סדרת הגמר הזו היא לא זו שחשבנו שנקבל בתחילת הפלייאוף. חשבנו שנקבל לייקרס-נטס או קליפרס-סיקסרס או איזושהי וריאציה שכזו, אבל הסאנס-באקס זו הסדרה שלא ידענו שאנחנו רוצים לקבל.
יש בסדרה הזאת הכל. לחובבי הסיפורים יש את החוויה שהיא יאניס אנטטוקונמפו ואת ההזדמנות לגאולה של כריס פול. לחובבי ה-X-and-O’s יש המון טקטיקה שאפשר לצלול אליה. יש התאמות של מאמנים, שמיכות שמתקצרות, פציעות קטנות שמשפיעות.
והלילה גם קיבלנו משחק צמוד.
זה לא היה משחק צמוד קלאסי, עם באזר ביטר שנכנס ישירות לפנתיאון של הפיינלס, אבל זה כן היה משחק שהוכרע בדקה האחרונה, על שניים-שלושה מהלכים שכולם הלכו לכיוון של מילווקי. הנה 4 נקודות על המשחק הכי טוב עד כה בפיינלס הסוערים הללו.
1. הבאקס מצאו את הנוסחא שלהם מול הסאנס
בכל סדרה עד כה הבאקס השתפרו ככל שהסדרה התקדמה. בחלק מהמקרים הפציעות של היריבות עזרו להם לשפר עמדות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמייק בודנהולצר, שחטף כאן ובמקומות אחרים במרשתת כהוגן על הקיבעונות שלו, עושה יותר ויותר התאמות שמוכיחות את עצמן בפלייאוף הזה.
זה מתחיל מההגנה על כריס פול. בהתחלה פי.ג'יי טאקר עוד קיבל הזדמנות עליו, אבל במשחקים האחרונים ג'רו הולידיי עושה את הדוקטורט שלו על איך להגן על כריס פול, ונראה שהוא בדרך להצטיינות יתרה. פול גם דואג לחרבן במכנסיים בעצמו (ותכף נגיע לזה), אבל הולידיי עושה את החיים הכי קשים שיש על פול, וזה מפצה על החסרונות של הולידיי בהתקפה. זה די מטורף שהולידיי קלע 4 מ-20 מהשדה ואיכשהו עדיין הייתה לו השפעה חיובית על המשחק.
זה ממשיך עם צמצום התפקיד של ברוק לופז. הלילה לופז שיחק רק 19 דקות, הכי מעט שהוא שיחק בפלייאוף במדי הבאקס מאז משחק 5 מול הסלטיקס ב-2019 (שנגמר בבלואאוט). הוא עדיין היה אפקטיבי בריבאונד התקפה, אבל בהגנה פול ודווין בוקר הם הקריפטונייט שלו. הם מוציאים אותו מאזור הנוחות שלו ליד הטבעת והלילה היו כמה פוזשנים בהם הוא היה חלק מחוסר תקשורת שפשוט לא מתאימה לרמה הזו. זה לא עזר גם שחלק מהדקות שלו היו לצד פורטיס בזמן שהסאנס היו עם ההרכב הנמוך שלהם על המגרש (תיקון פשוט שבודנהולצר יכול לעשות במשחק הבא – כל הדקות של לופז צריכות להיות מוכלות באלו של אייטון).
ללא לופז הבאקס נשענים הרבה יותר על ההרכב עם יאניס כסנטר. החמישייה של הולידיי, מידלטון, טאקר, פט קונאטון ויאניס שיחקה בסך הכל 55 דקות בכל שלושת הסיבובים הראשונים. בינתיים בסדרה הם שיחקו ביחד 35 דקות וזה הפך להיות ההרכב הסוגר שלהם. עד העונה בודנהולצר לא הרבה להשתמש ביאניס כסנטר, אבל בפלייאוף הזה הטרנספורמציה של יאניס משחקן חוץ לשחקן פנים כמעט במשרה מלאה הושלמה. הוא חוסם הרבה יותר בפיק-אנד-רול (לפי זאק לואו, 9 מ-10 המשחקים עם הכי הרבה חסימות שלו בפיק-אנד-רול הגיעו בפלייאוף הזה), הוא הולך לפחות בידודים ובהגנה הוא ממלא את החלל של לופז כעוגן באזור הטבעת, כפי שראינו בחסימה המטורפת (מטורפת!) שלו על אייטון בדקה האחרונה.
כל השינויים הללו בגזרת כח האדם הובילו לכך שהבאקס כפו יותר איבודים על הסאנס ומנגד ממשיכים לכתוש אותם בריבאונד התקפה. זה משחק שלישי רצוף שהבאקס מאבדים פחות מהסאנס ולאורך כל הסדרה הם שולטים בריבאונד התקפה (14.3 ריב' לעומת 7.0 של הסאנס). בממוצע הבאקס זורקים כמעט 8 זריקות יותר מהסאנס בסדרה הזו ומגיעים לקו כמעט 5 פעמים יותר.
ב-25 שנה האחרונות לא הייתה אף פעם קבוצה עם יתרון כזה בפוזשן גיים בפיינלס. הפער הזה מפצה על זה שהבאקס קולעים באחוזים נמוכים יותר מכל הטווחים. אם הסאנס ישכילו לא לאבד את הכדור מצד אחד (לגבי זה אני אופטימי) ולשפר את הריבאונד הגנה שלהם מצד שני (לגבי זה אני פסימי), הם יחזרו לשלוט בסדרה. זה נשמע פשוט, אבל הבאקס כבר משחק שלישי ברציפות מצליחים להביא את המשחק לאזורים שנוחים להם ואלמלא מיקאל ברידג'ס תופס יום במשחק 2 יכול להיות שאנחנו כבר ב-3-1 לבאקס.
החשיבות של האיבודים של הסאנס היא כפולה, לא רק במובן הטריוויאלי של לשמור על הכדור, אלא במובן של לא לאפשר לבאקס לרוץ. הבאקס הם קטלניים במתפרצת ומנגד הם חלשים יחסית במשחק העומד. לפי cleaningtheglass הם קולעים 94.2 נק' ל-100 פוזשנים כשהם צריכים באמת לשחק מול הגנה מסודרת. זה הנתון הכי גרוע מבין הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון בפלייאוף. בקונטקסט היסטורי יותר, אם הבאקס יקחו אליפות עם הנתון הזה, זה יהיה הנתון הכי גרוע לאלופה מאז 2015, אז היעילות הכללית של הליגה במשחק העומד הייתה נמוכה הרבה יותר.
למעשה, הבאקס חייבים לרוץ וחייבים לקחת ריבאונד התקפה כדי לנצח. הם משיגים 32.6 נק' בממוצע למשחק ממתפרצות ומהזדמנות שנייה בסדרה הזו לעומת 17.1 נק' בלבד של הסאנס. זה מפצה על ההחטאות האינסופיות של הולידיי והאיירבולים של קונאטון (שאיכשהו עדיין מצליח להעמיד מדד פלוס-מינוס חיובי בגלל שהוא חלק מההרכבים עם יאניס כסנטר) והפוזשנים האבודים שלהם במשחק העומד.
בעוד לגבי ריבאונד ההתקפה קשה לי לראות מה הסאנס יכולים לעשות מול הגודל של הבאקס, האיבודים זה המקום בו הם יכולים וצריכים לשנות את התמונה.
2. עוד קריסה מפוארת של כריס פול
אחרי המשחק הראשון בסדרה כולנו היינו מוכנים כבר לתת לכריס פול את הפיינלס MVP. אחרי ההצגה שלו במשחק 6 מול הקליפרס והדומיננטיות המוחלטת שלו במשחק הראשון בסדרה, היה נראה שפול הולך לסיים עשור וחצי של ייסורים בצורה הכי מתוקה וראויה שיש.
אלא שאז, כאמור, הולידיי הפך להיות השומר הראשי שלו והיוצרות התהפכו. הלילה זה היה אחד המשחקים הכי גרועים שלו בפלייאוף. בשקלול של כמות איבודים (5), נקודות (10) ואחוזים מהשדה (38%), זה מתחרה ראוי לתואר המפוקפק הזה, בטח בהתחשב בזה שהאיבוד שלו בדקה האחרונה למעשה הכריע את המשחק.
יכול להיות שהפציעה שלו מהסיבוב הראשון חזרה להטריד אותו, אבל זה הפיינלס. פציעות קטנות כאלו שלא משביתות אותך לא באמת יכולות להוות תירוץ. בצד השני משחק שחקן שרק לפני שבועיים נראה היה שפוצץ לעצמו את הברך והוא נותן הופעות היסטוריות. אם פול רוצה באמת למצוא את היציאה מהויה דולורוזה הפרטית שלו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד 5 כדורים במשחק, בטח כשהבנו כבר שהאיבודים הללו הם בלון החמצן שמשאיר את הבאקס בחיים.
נקודה מעניינת נוספת בקונטקסט של פול היא הדומיננטיות של בוקר הלילה. בוקר נתן את משחק חייו עם 42 נק' ב-61% מהשדה (בלי אף שלשה), אבל הוא לא יצר מספיק לשחקנים שסביבו. הוא מסר רק 2 אס' ונכון לכתיבת שורות אלו לא התעדכן הנתון של האסיסטים הפוטנציאליים אבל אני מרשה לעצמי להאמין שהוא יהיה נמוך יותר מהממוצע שלו בשלושת המשחקים הראשונים שעומד על 11.0.
חוץ מבוקר, אף שחקן של הסאנס לא קלע הלילה יותר מ-15 נק' וגם זה בעיקר כי ג'יי קראודר הגיע יחסית הרבה לקו ולא בגלל איזה משחק התקפה יוצא דופן של הסאנס. במאני טיים זה היה הרבה מאוד בידודים של בוקר. זה לא בהכרח רע, ויכול להיות שב-8 מתוך 10 מקרים הסאנס גם היו מנצחים את המשחק הזה, אבל יש לי תחושה שהסאנס צריכים את כריס פול טוב יותר משהם צריכים את בוקר טוב. כשפול טוב זה משמן את כל המכונה של פיניקס. כשבוקר טוב זה בעיקר אומר שבוקר משיג הרבה נקודות, וזה לא בהכרח מחלחל לשאר הקבוצה.
פול צריך להבין שאף אחד לא יגרור אותו מעבר לקו הסיום. בוקר ואייטון יכולים לעזור אבל הם שחקנים צעירים שנוטים לעשות טעויות. הלילה בוקר נכנס לבעיית עבירות (לא בפעם הראשונה בפלייאוף הזה) ובמשחק הקודם זה קרה לאייטון. הם צריכים לנקות את החלק הזה במשחק שלהם וזו אחריות שלהם, אבל גם אם זה יקרה, פול עדיין יצטרך לתת לפחות עוד 2 הופעות גדולות כדי שהסאנס יחגגו אליפות ראשונה אי פעם.
3. יאניס היה פחות דומיננטי בהתקפה, אבל עדיין מצא דרכים להשפיע
אחד הדברים הכיפיים בשלושת הימים בין משחק 3 ל-4 היה לראות איך עולם הכדורסל מתאהב מחדש ביאניס. הטרנספורמציה שלו לעמדת הסנטר, החזרה ההירואית מהפציעה, הדומיננטיות בצבע, היכולת להגן על כל שחקן בכל מקום על המגרש. יאניס מעמיד בפלייאוף הזה סטטיסטיקות של 29.1 נק', 12.9 ריב', 5.3 אס' ב-56% מהשדה. ב-25 השנה האחרונות (שזה הכי אחורה שיש באתר של NBA.COM) כמות השחקנים שהעמידו מספרים כאלו בפלייאוף היא אפס. אפס.
אנחנו חוזים באחת מהופעות הפלייאוף הגדולות בכל הזמנים.
הלילה הוא דווקא היה פחות דומיננטי מבמשחקים 2 ו-3. הוא שוב יצא מוקדם ברבע הראשון להסדיר את הנשימות שלו ולאורך כל החצי הראשון לא היה מעורב מספיק בהתקפה. חלק מזה באשמתו, חלק מזה באשמת החברים שלו שלא מצאו אותו ודחפו לו את הכדור וחלק מזה באשמת דאנדרה אייטון ששמר עליו בצורה יחסית אפקטיבית.
בסופו של דבר, במשחקים 2 ו-3 היה לו usage של 35%. הלילה הוא ירד ל-22%. לכאורה זה אומר שהוא היה פחות דומיננטי וההשפעה שלו הייתה פחות מורגשת, אבל מה שמיוחד אצל יאניס זה שיש לו שלל דרכים להשפיע על המשחק.
הלילה, למרות שהוא לא היה מפלצתי בהתקפה כמו במשחקים הקודמים (הוא עדיין סיים עם 26 נק' ב-58% מהשדה ו-5 ריב' התקפה כן?) הוא היה אחראי למהלך הכי גדול של המשחק עם החסימה הלא נורמלית שלו על אייטון.
תסתכלו על המהלך הזה שוב. בוקר מקבל את הכדור בטופ-אוף-דה-קי ומרגיש שיש לו יתרון קטן על טאקר בדרך לטבעת, הוא רואה שם את יאניס מחכה לו וזה אומר שאייטון פנוי לגמרי אז בוקר מקבל את ההחלטה הנכונה ושולח לו ללוב. בואו נעצור את התמונה רגע.
יאניס נמצא עם הגב לאייטון כשהכדור יוצא מהידיים של בוקר ואיכשהו מצליח לחזור לאייטון ולחסום האלי-הופ. צריך להגיד שהמסירה של בוקר לא הייתה מושלמת ואפשרה ליאניס עוד חצי מאיה להספיק לחזור בזמן, אבל מדובר במהלך הגנתי מופרע לחלוטין. Help and recover ברמה הכי גבוהה שיש לאנושות להציע. זה מהלך הגנתי שצריך להיות מוצג במוזיאונים.
בהתחשב בקושי של המהלך הזה ובמשמעות שלו במשחק ובסדרה, מדובר באחד המהלכים ההגנתיים הגדולים שאני זוכר. הוא מזכיר לי את החסימה של לברון ג'יימס על אנדרה איגודלה ולמרות שהחסימה של לברון היא בהחלט רגע עוצמתי יותר של כדורסל, עצם זה שההשוואה הזו בכלל קופצת לי לראש מראה כמה המהלך הזה הוא ענק ומייצג את החוויה האקזיסטנציאליסטית של הצפייה ביאניס אנטטוקונמפו.
4. שלום לך, כריס מידלטון
לאורך רוב המשחק זה הרגיש כמו ה-Devin Booker game. ההשתלטות של בוקר ברבע השלישי על המשחק הייתה כוחנית, מהחומר שממנו עשויים סיפורי אליפות, אבל ההסתבכות שלו בעבירות והנחישות של הבאקס השאירו את הפתח בשביל מידלטון להפוך את זה ל-Khris Middleton game.
זה היה ברור שזה יגיע באיזשהו שלב. מידלטון הוא מסוג השחקנים האלה, כמו קליי תומפסון, שאתה יודע שהוא הולך לתפוס משחק מתישהו בסדרה ולהכריע אותו. הלילה זה קרה בצורה הכי כריס מידלטונית שיש עם כמה זריקות מיד-ריינג' קטלניות בדקות האחרונות.
הוא סיים את המשחק עם 40 נק' באחוזים טובים (45% מהשדה, 37.5% מהשלוש, 87.5% מהעונשין) ובעיקר גרם לי להאמין שלמרות שלבאקס יש בעיות מוכרות במשחק העומד, יש להם עדיין מהלך אחד שאפשר להגדיר אותו יחסית כבאנקר. פיק-אנד-רול של מידלטון עם יאניס בצד של המגרש כשכל שאר השחקנים מתכנסים בצד השני ומפנים להם נדל"ן זה מהלך שמוכיח את עצמו כיעיל פעם אחר פעם. ברגע שהבאקס מכריחים את הסאנס לשמור על שני השחקנים הכי טובים שלהם רק עם שני שחקנים זה פותח המון הזדמנויות, ובימים שבהם הזריקה נכנסת למידלטון זה אפילו מהלך קטלני בקלאץ'.
למעשה, בפלייאוף הזה הבאקס נראים טוב במאני טיים, שזה משהו שהיה עקב האכילס שלהם עד לא מזמן. גם בסדרה מול ברוקלין התחושה הייתה שאם זה מתכנס למשחק צמוד אין לבאקס סיכוי כי ההתקפה שלהם במשחק העומד היא חלשה, בטח כשבצד השני יש את קווין דוראנט שיודע להבקיע סלים מתי שצריך, אלא שהבאקס מצליחים לצלוח את דקות המאני טיים פעם אחר פעם בפלייאוף הזה.
פעם אחת זה היה עם הסל של מידלטון במשחק 1 מול מיאמי, שהיה הנצחון שנתן לבאקס את הבטחון להתחיל את ריצת הפלייאוף המפוארת שלהם. פעם שנייה זה היה עם קצת עזרה מהנעל הגדולה של דוראנט במשחק 7 מול הנטס, אבל בהארכה הבאקס עשו את הדברים הנכונים כדי לצאת עם הנצחון במשחק 7 בחוץ. והלילה הם פשוט היו יותר טובים בקלאץ'. בהגנה יאניס עשה דברים מדהימים וכריס פול איבד את הראש ואילו בהתקפה מידלטון מצא את הדרך להשיג סלים קריטיים.
אמנם נט רייטינג בקלאץ' זה הנתון הכי רועש בעולם בערך, אבל זה עדיין מרשים מאוד לראות את הבאקס ב-42 דק' קלאץ' בפלייאוף הזה (5 דק' אחרונות של משחקים שהוכרעו ב-5 נק' או פחות) עם נט רייטינג מטורף של 25.7+. לעומת זאת, הסאנס, שלכאורה אמורים להיות יותר דומיננטיים בקלאץ' בגלל הנוכחות של כריס פול והעדיפות שלהם מהעונשין, עומדים על נט רייטינג שלילי מאוד של 31.2- ב-19 דקות קלאץ'.
מן הסתם צריך לקחת את הנתון הזה עם כמה וכמה גרגרים של מלח, אבל הוא כן מספר חלק מהסיפור של ההתפתחות של מילווקי מקבוצה טובה לקבוצה מעולה. כזו שיודעת לדלבר גם ברגעי ההכרעה, שזה משהו שהיא אף פעם לא הייתה ידועה בו.
הלילה זה היה נצחון מכונן עבור הבאקס. עם יאניס כסנטר דקות ארוכות, עם הנוסחא של כפיית האיבודים וריבאונד ההתקפה שעבדה להם שוב, עם לא מעט עזרה מכריס פול ועם השתלטות כירורגית של מידלטון על ההתקפה בדקות הסיום. והנה פתאום אנחנו ב-2-2. זאת הפעם הראשונה שזה קורה בסדרת גמר מאז 2015, ויכול מאוד להיות שאנחנו בדרך לסדרה של 7 משחקים.
אמנם נזכור את הפלייאוף הזה לא מעט כפלייאוף הפציעות, אבל לסדרה הזו יש פוטנציאל לייצר לנו זכרון אחר. זו יכולה להיות הסדרה שבה יאניס אנטטוקונמפו השלים את המסע שלו לפסגת האולימפוס. או שמא זו תהיה הסדרה בה כריס פול סוף סוף שבר את המנחוס. לא משנה מה יקרה, כל משחק מעכשיו הוא חובת צפייה.
מניאק מי לא קם.