חיפוש
  • yuvaloz55

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 1-5

פעם בשנה אני משתדל לנצל את ההפוגה הזמנית שהליגה המטורפת הזו נותנת לנו בין אוגוסט לספטמבר כדי לסכם מה קרה לנו הקיץ.


פעם בשנה אני מנסה לקבץ תחת קורת גג אחת את כל ההעברות והמהלכים החשובים שכל קבוצות הליגה עשו ולנסות לתת להם איזשהו קונטקסט משלי, עם דירוג האוף-סיזון המסורתי. הדירוג הזה לא נועד לומר מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא מי נתנה עבודה ביולי האחרון.


הרעיון לדירוג הזה בא מדירוג דומה שדייוויד אולדריג' היה עושה בעבר, והוא מתיימר להתייחס לכל ההחתמות והטריידים והשינויים שהקבוצות עשו בקיץ, לקחת בחשבון את מצב תקרת השכר שלהן, את הציפיות לפני הקיץ ואחריו ולתת לכל האלמנטים הללו ציון.


עם השנים אני מבין יותר ויותר שיש בעייתיות בדירוג הזה. מעבר לכך שהוא סובייקטיבי לגמרי ופרי מוחי הקודח, הוא למעשה שם באותה סירה קבוצות שיש להן אג'נדות שונות בתכלית. האם אפשר לשפוט באותם כלים את הקיץ של אוקלהומה סיטי ואת הקיץ של ברוקלין? שתיהן מקסמו את הנכסים שלהן, אבל בצורות שונות לגמרי, ושתיהן הולכות לכיוונים שונים לחלוטין. כמה משקל צריך לתת למהלכים שאולי ישאו פרי עוד כמה שנים לעומת מהלכים של Win Now שיכולים באמת לעזור לקבוצות מסוימות בעונה הקרובה, אבל יכבלו אותן בעתיד (כמו הרוקטס, לדוגמא)?


יש בעייתיות בדירוג הזה, אין ספק, אבל הוא עוזר לי ואני מקווה שגם לכם לעשות סדר בכל הבלאגן שקרה ב-NBA בחודשיים האחרונים. הדירוג הזה הוא העוזרת שמגיעה בבוקר לנקות אחרי שסטיב באלמר וסם פרסטי התפרעו בלילה, וגם אם העוזרת הזו לא מנקה את הפאנלים, עדיין פאקינג צריך עוזרת אחרי לילה כזה.

למי שרוצה רענון על הדירוג של העונה שעברה יש לינקים בדירוגים הקודמים. וכמובן, אתם מוזמנים להתווכח ולנטפק ולעשות מה שעושים באינטרנט בתגובות ואיפה שרק תרצו.


מקצה הדירוג 2019 - מקומות 26-30

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 21-30

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 16-20

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 11-15

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 6-10


5. יוטה ג'אז

באו: מייק קונלי (טרייד, ממפיס), בויאן בוגדנוביץ' (שחקן חופשי, אינדיאנה), אד דייוויס (שחקן חופשי, ברוקלין), עמנואל מודייאי (שחקן חופשי, ניקס), ג'ף גרין (שחקן חופשי, וושינגטון)

הלכו: גרייסון אלן, קייל קורבר, ג'יי קראודר (טרייד, ממפיס), ריקי רוביו (שחקן חופשי, פיניקס), ראול נטו (שחקן חופשי, פילדלפיה), אקפה אודו (שחקן חופשי, הליגה הסינית), דרק פייבורס (שחקן חופשי, פליקנס)

מתנדנדים: ת'אבו ספולושה

מידע חשוב לעתיד: העבירו את בחירת הסיבוב ראשון שלהם ב-2020 לממפיס (עם שלל הגנות)


בגדול: בתואר שלי למדתי כלכלה וחשבונאות. לא יודע למה בחרתי לשלב דווקא חשבונאות עם כלכלה כשבדיעבד, כל קשר ביני לבין ראיית חשבון הוא מקרי בהחלט, אבל כן נחשפתי שם למיינדסט של אנשים שמתעסקים בראיית חשבון. זה מיינדסט שאומר שאמנם בהתחלה תסבול ותרוויח שקל וחצי בסטאז' ותעבוד מלא שעות, אבל אחרי זה, מתישהו, תהיה שותף או תהפוך להיות סמנכ"ל כספים באיזו חברה ותעשה ארגזים. זה תהליך שיפור איטי יחסית, הדרגתי, סיזיפי. זה לא נוצץ ומהיר כמו להיות מפתח או מהנדס באיזה סטארט אפ.


הקיץ הזה של יוטה היה קיץ של רואי חשבון. לא היה מהלך גרנדיוזי או נוצץ, אבל כן היה שיפור. כל שחקן שהגיע היה טוב יותר מהשחקנים שעזבו. מייק קונלי הוא שדרוג ביחס לריקי רוביו. בויאן בוגדנוביץ' הוא התקדמות ביחס לג'יי קראודר או קייל קורבר.


זה מעלה את התקרה של הג'אז עוד טיפה מקבוצת עונה רגילה מצוינת לקבוצת עונה רגילה פנטסטית. השאלה היא מה יקרה בפלייאוף? האם הם שוב יגלו את תקרת הזכוכית שלהם או שהנוכחות של קונלי ובויאן, ביחד עם התייעלות נוספת של דונובן מיטשל, תביא לשבירת התקרה? עצם זה שאנחנו יכולים לשאול את השאלה הזו מראה שהקיץ של הג'אז היה מצוין.





אז הג'אז הם אחלה רואי חשבון, אבל עדיין הקליפרס והנטס הם מפתחים ומהנדסים שפתחו סטארט אפ בקיץ הזה, וקשה לתת לרואה חשבון ישנוני את המקום הראשון בדירוג על פני סטארט אפ חם ומלהיב.


בקטן: ההגעה של קונלי תוריד את העומס קצת ממיטשל וההחתמה של בוגדנוביץ' (42.5% מהשלוש בעונה שעברה) תרווח ותקל את המשחק עבור שניהם. אפשר לנטפק ולהגיד שדרק פייבורס עזב ללא תמורה, אבל האמת היא שפייבורס היה קצת מיותר ביוטה וכבר בעונה שעברה קווין סניידר פחות ופחות השתמש בהרכבים העצומים של גובר ופייבורס ביחד (שיחקו 10 דק' בממוצע למשחק ביחד, הצמד עם הכי מעט דקות משותפות בקבוצה) כך שגם המהלך הזה הגיוני עם הכיוון שהקבוצה הולכת אליו, ובאופן כללי אפשר למצוא את ההגיון בכל ההחתמות של הג'אז בקיץ, שכללו את אד דייוויס (שימלא את החלל שפייבורס השאיר מאחוריו), עמנואל מיודיאי (הימור על שחקן צעיר מלא פוטנציאל וגם גיבוי לדאנטה אקסום הפצוע) וג'ף גרין (אין לי בעיה איתו כשחקן קצה רוטציה).



4. ברוקלין נטס

באו: קווין דוראנט (סיין אנד טרייד, ווריורס), קיירי ארווינג (שחקן חופשי, בוסטון), דאנדרה ג'ורדן (שחקן חופשי, ניקס), ווילסון צ'נדלר, גרט טמפל (שחקן חופשי, קליפרס), דייוויד נואבה (שחקן חופשי, קליבלנד), טוריאן פרינס (טרייד, אטלנטה), הנרי אלנסון (שחקן חופשי, ניקס, 2-way)

הלכו: דאנג'לו ראסל (סיין אנד טרייד, ווריורס), אלן קראב (טרייד, אטלנטה), דמארה קארול (סיין אנד טרייד, ספרס), רונדה הוליס ג'פרסון (שחקן חופשי, טורונטו), ג'ארד דאדלי (שחקן חופשי, לייקרס), אד דייוויס (שחקן חופשי, יוטה), שבאז נפייר (טרייד, גולדן סטייט)

מידע חשוב לעתיד: קיבלו בחירת סיבוב ראשון ב-2020 מגולדן סטייט (מוגנת 1-20) ובחירת סיבוב ראשון של פילדלפיה ב-2020 (דרך הקליפרס), מוגנת לוטרי


בגדול: ב-24 השעות הראשונות של הפרי אייג'נסי הנטס הוכתרו כמנצחים הגדולים של הקיץ הזה, ובהחלט אפשר להבין למה. הם הצליחו להחתים שניים משלושת הדגים הגדולים של הקיץ במהלך ששם גושפנקה על המייקאובר ששון מרקס עשה לפרנצ'ייז בשנים האחרונות והם גם לא הקריבו יותר מדי מהעתיד שלהם כדי לעשות זאת (דאנג'לו ראסל ו-2 בחירות דראפט לא גבוהות במיוחד). כשכל זה קורה במקביל לעונה מאכזבת של בוסטון, אי אפשר לבקש יותר.





אבל אז נזכרים שקווין דוראנט כנראה לא הולך לשחק בעונה הקרובה ושקיירי ארווינג הוא חתיכת ווירדו שלא ברור איזו אמירה הזויה הוא ישחרר מחר בבוקר. כשדוראנט יחזור, בגיל 31 אחרי שנה ללא כדורסל, הוא יחזור לקבוצה חדשה לגמרי שהוא יצטרך להתאקלם לתוכה, ואז גם יתחילו ענייני האגו והמנהיגות בינו לבין קיירי.


מבחינה תדמיתית, המהלך הזה הוא בינגו מושלם עבור הנטס, שגם הצליחו להאפיל על האחות הגדולה מניו יורק, אבל מבחינה מקצועית, בהתחשב בכך שברגע שדוראנט יחזור יהיו לו ולקיירי רק שנתיים לשחק ביחד לפני שהם שוב הופכים לשחקנים חופשיים, קשה לי להגיד שהנטס עשו פה מהלך שמבטיח את היותם קונטנדרים שנים קדימה.


בקטן: חלק מעסקת החבילה של קיירי ו-KD הייתה גם דאנדרה ג'ורדן שהגיע כדי לגנוב דקות מג'ארט אלן והאפרו הנפלא שלו, אבל חוץ ממנו שאר המהלכים של הנטס הם אנדרייטד. טוריאן פרינס יכול להתברר כגניבה, דייוויד נואבה הוא החתמה שאני מאוד אוהב וגרט טמפל הוא שחקן סולידי שלא עושה טעויות. ביחד עם קיירי ועונה בריאה של כאריס לוורט הנטס צריכים להיות באנקר בפלייאוף ולפתוח לכולנו את התיאבון לרגע שבו דוראנט יחזור למגרשים.



3. אוקלהומה סיטי ת'אנדר

באו: שיי גילג'וס אלכסנדר, דנילו גאלינרי (טרייד, קליפרס), כריס פול (טרייד, יוסטון), מייק מסקלה (שחקן חופשי, לייקרס), דריוס בייזלי (דראפט)

הלכו: פול ג'ורג' (טרייד, קליפרס), ראסל ווסטברוק (טרייד, יוסטון), מרקיף מוריס (שחקן חופשי, דטרויט), ג'רמי גרנט (טרייד, דנבר)

הוחתמו מחדש: נרלנס נואל (חוזה מינימום)

מידע חשוב לעתיד: קיבלו 5 בחירות סיבוב ראשון מהקליפרס (2 שייכות למיאמי) + אופציה להחלפת בחירות בשנתיים נוספות + 2 בחירות סיבוב ראשון מיוסטון + אופציה להחלפת בחירות בשנתיים נוספות + בחירת סיבוב ראשון מדנבר ב-2020 מוגנת 1-10


בגדול: הקיץ המטורף של אוקלהומה סיטי התחלק לשניים, לפני ואחרי שפול ג'ורג' ביקש טרייד לקליפרס.

לפני שזה קרה הת'אנדר היו אחת מהקבוצות שיכלו לפנטז ביום בהיר במיוחד שהם יכולים ללכת עד הסוף עכשיו שהווריורס הם כבר לא הווריורס. המהלכים שלהם בימים שלפני הטרייד על ג'ורג' מעידים על כך. הם החתימו את מייק מסקאלה ואת אלק ברקס, החתימו מחדש את נרלנס נואל וחיפשו דרך למקסם את ההווה שלהם סביב ראסל ווסטברוק ו-PG.


אחרי בקשת הטרייד, סם פרסטי היה צריך להסתכל על עצמו טוב טוב במראה ולשאול את עצמו שאלות קשות. אני מניח שבשלב הראשוני פרסטי לא רצה לבצע את הטרייד כי הוא עדיין ראה את הת'אנדר כסמי-קונטנדריים שיכולים באיזושהי סיטואציה לאיים על התואר.


אבל אז הקליפרס הציעו לו עוד ועוד בחירות דראפט ופתאום לפרסטי נוצרה אסטרטגיית יציאה. לפתע הוא לא היה חייב להיות נעול בדירה עם קבוצה סביב ראסל ווסטברוק ופול ג'ורג' שהתקרה שלה היא סיבוב שני במערב. פתאום הוא יכול היה פשוט לצאת.


השלב הראשון וההכרחי ביציאה מהדירה הזו היה כמובן הטרייד על ג'ורג' שהביא לת'אנדר כמות בחירות דראפט היסטורית. השלב השני היה הטרייד על ראסל ווסטברוק, שפה פרסטי הראה את הכשרון שלו כשגרר את דריל מורי (אותו מורי שכישף את פרסטי בטרייד על ג'יימס הארדן לפני 7 שנים) להעביר לו 2 בחירות דראפט + 2 אופציות להחלפת בחירות תמורת ווסטברוק. לפרסטי לא היה שוק עבור ווסטברוק אבל הוא ניצל את הנואשות של מורי כדי למקסם את התמורה.


בתווך היה טרייד נוסף ששלח את ג'רמי גרנט לדנבר בתמורה לבחירה נוספת וכנראה שיהיו טריידים נוספים בעתיד (על כריס פול ו/או סטיבן אדאמס ו/או דנילו גאלינרי), אבל מה שמעניין פה הוא הדרך שהת'אנדר ופרסטי עברו בעשור האחרון.


הת'אנדר היו אמורים להיות הקבוצה של העשור הזה. הם היו אמורים להיות מה שהווריורס הפכו להיות בסופו של דבר. שושלת ששולטת בליגה, שכל שאר הקבוצות נמדדות ביחס אליה. הטרייד על הארדן (שאחריו הגיעו פציעות בתזמון גרוע לווסטברוק, דוראנט ואיבקה) היה האירוע שמנע מזה לקרות, ואז העזיבה של דוראנט חיסלה את זה לחלוטין. למעט הטרייד על הארדן, כמעט כל החלטה שפרסטי עשה בדרך הייתה נכונה. אמנם ההתעקשות שלו על אורך ואתלטיות על פני קליעה פגעו בת'אנדר בלא מעט ריצות פלייאוף והכלום ושום דבר שהוא עשה בקיץ 2014 (אחד הקיצים היחידים שהוא יכול היה לשפר את הקבוצה סביב KD-ראס-איבקה) יהיו בעוכריו, אבל בסך הכל, הוא כמעט תמיד הפך את הלימונים שלו ללימונדה. הבעיה היא שפעם אחת יצא לו לימון רקוב שחרבן לו את כל הלימונדות הבאות.





בקיץ הזה הוא הוציא איכשהו 20 ליטר לימונדה מ-2 לימונים, אבל עדיין לא ברור אם הלימונדה הזו ראויה לשתייה. בניגוד לניו אורלינס, שקיבלה שחקנים בשר ודם לצד בחירות הדראפט מהלייקרס ושיש לה את זאיון וויליאמסון כפנים של הבנייה מחדש, הת'אנדר יוצאים לדרך חדשה כשרק שיי גילג'וס אלכסנדר ואולי סטיבן אדאמס רלוונטיים לעתיד של הפרנצ'ייז. יקח הרבה מאוד זמן עד שנראה איך בחירות הדראפט שפרסטי אגר הקיץ יראו על הפרקט, אבל מגיע לו קרדיט על כך שהוא היה חכם מספיק כדי לצאת מהדירה הנעולה הזו בזמן עם מקסימום נכסים.


בקטן: פרסטי כתב מכתב לאוהדי אוקלהומה שבו הוא מסביר את תהליך המחשבה ואת הדרך הקשה, לדבריו, שעוד נמצאת לפניהם ומעניין יהיה לראות האם הפרנצ'ייז הזה יצליח לשמור על הרלוונטיות שלו כאשר לראשונה אין להם כוכב ענק שממגנט את תשומת הלב העולמית אליו (עם כל הכבוד לכריס פול בגיל 34, הוא לא ממש ראסל ווסטברוק או קווין דוראנט בשיאם מבחינת מיתוג ושיווק).


כל שאר הדברים שקרו באוקלהומה סיטי בקיץ לא כל כך מעניינים. מייק מסקאלה פה, מרקיף מוריס שם, זה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שהפרנצ'ייז הזה בחר לסיים את תור הזהב שלו ולהתחיל בנייה מחדש, שתהיה כואבת וכנראה גם ארוכה, מה שמעלה את השאלה האם הפרנצ'ייז הזה ישאר באוקלהומה סיטי עד שהבנייה הזו תסתיים?



2. ניו אורלינס פליקנס

באו: זיון וויליאמסון, ג'קסון הייז, ניקייל אלכסנדר-ווקר (דראפט), ברנדון אינגרם, לונזו בול, ג'וש הארט (טרייד, לייקרס), ג'יי.ג'יי רדיק (שחקן חופשי, פילדלפיה), דרק פייבורס (שחקן חופשי, יוטה), ניקולו מלי (שחקן חופשי, פנרבחצ'ה), ג'וש גריי (מהפלייגראונד הקרוב לביתכם, חוזה 2-way), דייוויד גריפין (ג'נרל מנג'ר), ג'ף בזדליק (עוזר מאמן, יוסטון)

הלכו: אנתוני דייוויס (טרייד, לייקרס), ג'וליוס רנדל (שחקן חופשי, ניקס), סטנלי ג'ונסון (שחקן חופשי, טורונטו), סולומון היל (טרייד, אטלנטה), צ'ייק דיאלו (שחקן חופשי, פיניקס)

הוחתמו מחדש: דריוס מילר (14 מיליון לשנתיים)

מתנדנים: איאן קלארק

מידע חשוב לעתיד: קיבלו 3 בחירות סיבוב ראשון מהלייקרס + בחירת סיבוב ראשון מאטלנטה ב-2020 (שייכת לקליבלנד) מוגנת 1-10


בגדול: לפליקנס היה הרבה מאוד מזל בקיץ הזה, ועוד נגיע לזה, אבל כנראה שההחלטה ששינתה את הפרנצ'ייז הזה הייתה ההחתמה של דייוויד גריפין כג'נרל מנג'ר באפריל, אחרי שהעונה הסתיימה.


הפליקנס נבנו במשך שנים תחת דל דמפס, שהתיימר לעשות מהלכי Win Now כדי לבנות קבוצה איכותית סביב אנתוני דייוויס, אבל בפועל עשה יותר מהלכי Lose Now שגרמו לדייוויס לדרוש טרייד באמצע העונה שעברה. אחרי הסאגה סביב הטרייד ללייקרס בטרייד דד ליין דמפס פוטר וגריפין קיבל את המושכות.

לגריפין בהחלט יש חוסר מזל מסוים בחייו האישיים (היה לו סרטן אשכים 3 פעמים ואשתו חוותה הפלה פעמיים. אין להם ילדים) אבל בהחלט יש לו מזל בחייו המקצועיים. בקליבלנד הוא קיבל את לברון ג'יימס כפרי בשל בקיץ 2014, אחרי פחות מחצי שנה בתפקיד, מה שבסופו של דבר הוביל לאליפות ב-2016.


הפעם, פחות מחודש מאז שהגיע ללואיזיאנה, הוא זכה בלוטרי למרות שהיה לו סיכוי של 6% בלבד, וקיבל את זאיון וויליאמסון.


לא כל בחירה ראשונה בדראפט מבטיחה פרנצ'ייז פלייר ולא כל בחירה ראשונה בדראפט מבטיחה שינוי ותקווה לעתיד טוב יותר. אם אנחנו מסתכלים על עשר בחירות הדראפט האחרונות, אנתוני דייוויס ואולי קיירי ארווינג הם היחידים שיכולים לשנות פנים של פרנצ'ייז ולהיות מועמדים רציניים להיכנס לרשימת חמשת השחקנים הטובים בעולם. וזה עוד בלי לדבר על הסיכון שבבחירת באסטים כמו מרקל פולץ, אנתוני בנט או אפילו אנדרו וויגינס במידה מסוימת.


זאיון וויליאמסון נראה ונשמע קרוב יותר לאזורי החיוג של AD וקיירי ורחוק מאוד מהאזורים של בנט ופולץ. מספיק לראות את התגובה של עובדי הפליקנס ברגע שהם זכו בלוטרי כדי להבין איך הוא שינה את המציאות של הפרנצ'ייז הזה, שהיה כלוא בתוך בוץ טובעני מאז בקשת הטרייד של דייוויס.





הזכייה בלוטרי עצרה את הטביעה, אבל הניהול של גריפין כבר ממש הוציא את הפליקנס לגמרי מהבוץ. עוד לפני הדראפט עצמו הוא השלים את הטרייד עם הלייקרס וקיבל את ברנדון אינגרם, לונזו בול וג'וש הארט ביחד עם נכסי דראפט משמעותיים. לפליקנס יש כבר עכשיו את הגרעין הצעיר הכי אטרקטיבי בליגה ויש להם בקנה עוד מלא בחירות דראפט (שפורטו בסעיפים הקודמים).


בקטן: הפליקנס הם אחת הקבוצות הכי מעניינות כרגע בליגה כי יש סיכוי לא רע שהם יהיו טובים מיידית. מעבר לגרעין הצעיר והכשרוני שלהם, יש להם עדיין את ג'רו הולידיי והם גם החתימו את ג'יי.ג'יי רדיק ואת דרק פייבורס שימלאו את התקן של הוטרנים שינהיגו את החבורה הצעירה הזו.


מהלך נוסף שגורם לי להרגיש בטחון בפליקנס הוא המינוי של ג'ף בזדליק לעוזר המאמן. ב-7 השנים של אנתוני דייוויס בקבוצה רק פעם אחת הפליקנס היו קבוצת טופ 10 בהגנה. כמעט בכל יתר השנים הם היו בשליש התחתון של הליגה. בזדליק, שפעם פט ריילי אמר עליו ש"אני לא יכול לחשוב על אף אדם אחר ב-NBA שיש לו יותר נסיון, חכמה וידע איך לשחק הגנה במשחק המודרני יותר מג'ף", מגיע כדי לשנות את הנתון הזה אחרי שהיה האיש שאמון על ההגנה של יוסטון בשנים האחרונות.



1. לוס אנג'לס קליפרס

באו: קוואי לאונרד (שחקן חופשי, טורונטו), פול ג'ורג' (טרייד, ת'אנדר), מו הארקלס (טרייד, מיאמי), רודני מגרודר (שחקן חופשי, מיאמי), פיונדו קבנגלה, טרנס מאן (דראפט)

הלכו: דנילו גאלינרי, שיי גילג'וס אלכסנדר (טרייד, ת'אנדר), ווילסון צ'נדלר, גרט טמפל (שחקן חופשי, נטס), טיירון וואלאס (שחקן חופשי, מינסוטה)

הוחתמו מחדש: פטריק בברלי (40 מיליון ל-3 עונות), ג'מייקל גרין (10 מיליון ל-2 עונות), איביצה זובאץ' (21 מיליון ל-3 עונות)

מתנדנדים: סינדריוס ת'ורנוול

מידע חשוב לעתיד: העבירו 3 בחירות סיבוב ראשון שלהם ו-2 בחירות סיבוב ראשון של מיאמי לת'אנדר + אופציה להחלפת בחירות (לטובת הת'אנדר) בשנתיים נוספות + העבירו בחירת סיבוב ראשון ב-2020 (של פילדלפיה) לנטס


בגדול: אי אפשר להפריז בחשיבות של הקיץ הזה מבחינת הקליפרס.


הקליפרס היו לאורך כל תולדות הפרנצ'ייז האחות הקטנה והמכוערת של הלייקרס. בזמן שהלייקרס בנו שושלת אחרי שושלת הקליפרס היו הקבוצה המקוללת של ה-NBA. בזמן שהלייקרס תלו באנר אחרי באנר בפורום ואז בסטייפלס סנטר, הקליפרס לא הפרישו אפילו גופיה אחת בכל ההיסטוריה של המועדון.


פה ושם היו כמה אפיזודות מוצלחות. באמצע העשור הקודם אלטון בראנד הגיע לקליפרס והם הפסידו בחצי הגמר האזורי, אבל התקווה האמיתית לשינוי הגיעה כשבלייק גריפין נבחר 1 בדראפט 2009 והחל לייצר הייפ גדול סביב הקליפרס. אחר כך הגיע הטרייד של כריס פול ולוב סיטי ובמקביל הלייקרס נכנסו לתקופה הכי אפלה של המועדון שלהם. הכל היה מוכן להשתלטות של הקליפרס על העיר.


אבל הקליפרס נחנקו בפלייאוף שנה אחרי שנה, ופרשיית דונלד סטרלינג הטילה צל גדול על הפרנצ'ייז, ותמיד פול וגריפין היו נפצעים ברגע הלא נכון, ולאט לאט החלון נסגר.


אחרי סטרלינג הגיע סטיב באלמר, ולמרות שהחלון המקצועי לכאורה נסגר, כל צורת הניהול ותהליך קבלת ההחלטות של הקליפרס השתנה. זה היה תהליך ארוך שעדיין קיים, ובאיזשהו שלב בכלל לא היה בטוח שהוא יישא פירות. אחרי הטרייד על כריס פול ב-2017, שסימן את מות הלוב סיטי, ביל סימונס כתב את המאמר הזה שבסופו הוא הציע שהקבוצה תעבור לסיאטל.


אבל הקליפרס המשיכו בדרך שלהם וחיכו לרגע הנכון. גם כשהאחות הגדולה חזרה לעצמה והחתימה את לברון ג'יימס, האחות הקטנה והמכוערת המשיכה עם המייקאובר וחיכתה להזדמנות הנכונה, לסופרסטאר הנכון.


זה קרה בקיץ הזה עם קוואי לאונרד.





בפלייאוף האחרון קוואי ביסס את עצמו כשחקן הטוב בליגה והכניס את עצמו לרשימה אקסלוסיבית של שחקנים שזכו בשני תארי פיינלס MVP. הוא בשיא הקריירה שלו. והוא רצה לבוא לקליפרס. הוא אשכרה בחר בקליפרס על פני הלייקרס.


הקליפרס היו מוכנים לקלוט אותו בזרועות פתוחות ותקרת שכר פנויה, אבל קוואי רצה עוד סטאר פאוור לידו. הוא רצה את המודל של טורונטו, של קבוצה שיכולה לנצח בכל ערב נתון גם בלעדיו, והוא בא ונותן את האקס פקטור במאני טיים. הוא רצה את פול ג'ורג'.


לכאורה, התשלום שהקליפרס שילמו לת'אנדר עבור ג'ורג' הוא פרוע ומוגזם. 5 בחירות דראפט + 2 אופציות להחלפת בחירות, שחלקן יתממשו כשקוואי ו-PG יהיו כבר אחרי השיא שלהם ואולי כבר לא יהיו בקבוצה מרגיש קצת אגרסיבי מדי, אבל כשיש לך אופציה לשנות את כל הנרטיב ההיסטורי של הפרנצ'ייז שלך, כשיש לך סיכוי לחבר שני שחקני טופ 10 בשיא הקריירה שלהם, אתה לא שואל שאלות. גם אם זה רק לשנתיים.


בקטן: בשנתיים הללו הקליפרס ינסו להוכיח לקוואי ולג'ורג' שזה המועדון שכדאי להם להישאר בו לכל הקריירה שלהם. הם נראים בדרך הנכונה. מחוץ למגרש הם הכריזו על תוכניות לאולם חדש באינגלווד שיוציא את הקליפרס מהצל של הסטייפלס סנטר ("אני רוצה שלקליפרס יהיה את מגרש הבית הכי טוב בכל ענפי הספורט" אמר באלמר). על המגרש יש להם קבוצה עמוקה ואיכותית שלטעמי, היא הפייבוריטית כרגע לזכייה בתואר.


פטריק בברלי לצד PG וקוואי מייצרים, תיאורטית, את הגנת הפרימטר הכי מפחידה שאני זוכר מאז שאני עוקב באדיקות דתית אחרי ה-NBA. לו וויליאמס ימשיך לעשות דברים של לו וויליאמס ויש להם גם נסיון על הקווים עם דוק ריברס.


אמנם יש להם רק שנתיים מובטחות עם קוואי ו-PG, אבל וואי וואי, אילו שנתיים אלו הולכות להיות.


©2018 by Feel NBA. Proudly created with Wix.com