייקרס), ג'וש ג'קסון, דאנטוני מלטון (טרייד, ממפיס), איגור קוקושקוב (מאמן)
הוחתמו מחדש: קלי אוברה (30 מיליון ל-2 עונות)
מתנדנדים: ג'מאל קרופורד
בגדול: מ-2016 עד 2018 לפיניקס היו 4 בחירות טופ 8. הם בחרו בבחירות הללו את דראגן בנדר, מרקיז כריס, ג'וש ג'קסון ודאנדרה אייטון. הם יכלו לבחור ב-2016 את ג'מאל מורי, באדי הילד, פסקל סיאקם, דומנטאס סאבוניס או כאריס לוורט. ב-2017 הם יכלו לבחור את דארון פוקס, לורי מרקאנן, דונובן מיטשל או ג'ון קולינס. ב-2018 הם יכלו לבחור את לוקה דונצ'יץ'.
הדראפט הוא אמנות קשה מאוד וזה מאוד פרובלמטי לנתח בדיעבד מה קרה, אבל כשזה קורה שנה אחרי שנה יכול להיות שיש פה דפוס. מצד שני, דווקא כשהסאנס בחרו במקום ה-13 בדראפט 2015 הם בחרו את הפרנצ'ייייז פלייר שלהם, דווין בוקר.
יכול להיות שגם בפיניקס הבינו את זה והחליטו השנה לעשות טרייד על הבחירה שלהם (ה-6) ולרדת לבחירה ה-11 ועל הדרך לקבל את דריו סאריץ'. יכול להיות. רק שבבחירה הזו הם בחרו שחקן (קמרון ג'ונסון) שעל פי רוב התחזיות לא היה אמור להיבחר לפני סוף הסיבוב הראשון. רק בשביל שתבינו, ככה קובי ווייט, הבחירה ה-7 בדראפט וחברו לקבוצה של ג'ונסון במכללות, הגיב לבחירה של פיניקס.
עכשיו יכול להיות שג'ונסון הוא באמת קליי תומפסון הבא (גם הוא דרך אגב נבחר 11), אבל פיניקס הייתה יכולה להשיג אותו גם בבחירה ה-20 כנראה ולהרוויח אולי עוד איזה נכס על הדרך. וזה בעצם כל ההבדל בין פיניקס לשאר הליגה. הניהול שלהם הוא פשוט לא נכון וחלק מהמהלכים שלהם הם פשוט לא חכמים.
בקטן: עוד דוגמא להתנהלות לא חכמה היא הטרייד על טי.ג'יי וורן, שהסאנס פשוט נתנו במתנה לפייסרס בשביל לפנות מקום בתקרת השכר. למה לא קודם לראות שמי שאתם רוצים להחתים באמת רוצה לחתום אצלכם לפני שאתם מוותרים על שחקן סביר פלוס שאולי היה לו שוק יותר רציני?
רוצים עוד דוגמא? הם העבירו בטרייד את ג'וש ג'קסון, שרק לפני שנתיים הם בחרו בבחירה ה-4, ואת דאנטוני מלטון, שהיה אחת ההפתעות הנעימות של הקבוצה בעונה שעברה, לממפיס בתמורה לקייל קורבר (שכבר נחתך) וג'בון קרטר. למה? כדי לחסוך כסף? בשביל מה? בשביל להחתים את פרנק קמינסקי?
עוד? הם פיטרו את המאמן שלהם, איגור קוקושקוב, אחרי עונה אחת בלבד ומונטי וויליאמס יהיה המאמן החמישי שלהם ב-5 השנים האחרונות. מישהו מתפלא עכשיו שדווין בוקר לא מפתח הרגלים נורמליים?
רוצים עוד? הם פיטרו את הג'נרל מנג'ר הקודם שלהם, ריאן מקדונו, 9 ימים לפני תחילת העונה הקודמת, אחרי שהוא כבר עשה את כל המהלכים הרלוונטיים לעונת 2018/19. למה? לא יודע, אולי לעז במשרד יש רעיון.
לסאנס היו כמה מהלכים הגיוניים שהוציאו אותם מהתחתית של התחתית, כמו ההחתמה של רוביו שסוף סוף מביאה לקבוצה פוינט גארד ראוי, אבל הם עדיין רחוקים מאוד מרלוונטיות ואם הם לא יעשו שינויים יותר רציניים בהתנהלות שלהם, הם יהפכו לאט לאט להיות הבדיחה של הליגה.
21. מינסוטה טימברוולבס
באו: ג'רט קולבר (דראפט), ג'ורדן בל (שחקן חופשי, גולדן סטייט), ג'ייק ליימן (טרייד, פורטלנד), שבאז נפייר (טרייד, ברוקלין/גולדן סטייט), נואה וונלה (שחקן חופשי, ניקס), טיירון וואלאס (ווייברס, קליפרס)
הלכו: דריו סאריץ' (טרייד, פיניקס), טאג' גיבסון (שחקן חופשי, ניקס), דרק רוז (שחקן חופשי, דטרויט), אנטוני טוליבר (שחקן חופשי, פורטלנד), טיוס ג'ונס (שחקן חופשי, ממפיס)
מתנדנדים: לואל דנג
בגדול: יחסית לפרנצ'ייז בפוסט-טראומה לטימברוולבס היה קיץ לא רע.
בסופו של דבר, כל התפיסות שלנו מושפעות מהציפיות שלנו. מהלייקרס אנחנו מצפים להיות הפרנצ'ייז הכי מפואר בליגה ולכן כל התנהלות שסוטה מהציפייה הזו נענית בביקורות קשות. ממינסוטה, אחרי עונה מסויטת בה ג'ימי באטלר חצב את דרכו החוצה מהמועדון ובה טום ת'יבודו פוטר, לא היו לנו ציפיות.
אז אי אפשר להגיד שהתאכזבנו. המהלך הגדול של הטימברוולבס היה טרייד עם הסאנס (שזה תמיד טוב) שבו הם התקדמו לבחירה ה-6, שם הם בחרו את ג'רט קולבר, גארד שעשה שנתיים יפות מאוד במכללת טקסס טק. האם הוא השחקן שיעזור לקארל אנטוני טאונס להחזיר את הטימברוולבס לצמרת? סיכוי נמוך, אבל המחיר שהטימברוולבס שילמו בשביל להשיג אותו (הבחירה ה-11 ודריו סאריץ') הוא לא מופרז.
בקטן: לא היו שום החתמות מפוצצות בטימברוולבס הקיץ, רק החתמות קטנות וקצת אנדרייטד. נואה וונלה וג'ורדן בל הם שני ביג-מנים מוכשרים שעדיין לא גירדו את התקרה שלהם ויכולים לשחק לצד KAT. חוץ מהם, גם ג'ייק ליימן (השחקן הזה ב-NBA שהוא קו פרשת המים. אם אתה יותר טוב ממנו זה אומר שאתה שחקן טוב ואם אתה פחות טוב ממנו זה אומר שאתה שחקן גרוע) הגיע.
בטרמינל ההמראות יש לנו את דרק רוז (שיקבל חוזה חביב בדטרויט), טאג' גיבסון (שהשילוב שלו לצידו של טאונס לא היה חלק אף פעם) וטיוס ג'ונס (שאני עוד לא ויתרתי עליו בתור הפרד ואנפליט הבא).
האם כל השינויים הללו יעזרו למינסוטה במשימת העל שהיא להשאיר את קארל אנטוני טאונס מרוצה? זו המשימה הכי חשובה של הזאבים כרגע, בעידן בו אנו רואים איך כוכבים יכולים לכפות את דרכם החוצה מכל מועדון. כרגע שעון החול על ה-Pre Agency שלו כבר התהפך.