• yuvaloz55

5 נקודות על משחק 5

לפני קצת פחות משלושה שבועות הייתי מוכן לקרוא קדיש על הפלייאוף הזה. יאניס אנטטוקונמפו נפל במשחק 4 של הגמר האזורי בין מילווקי לאטלנטה וזה נראה לא טוב. הייתה תחושה שזו פציעה קשה, כזו שבודאות תמנע ממנו לחזור לפלייאוף הנוכחי. באותה נקודת זמן ציפיתי שהמשך הפלייאוף הזה, שהמתח שבו נבע יותר מבדיקות MRI מאשר על הפרקט, יסתיים בקול ענות חלושה. מישהי תזכה באליפות כי אלו חוקי הפורמט, אבל זו תהיה אליפות עם כוכבית או סולמית או כל סימן אחר שיש לכם במקלדת.


היום אני מבין שטעיתי. חלק מהטעות היה בזה שלא הערכתי נכון כמה יאניס הוא פריק. תוך בערך שבוע יאניס חזר לפרקט, ואחרי משחק אחד שבו הסיר חלודה והרגיש את הברך שלו, הוא חזר להיות יאניס בגרסה שכולנו חלמנו עליה, אפילו יותר טוב. בארבעת המשחקים האחרונים יאניס מעמיד ממוצעים מפחידים של 35.3 נק' ב-62% מהשדה ביחד עם 12.0 ריב', 6.0 אס', 1.3 חט', 1.3 חס' ודומיננטיות היסטורית בשני צידי המגרש.


הנוכחות של יאניס הפכה את הגמר הזה לראוי, אבל הגמר הזה הוא הרבה יותר מראוי. הוא מרתק. מצד אחד יש את הבאקס, קבוצה שעברה כל כך הרבה עליות וירידות בשנתיים האחרונות בכלל ובפלייאוף הנוכחי בפרט. ומנגד יש את פיניקס שמוכיחה שהיא לא פה בטעות, שהיא לא הולכת לוותר בקלות, ושהיא הולכת להישאר פה עוד הרבה שנים.


בעיניי הגמר הזה הוא הגמר הכי מרתק מאז 2016, אפילו יותר מ-2019. אמנם אין פה את המגנטיות של לברון ג'יימס או של הווריורס, אבל עבור עכברי NBA אמיתיים, אלו שראו את דווין בוקר גם בעונות שפיניקס לא הייתה קרובה לפלייאוף ואלו שהיו שם כשג'ייסון קיד הפך את יאניס לפוינט פורוורד אי שם ב-2016, מדובר בגמר משובח. ומשחק 5 שלו היה משחק לפנתיאון.


אז הנה הסיכום הקצרצר שלי למשחק הזה, שהיה בו באמת הכל.



1. הבאקס שברו את הסטטיסטיקה

הנצחונות של הבאקס בסדרה הזו היו נצחונות של כמות, לא של איכות. הם כפו על הסאנס יותר איבודים וכתשו אותם בריבאונד התקפה וככה השיגו יותר פוזשנים שפיצו על זה שהם קולעים באחוזים נמוכים יותר מכל הטווחים. בפוסט הקודם נגעתי בזה שלבאקס יש יתרון חסר תקדים בפיינלס גם בכמות הזריקות מהשדה וגם בכמות הזריקות מהעונשין.


הלילה זה לא היה המצב. ברבע הראשון הסאנס כפו איבודים על הבאקס (7 איבודים ברבע הראשון) ונשארו צמודים בפוזשן גיים (21 זריקות לבאקס לעומת 19 לסאנס). ביחד עם אחוזי קליעה מוטרפים (74% מהשדה) וההסתבכות של הולידיי עם 2 עבירות מוקדמות זה היה מתכון בטוח לניצחון.


אלא שאז קרה משהו לא צפוי. מילווקי התחילה לקלוע. מכל מקום. הבאקס, שעד כה בסדרה קלעו רק ב-45% מהשדה ו-35% מהשלוש, החלו לרתוח. ברבע השני הם קלעו 17 מ-24 מהשדה ו-6 מ-9 מהשלוש. ברבע השלישי הם המשיכו לזרוק לבה לסל עם 15 מ-21 מהשדה ו-4 מ-8 לשלוש. הקבוצה עם אחוזי הקליעה הכי נמוכים מבין הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון בפלייאוף פתאום נזכרה שהיא יכולה לקלוע, וזה הוביל לקאמבק אדיר, שקרה בצורה שונה מהצורה שבה הבאקס ניצחו את משחקים 3 ו-4.


זהו אחד הסממנים הבולטים של קבוצה אלופה. כזו שיודעת לנצח בכל מיני דרכים, בכל מיני סגנונות. כזו שברגע שהדלת נסגרת בפניה, היא בורחת דרך החלון.


את האמת, לא חשבתי שלבאקס יש את העוצמות לעשות את זה, בטח לא בחוץ, אבל הקבוצה הזו עוברת תהליך בפלייאוף הזה. לאט לאט ובהדרגה. בכל סדרה בפלייאוף הזה הבאקס כבשו עוד מוצב מנטלי על למצב הנוכחי, בו הם נמצאים בדרך לשליטה מלאה בשדה הקרב. מגיע למייק בודנהולצר (והפרצוף המתייסר שלו) את מלוא הקרדיט על השינוי הזה.


gif

התהליך הזה הגיע לשיא הלילה. יש לנו נטייה לתייג מהלכים ספציפיים כאלו שהכריעו את האליפות, בין אם זה החסימה של יאניס במשחק הקודם או החטיפה של הולידיי במשחק הזה (ותכף נגיע לזה), אבל המהלכים הללו הם בסופו של דבר מהלכים בודדים בתוך משחק שלם. בעיניי, היכולת של הבאקס לחזור בצורה לא אופיינית למשחק שהם היו חייבים לנצח (כי קשה לי להאמין שהם היו מנצחים את הסדרה אם הם היו מפסידים הלילה) היא זו שמייצגת את שיאו של תהליך ההתבגרות שלהם, והיא זו שכנראה הכריעה את האליפות. החטיפה הענקית של הולידיי היא מה שנזכור, אבל הקאמבק ברבע השני, כשבתחילתו יאניס עוד על הספסל, הוא כנראה הרגע הכי מרשים של הבאקס העונה.



2. כריס פול התעורר מאוחר מדי

הצופה התמים שקורא את דף הסטטיסטיקה של המשחק יכול לחשוב שלכריס פול היה משחק טוב. 21 נק', 60% מהשדה, 11 אס' ואיבוד אחד. על פניו משחק טוב, אלא שהמציאות יותר מורכבת. המשחק של פול הוא אולי טוב אם אתה אלפריד פייטון או סתם עוד פוינט גארד בליגה, לא אם אתה הפוינט גאד שמשחק במשחק הכי גדול בקריירה שלו. הציפיות מפול הן פשוט אחרות.



יש שתי גישות שמסבירות את ההופעה של כריס פול במשחק 5.


הגישה הסלחנית אומרת שג'רו הולידיי הוא פאולו מלדיני של הכדורסל, שכל שחקן שהוא שומר עליו מאבד חיים, שפול פצוע ביד, או בכתף, או ברגל. ובכלל הוא כבר זקן נורא.


הגישה הפחות סלחנית אומרת שפול קרס שוב במאני טיים. שהוא היה אחראי ליותר איבודים ממה שהבוקס סקור אומר. ושאם הוא רוצה להיות מוזכר ברשימת הפוינט גארדים הגדולים של הליגה באותה נשימה עם אייזיאה תומאס, אותו אייזיאה תומאס שקלע 25 נק' ברבע על קרסול נקוע בגמר ה-NBA, הוא לא יכול להשתמש בפציעות כתירוץ.


האמת היא כנראה, כמו תמיד, איפשהו באמצע. ג'רו הולידיי באמת עשה עבודה מדהימה בהגנה על CP3, אבל הקרדיט המוצדק שהולידיי מקבל על העבודה האדירה שלו בצד ההגנתי לא מנקה את פול מאשמה.

המשחק של פול בהתקפה הפך להיות יחסית מוגבל, משום שהוא כבר לא מגיע לטבעת. לפי cleaningtheglass, רק 8% מהזריקות שלו העונה הגיעו מאזור הטבעת. זה שם אותו באחוזון ה-2 מבין כל הגארדים בכמות הזריקות מהאזור הכי יעיל במשחק. הוא מפצה על זה ביעילות מהמיד-ריינג', אבל מול הגודל של מילווקי הוא מתקשה להגיע לזריקות נוחות, וגם כשהוא כבר מצליח להגיע לזריקות שקרובות לטבעת, הוא לא קולע אותן. לפי NBA.com, בסדרה הזו הוא זרק 11 זריקות מה-restricted area וקלע רק 5. לצורך העניין, דווין בוקר קולע 13 מ-14 מה-restricted area בסדרה הזו.


יכול להיות שבגלל זה פול נותן לדווין בוקר להשתלט על המשחק, לפעמים אפילו יותר מדי. בוקר אמנם שוב נתן משחק ענק עם 40 נק' ביותר מ-50% מהשדה, אבל כמו שכתבתי אחרי משחק 4, כשבוקר קולע 40 נק' אין לזה השלכות על שאר הקבוצה. זה לא מחלחל למיקאל ברידג'ס וג'יי קראודר וקמרון ג'ונסון. זה רק אומר שבוקר משיג נקודות.


רוב הנקודות הללו הגיעו מבידודים שבהם אף אחד אחר לא היה מעורב בהתקפה, רחוק מאוד מהנעת הכדור הנפלאה של הסאנס, שהיא מקור הכח שלהם. זה מה שהביא אותם לפיינלס, לא ההירו-בול של בוקר.


יכול להיות שלא הייתה להם ברירה. ההגנה של מילווקי כל כך טובה שזו נותרה האלטרנטיבה היחידה של הסאנס – לתת את הכדור לבוקר ולהתפלל שיבקיע סל. הלילה לבוקר היה usage של 42.5%, כמעט זהה למה שהיה לו במשחק 4. הלילה כריס פול דווקא השתלט על המשחק ברבע הרביעי עם 10 נק' ב-100% מהשדה, 3 אסיסטים וכמה מהלכים מבריקים, אבל זה היה קצת מאוחר מדי ובמהלך המכריע שוב הסאנס הלכו לבידוד של בוקר, ואת ההמשך כבר כולכם מכירים.



3. ג'רו הולידיי כבר לא אנדרייטד

אפשר לדבר שוב על כריס מידלטון ועל התנודתיות שלו בין Prime Michael Jordan ל-Prime Dion Waiters, אבל אני מרגיש שכבר דובר מספיק על האיכויות הייחודיות של מידלטון בפלייאוף הזה.

המשחק הזה שייך לג'רו הולידיי.


gif

הולידיי אף פעם לא היה במעמד הזה. הוא תמיד שיחק בקבוצות בינוניות ויחסית אפרוריות ולמעט כמה רגעים גדולים בפלייאוף 2017 הקריירה שלו עברה יחסית מתחת לרדאר. הוא מעולם לא נבחר לאולסטאר ואף פעם לא היה ברצינות בדיונים על אחד מחמשת הרכזים הטובים בליגה.


זו הסיבה שהרבה גבות עלו כמה סנטימטרים למעלה כשהבאקס שלחו עבורו את כל נכסי הטרייד שהיו להם (3 בחירות דראפט + החלפות בחירות). המחיר הזה היה יקר, בין היתר, כי הוא היה קנס על זה שהפליקנס היו צריכים לבלוע גם את אריק בלדסו, אבל זו עדיין הייתה חבילת טרייד שראינו בעבר רק על סופרסטארים כמו פול ג'ורג' או אנתוני דייוויס, לא על שחקן שמעולם לא עבר את הסיבוב השני בפלייאוף.


אלא שהבאקס היו נואשים. יאניס עוד לא חתם על הארכת החוזה באותה נקודת זמן ואחרי הכשלון המהדהד מול ההיט בבועה היה ברור שהם חייבים לעשות שינוי דרסטי. היה ברור שככה אי אפשר להמשיך.


אז הם הלכו על הולידיי. הם שילמו יותר מדי אבל הם היו חייבים כדי לרצות את יאניס. אחרת יאניס כנראה לא היה חותם על הסופרמקס וכל האנרגיות סביב הבאקס העונה היו שונות לחלוטין ומזכירות יותר את קליבלנד של 2010.


המחיר הוא שלבאקס אין יותר נכסי טרייד. זו הקבוצה שלהם. יאניס, מידלטון, הולידיי וצוות מסייע. האם זה ביג-3 מספיק טוב בשביל לקחת אליפות?


הלילה מידלטון היה מידלטון עם 29 נק' ב-52% מהשדה ביחד עם 7 ריב' ו-5 אס' וכמה סלים גדולים (גדולים!) ברבע האחרון. יאניס קלע 32 נק' ב-60% מהשדה במשחק שאין דרך אחרת לתאר אותו חוץ מרגיל עבור יאניס. והולידיי? הולידיי נתן את משחק חייו.


כולנו נזכור מהמשחק הזה את החטיפה האחרונה של הולידיי כי ככה המח שלנו עובד, אבל במעמקי התת-מודע שלו תהיה גם חטיפה גדולה אחרת שלו במשחק הלילה. ב-80-75, כשהכדור אצל הסאנס והם יכולים לצמצם לפיגור של פוזשן אחד, הולידיי חטף את הכדור מבוקר כמו שאבא חוטף סוכריה מהילד שלו, ואז פשוט קבר פול-אפ 3.



זה מהלך כדורסל עצום. החטיפה, השלשה, התזמון. כמה שחקנים בליגה מסוגלים לעשות אותו במעמד הזה? סטף והארדן ולילארד לא מסוגלים לעשות את החלק ההגנתי שלו. שחקנים אחרים שמסוגלים לעשות את המהלך ההגנתי הזה, כמו בן סימונס או מרכוס סמארט או אולי אפילו ג'ימי באטלר, לא מסוגלים לעשות את החלק ההתקפי שלו. זה היה משחק מושלם של הולידיי.


זה קרה דווקא אחרי משחק נפל שלו בצד ההתקפי. במשחק 4 הולידיי היה נפלא בהגנה אבל לא פגע בכלום בהתקפה (4 מ-20 מהשדה) והייתה תהיה אמיתית האם המאמץ האדיר שהוא משקיע בהגנה פוגע ביכולת שלו בצד השני של המגרש.


הלילה הוא התחיל את המשחק עם 2 עבירות מהירות והיה נראה שהמשחק בורח לבאקס, אלא שברבע השני הוא שינה את המשחק. הוא קלע 14 נק' ב-6 מ-7 מהשדה, כולל כמה זריקות קשות מאוד שהוא נמנע מהן במשחקים קודמים, לצד ניהול משחק חכם. דווקא בדקות בהן יאניס היה על הספסל, הבאקס החלו את הקאמבק שלהם. אבל הולידיי לא הפסיק והמשיך לקלוע מכל מקום. הוא סיים את הערב 27 נק' ב-12 מ-20 מהשדה, 13 אס' ו-3 חטיפות, כולל החטיפה שהכריעה את המשחק, ויכול להיות שגם את כל הסדרה.



החטיפה, שהיא מופת של קריאת משחק, הייתה כמובן רק הקדימון להאלי-הופ המופלא ליאניס. זו מסירה גדולה, בהתחשב במשמעות ובסיכון שלה. אם הולידיי לא מוסר אותה כמו שצריך הבאקס עלולים לאבד כדור מכריע. הוא היה יכול לוותר על המסירה הזאת ולחכות שאחד משחקני הסאנס יעשה עליו עבירה וישלח אותו לקו, אבל הולידיי החליט להמר על כל הקופה, כמו שהבאקס הימרו עליו בקיץ, וההימור השתלם. ביג טיים.


הולידיי הוא לחלוטין האדריכל של הרגע הזה, אבל יאניס הוא קבלן הביצוע שלו. אם תעצרו את הוידאו בדיוק ברגע שבו הולידיי חוטף לבוקר את הכדור תראו שיאניס נמצא קרוב לטבעת, בקושי מטר לפני דאנדרה אייטון. תריצו שלוש שניות קדימה ויאניס כבר בקו העונשין של הסאנס, מסמן להולידיי לזרוק לו למעלה. אף שחקן של הסאנס, חוץ מכריס פול, לא נמצא קרוב אליו בכלל.


זו הייתה קריאת משחק של צייד, של אחד הגדולים. של אחד ששומר את האנרגיות כי הוא יודע שהוא יצטרך אותן לרגעים האחרונים. וכשהוא היה זקוק להן, הוא השאיר אבק לכולם. אני קמתי מהכסא ותפסתי את הראש אחרי המהלך הזה. כל מה שאפשר לעשות מולו זה להתפעל.


או במקרה של כריס פול, לעשות עבירה.


זה עוד מהלך שבו אפשר לבוא בטענות ל-CP3. הוא לא מנע מיאניס את הסל ואפשר לבאקס עוד זריקת עונשין שבסופה (כמובן ש)יאניס החטיא ו(כמובן ש)הבאקס לקחו את ריבאונד ההתקפה. בדיעבד כולנו רואים 6:6, אבל בהתחשב בסיכויים של פול באמת למנוע פיזית מיאניס להטביע את הכדור, זו הייתה החלטה לא חכמה.


אפשר פשוט להוסיף את הרגע הזה לערימת הרגעים המפוקפקים של כריס פול במאני טיים, אבל על הכשלים של פול דיברתי מספיק. זה הזמן לחגוג את הגדולה של הולידיי, שאחרי המשחק הזה יקבל את המקום הראוי לו, כסופרסטאר הגנתי וארכיטקט הניצחון הכי גדול של הבאקס ביובל האחרון. ביחד עם מידלטון ויאניס זו הפעם הראשונה מאז 1985 שבה שלושה שחקנים קולעים מעל 25 נק' בפיינלס עם 50% ומעלה. האחרונים שעשו את זה היו קארים עבדול ג'אבאר, מג'יק ג'ונסון וג'יימס וורת'י.


אז כן, כנראה שזה ביג-3 מספיק טוב בשביל לקחת אליפות.



4. חייבים לדבר עוד קצת על יאניס

יאניס עובר טרנספורמציה מדהימה בפלייאוף הזה. תוך כדי הפלייאוף הוא הפך להיות פחות פוינט יאניס ויותר סנטר יאניס. הסדרה מול ברוקלין הייתה קו פרשת המים. לקראת סיום הסדרה, לאחר שהיה ברור שברוק לופז לא מסוגל להישאר על הפרקט מול קווין דוראנט, קואץ' באד עבר לשחק עם יאניס כסנטר במשרה מלאה ומאז משהו השתנה. לא רק שיאניס הפך להיות חוסם בפיק-אנד-רול בתדירות הרבה יותר גבוהה, אלא שגם המשחק שלו הפך להרבה יותר יעיל.



המספרים נמצאים כאן לפניכם. אפשר לראות פה איך ממשחק 6 בסדרה מול הנטס יאניס נוגע פחות בכדור אבל עושה איתו יותר. הוא מאבד פחות, קולע יותר, מוריד יותר ריבאונד התקפה, מגיע יותר לקו, קולע באחוזים טובים יותר מהשדה וזורק פחות שלשות. עד משחק 6 מול הנטס יאניס זרק 52% מהזריקות שלו מאזור הטבעת. מאז הנתון הזה נסק ל-59%. העלייה הזו באה ישירות על חשבון הלבנים שלו מחוץ לקשת. כמו ילד שחווה צמיחת גדילה תוך קיץ אחד, יאניס ניקה כמעט את כל הכתמים של המשחק שלו תוך כדי הפלייאוף ועכשיו המשחק שלו נקי. קרוב למושלם.


לא זכור לי מתי ראינו סופרסטאר ברמה של יאניס משכלל את עצמו ככה תוך כדי פלייאוף. מתי ראינו שחקן שכבר זכה ב-2 תארי MVP של העונה הרגילה ונוכח באופן קבוע בדיונים על השחקן הכי טוב בעולם מעלה הילוך ככה. אני יכול לכתוב על זה עוד אלף מילים, אבל לפעמים כל מה שצריך זה את התמונה הנכונה, והתמונה הזו, שבה יאניס מטביע את הדאנק המכריע כשלברון מביט בו מאחור היא באמת כזו. סוג של טקס חניכה של עידן האינסטגרם.



5. מה יהיה במשחק 6?

מצד אחד, יש תחושה שהבאקס הנחיתו על הסאנס מכה מורלית קשה עם הניצחון הזה, בטח אחרי שהסאנס כבר הובילו ב-16 ברבע הראשון. בנוסף יש את אי הבהירות לגבי הכשירות של כריס פול והעובדה שהבאקס הפסידו רק משחק אחד בפלייאוף הזה בבית ושהקהל שלהם יהיה בטירוף. מפתה מאוד להמר שעונת ה-NBA המטורפת הזו תסתיים בלילה שבין שלישי לרביעי.


מצד שני, הבאקס ניצחו בזכות יום קליעה יוצא דופן. הסאנס כן הצליחו להשיג תיקו בפוזשן גיים בזכות פחות איבודים ואם הם יעשו זאת שוב, לא בטוח שלבאקס יש עוד ערב של 57% מהשדה ו-50% מהשלוש בקנה. אולי מונטי וויליאמס פשוט ישחק עם דאנדרה אייטון ודווין בוקר 48 דקות. אולי כריס פול ישכח מהפציעה ויתן משחק גדול. אולי הקהל של הבאקס, שצמא לאליפות ראשונה מזה 50 שנה, ישים יותר מדי לחץ על הקבוצה השחוקה שלו. אולי יאניס יכנס לפרוטוקול קורונה בעקבות אחיו.


התחושה שלי היא שמקצועית, עדיין לסאנס יש הרבה מה למכור בסדרה הזאת, אבל מבחינה מנטלית אין ספק שידם של הבאקס נמצאת על העליונה, במיוחד בגלל שנראה שלסאנס פשוט אין תשובה טובה ליאניס אנטטוקונמפו.



בימים האחרונים נוצר איזשהו נרטיב ששחקני הליגה לא מפרגנים ליאניס. ההסברים נעים בין חוסר חיבה לאירופאים לזלזול בכשרון שלו וייחוס ההצלחה שלו למעלותיו האתלטיות. יכול להיות שיאניס באמת לא מקבל מספיק אהבה בטוויטר, אבל במסעותיי במרשתת בעקבות כתבות שכתבתי בעבר על המוטציה היוונית הזו, נתקלתי דווקא בציטוט הזה מ-2017 של מוטצית כדורסל אחרת, קווין דוראנט.


"הגריק פריק הוא כח. אני לא ראיתי אף שחקן כמוהו. הוא יכול לסיים את הקריירה שלו כשחקן הכי טוב שאי פעם שיחק, אם באמת ירצה בכך. זה די מפחיד לחשוב על זה".


277 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול