מקצה הדירוג 2019 - מקומות 6-10

פעם בשנה אני משתדל לנצל את ההפוגה הזמנית שהליגה המטורפת הזו נותנת לנו בין אוגוסט לספטמבר כדי לסכם מה קרה לנו הקיץ.

פעם בשנה אני מנסה לקבץ תחת קורת גג אחת את כל ההעברות והמהלכים החשובים שכל קבוצות הליגה עשו ולנסות לתת להם איזשהו קונטקסט משלי, עם דירוג האוף-סיזון המסורתי. הדירוג הזה לא נועד לומר מי תגזור רשתות ביוני הבא, אלא מי נתנה עבודה ביולי האחרון.

הרעיון לדירוג הזה בא מדירוג דומה שדייוויד אולדריג' היה עושה בעבר, והוא מתיימר להתייחס לכל ההחתמות והטריידים והשינויים שהקבוצות עשו בקיץ, לקחת בחשבון את מצב תקרת השכר שלהן, את הציפיות לפני הקיץ ואחריו ולתת לכל האלמנטים הללו ציון.

עם השנים אני מבין יותר ויותר שיש בעייתיות בדירוג הזה. מעבר לכך שהוא סובייקטיבי לגמרי ופרי מוחי הקודח, הוא למעשה שם באותה סירה קבוצות שיש להן אג'נדות שונות בתכלית. האם אפשר לשפוט באותם כלים את הקיץ של אוקלהומה סיטי ואת הקיץ של ברוקלין? שתיהן מקסמו את הנכסים שלהן, אבל בצורות שונות לגמרי, ושתיהן הולכות לכיוונים שונים לחלוטין. כמה משקל צריך לתת למהלכים שאולי ישאו פרי עוד כמה שנים לעומת מהלכים של Win Now שיכולים באמת לעזור לקבוצות מסוימות בעונה הקרובה, אבל יכבלו אותן בעתיד (כמו הרוקטס, לדוגמא)?

יש בעייתיות בדירוג הזה, אין ספק, אבל הוא עוזר לי ואני מקווה שגם לכם לעשות סדר בכל הבלאגן שקרה ב-NBA בחודשיים האחרונים. הדירוג הזה הוא העוזרת שמגיעה בבוקר לנקות אחרי שסטיב באלמר וסם פרסטי התפרעו בלילה, וגם אם העוזרת הזו לא מנקה את הפאנלים, עדיין פאקינג צריך עוזרת אחרי לילה כזה.

למי שרוצה רענון על הדירוג של העונה שעברה יש לינקים בדירוגים הקודמים. וכמובן, אתם מוזמנים להתווכח ולנטפק ולעשות מה שעושים באינטרנט בתגובות ואיפה שרק תרצו.

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 26-30

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 21-30

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 16-20

מקצה הדירוג 2019 - מקומות 11-15

10. מילווקי באקס

באו: רובין לופז (שחקן חופשי, שיקאגו), ווסלי מת'יוס (שחקן חופשי, פייסרס), קייל קורבר (שחקן חופשי, פיניקס), ת'אנסיס אנטטוקנמפו (שחקן חופשי, פנאתנייקוס), דראגן בנדר (שחקן חופשי, פיניקס)

הלכו: מלקולם ברוגדון (סיין אנד טרייד, פייסרס), ניקולה מירוטיץ' (שחקן חופשי, ברצלונה), טוני סנל (טרייד, דטרויט), טים פרייז'ר (שחקן חופשי, דטרויט), בונזי קולסון (נחתך), פאו גאסול (שחקן חופשי, פורטלנד)

הוחתמו מחדש: כריס מידלטון (178 מיליון ל-5 עונות), ג'ורג' היל (29 מיליון ל-3 עונות), ברוק לופז (52 מיליון ל-4 עונות)

מידע חשוב לעתיד: קיבלו בחירת סיבוב ראשון מאינדיאנה (מוגנת לוטרי) ב-2020

בגדול: הבאקס נכנסו לקיץ הזה עם המון חוסר ודאות. 60% מהחמישייה הפותחת שלהם הפכו לשחקנים חופשיים ושנתיים לפני הפרי אייג'נסי של יאניס אנטטוקונמפו, זה לא בדיוק הזמן שבו אתה רוצה לעורר סימני שאלה.

הבאקס למעשה היו צריכים להכריע בשאלה האם הם הולכים עמוק אל תוך תקרת המס כדי לשמור על כל השחקנים שלהם ולהחזיר את הקבוצה שרקדה לאורך כל העונה הרגילה והגיעה מרחק נגיעה מהפיינלס, או שהם מחליטים להיות יצירתיים וסומכים על הכשרון של יאניס והמוח של מייק בודנהולצר.

הם החליטו לנסות משהו באמצע, ואת האמת, די הצליח להם.

הם החתימו את כריס מידלטון על חוזה קרוב למקסימום, החזירו חזרה את ברוק לופז (שהיה ההחתמה הכי טובה שלהם בקיץ שעבר) בחוזה יחסית נח (למרות שהוא נמשך עד גיל 34) והחליטו להיפרד כידידים ממלקולם ברוגדון. על הדרך הם קיבלו בחזרה בחירת סיבוב ראשון (שתהיה שימושית מאוד בטריידים עתידיים, משום שלבאקס אין בחירות דראפט להעביר את 2024).

את החלל שברוגדון השאיר מאחוריו ינסו ג'ורג' היל, ווסלי מת'יוס וקייל קורבר למלא, ואני מאמין שנראה יותר הזדמנויות לסטרלינג בראון, פט קונטון ודונטה דיוינצ'נזו.

העזיבה של ברוגדון תכאב, אבל הבאקס החליטו להחליף איכות בכמות ויש להם מספיק צעירים שיכולים אולי להיכנס לנעליו, והם עשו את כל זה כשהם עדיין מתחת לתקרת המס. לא רע בכלל.

בקטן: רובין לופז חתם בבאקס ויעלה את מדד ההטרלות לקמעות במאות אחוזים. הוא גם חובר לאחיו, ברוק, וזה מבטיח לא מעט צחוקים. לא בטוח שיהיה לו יותר מדי מה למכור על הפרקט כשברוק, ארסן איליאסובה ודי.ג'יי ווילסון לפניו ברוטציה, אבל כל זה לא ממש מעניין. מה שמעניין זה איך יאניס אנטטוקונמפו יגיע לעונה הזו.

בסדרה מול טורונטו ראינו את יאניס מבולבל. ההגנה הסמי-אזורית של טורונטו לא אפשרה לו ללכת למהלכים שהוא הלך אליהם כל העונה ולא ממש הייתה לו תשובה. הוא עדיין לא בטוח מספיק בקליעה שלו וזה יהיה המבחן הגדול הבא שלו. זה יהיה הצעד הגדול הבא שלו כדי להפוך לשחקן הכי טוב בליגה, תואר שהיה נראה שהוא מחזיק בו לכמה רגעים בעונה שעברה עד שקוואי הגיע וחטף אותו ממנו.

9. מיאמי היט

באו: ג'ימי באטלר (סיין אנד טרייד, פילדלפיה), מאיירס לאונרד (טרייד, פורטלנד), טיילר הרו, קיי.זי אוקפלה (דראפט)

הלכו: חסן ווייטסייד (טרייד, פורטלנד), ריאן אנדרסון (נחתך, Stretch Provision), ג'וש ריצ'ארדסון (טרייד, פילדלפיה), דוויין ווייד (פרש)

מתנדנדים: יודוניס האסלם

מידע חשוב לעתיד: העבירו את בחירת הדראפט שלהם ב-2023 לקליפרס

בגדול: איכשהו, מתוך הענן הסמיך של תקרת השכר, מיאמי הצליחה לחלץ סיין אנד טרייד שינחית את ג'ימי באטלר, אותו אחד שאמר רק לפני כמה שנים שלעולם לא ילבש חולצה של מיאמי היט.

קבוצה עם באטלר כשחקן הכי טוב שלה כנראה תפגוש בתקרה שלה איפשהו בסיבוב השני של הפלייאוף במזרח, אבל זו תקרה גבוהה יותר ממה שהיה להיט עד כה. אם ג'סטיס ווינסלו ובם אדבאיו ימשיכו את גרף ההתקדמות שלהם מהעונה שעברה וטיילר הרו יתברר כבינגו בדראפט (הוא נראה לא רע בליגת הקיץ), מיאמי יכולה להיות קבוצה מעניינת מאוד העונה על המגרש, ולא רק כחלק ממסע הפרידה של דוויין ווייד, כפי שהיה בעונה שעברה.

בקטן: הויתור על ווייטסייד היה מתבקש לאור העובדה שאדבאיו יכול לתת 90% מהתפוקה שלו ב-20% מהשכר. הכאב היחיד בקיץ הזה הוא העזיבה של ג'וש ריצ'ארדסון, שהועבר בטרייד שהנחית את באטלר בפלורידה, אבל זה לא כאב שאקמול לא יכול לפתור. בהתחשב במצב תקרת השכר שלהם, להיט היה אחלה של קיץ ולאריק ספולסטרה עכשיו יש יותר כלים לעשות את הקסמים שלו.

8. אינדיאנה פייסרס

באו: מלקולם ברוגדון (סיין אנד טרייד, מילווקי), ג'רמי לאמב (שחקן חופשי, שארלוט), טי.ג'יי וורן (טרייד, פיניקס), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, ממפיס), גוגה ביטדזה (דראפט), טי.ג'יי מקונל (שחקן חופשי, פילדלפיה)

הלכו: דארן קוליסון (פרש), ת'דאוס יאנג (שחקן חופשי, שיקאגו), בויאן בוגדנוביץ' (שחקן חופשי, יוטה), ווסלי מת'יוס (שחקן חופשי, מילווקי), קייל אוקווין (שחקן חופשי, פילדלפיה), קורי ג'וזף (שחקן חופשי, סקרמנטו)

מידע חשוב לעתיד: העבירו את בחירת הסיבוב ראשון שלהם ב-2020 (מוגנת לוטרי) למילווקי

בגדול: במילון הוירטואלי של ה-NBA, תחת הערך קיץ סולידי, נמצא הקיץ הזה של הפייסרס.

הם אמנם איבדו חלקים משמעותיים מהחמישייה שהמשיכה לנצח בעונה שעברה גם אחרי שויקטור אולדיפו נפצע (בויאן בוגדונוביץ' הוא אבידה גדולה וכל מי שאומר אחרת כנראה לא ראה אותו משחק בעונה שעברה), אבל הם עשו מהלכים נכונים, החתימו שחקנים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם על חוזים סבירים ולקחו הימור לא מופרע מדי על מלקולם ברוגדון.

הסיין אנד טרייד על ברוגדון הוא מעניין כי הוא מצוות את ברוגדון עם אולדיפו והופך את הקו האחורי של הפייסרס למפחיד מאוד הגנתית. ברוגדון היה בחלקים רבים מאוד של העונה השחקן השני הכי טוב של מילווקי, והוא לא קיבל מספיק קרדיט על החלק שלו במפלצת שנוצרה בוויסקונסין. גליון הפציעות שלו מעלה סימני שאלה לגבי האורך והגובה שהחוזה שהפייסרס נתנו לו (85 מיליון ל-4 שנים), אבל הוא בן 26, מגיע אחרי עונה של 90-50-40 ויש לו נסיון בפלייאוף. אם הפייסרס לא היו נותנים לשחקן כזה 85 מיליון ל-4 שנים, למי הם היו נותנים?

אני אוהב את המהלך הזה, למרות הסיכון שיש בו, בעיקר בגלל השילוב עם אולדיפו והאופציות שזה פותח לנייט מקמילן.

בקטן: חוץ מברוגדון, הפייסרס אספו את ג'רמי לאמב מהמקלט של שארלוט וקיבלו את טי.ג'יי וורן ארוז במתנה מפיניקס כי, אתם יודעים, זאת פיניקס. זה לא מספיק כדי לכסות על הבור שבוגדנוביץ' הותיר מאחוריו, אבל זו התחלה.

מעבר לכך, הפייסרס עדיין צריכים לקבל החלטה מיהו הסנטר שלהם לעתיד. מיילס טרנר הוא כרגע הסנטר הפותח, אבל דומנטאס סאבוניס נושף בעורפו ונכנס לעונה האחרונה בחוזה הרוקי שלו. יש דרך בה השניים הללו יכולים לשחק ביחד (ב-429 דקות ביחד בעונה שעברה היה להם Net Rating של 2.8+, שזה לא רע בכלל), אבל השאלה היא האם זה נכון לפייסרס להשקיע את המשאבים הדרושים כדי לשמור על סאבוניס ולהמשיך לשלם לטרנר (80 מיליון ב-4 השנים הקרובות)? האם לא כדאי להם להקצות את המשאבים הללו בצורה אחרת ולהשקיע בעמדות הכנף? הבחירה בגוגה ביטאדזה בדראפט גרמה לשאלות הללו להפוך לעוד יותר רלוונטיות ויהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי הפייסרס בגזרת הטריידים העונה.

7. פילדלפיה 76

באו: אל הורפורד (שחקן חופשי, בוסטון), ג'וש ריצ'רדסון (טרייד, מיאמי), ראול נטו (שחקן חופשי, יוטה), קייל אוקווין (שחקן חופשי, אינדיאנה), מאתיס ת'ייבל (דראפט)

הלכו: ג'ימי באטלר (סיין אנד טרייד, מיאמי), בובאן מריאנוביץ' (שחקן חופשי, דאלאס), ג'ונתן סימונס (טרייד, וושינגטון), טי.ג'יי מקונל (שחקן חופשי, פייסרס), ג'יי.ג'יי רדיק (שחקן חופשי, פליקנס), גרג מונרו (שחקן חופשי, באיירן מינכן)

הוחתמו מחדש: טוביאס האריס (180 מיליון ל-5 שנים), בן סימונס (170 מיליון ל-5 שנים, מתחיל להיספר מהעונה הבאה), מייק סקוט (9.8 מיליון לשנתיים), ג'יימס אניס (4.1 מיליון לשנתיים), פורקאן קורקמאז (3.5 מיליון לשנתיים)

מתנדנדים: אמיר ג'ונסון

בגדול: וואו, איזה קיץ זה היה אצל הסיקסרס.

כולנו ידענו שהם עומדים בפני כמה החלטות קריטיות עם הפרי אייג'נסי של ג'ימי באטלר, טוביאס האריס וג'יי.ג'יי רדיק, ובהתחשב בכך שהם הלכו ל-7 משחקים מול האלופה שבדרך בסדרה בה ג'ואל אמביד לא היה כשיר ב-100% וקוואי לאונרד קלע זריקה היסטורית כדי לנצח את הסדרה, הייתי מצפה שהם יחזירו את כל החבורה וינסו ללכת עד הסוף במזרח, עכשיו שקוואי ערק מערבה.

אבל אלטון בראנד כנראה לא אוהב להיות צפוי והוא עשה כמה מהלכים מעניינים מאוד. המהלך המעניין הראשון היה ההחתמה של אל הורפורד, מהלך שמאחד את ג'ואל אמביד עם השומר הכי טוב שלו במזרח. המהלך הזה בא במקביל להחתמה מחדש של טוביאס האריס וההחלטה להיפרד כידידים מג'ימי באטלר, למרות שבאטלר היה השחקן הכי בולט בריצת הפלייאוף של הסיקסרס.

פועל יוצא של כל ההחלטות הללו היה ויתור על ג'יי.ג'יי רדיק וכך הסיקסרס למעשה החליפו 40% מהחמישייה שלהם והפכו להיות גבוהים יותר ואתלטיים יותר, אבל פחות מאיימים מבחוץ, מה שיקשה על אמביד להשליט טרור בצבע. בואקום, המהלכים של הסיקסרס הגיוניים והפכו אותם למאיימים יותר, אבל עוד צריך לראות איך הקבוצה הזו תיראה ביחד והאם אתגרי הקליעה מבחוץ ימנעו ממנה להפוך לקונטנדרית הבכירה במזרח.

המסר המרכזי מהאליפות של טורונטו, לדעתי, היה העומק של הסגל בפלייאוף ובעיקר הגמישות המחשבתית והמקצועית של הסגל שלהם. היכולת של ניק נרס לשנות את ההגנה שלו על יאניס אנטטוקונמפו תוך כדי הסדרה מול מילווקי ואז לשנות תוך כדי משחק לבוקס אנד וואן מול סטף קרי. לראפטורס היו את הכלים לשחק בכל מיני סגנונות ולהתמודד מול כל מיני מצבים. הם לא תמיד הכתיבו את הקצב, אבל הם ידעו לשחק בכל קצב ברמה גבוהה מאוד.

מצד אחד, המהלכים של פילדלפיה בקיץ מתכתבים עם המסר הזה וההחתמה של הורפורד (שהחוזה שלו בעונה האחרונה לא מובטח לגמרי, מהלך שמגדר קצת את פילי מההזדקנות שלו) היא בדיוק הגמישות הזו. מצד שני, הם מאוד נוטים לכיוון האתלטיות והפיזיות והגודל ושאר הרוסטר שלהם לא ממש בנוי לגמישות המחשבתית הזו. הם כנראה יותר יכתיבו את הקצב, והשאלה היא האם כשהם יתקלו בקבוצה שתדע להתמודד עם הקצב שלהם ותכתיב קצב משלה, הם ידעו להגיב.

בקטן: השתחררו כמה סרטונים לאינטרנט שמראים את בן סימונס זורק מבחוץ שמפיחים תקווה שתושבי פנסילבניה, אבל לפני שאני רואה את זה בלייב אני מסרב להתרגש. חוץ מזה, מייק סקוט ופורקאן קורקמאז הוחתמו מחדש כדי לשמר קצת קליעה מבחוץ, אבל עדיין הסיקסרס של העונה הנוכחית הולכים להיות ניסוי מרתק שינסה לענות על השאלה האם אתלטיות ופיזיות יכולים לפצות על היעדר קליעה מבחוץ בשנת 2019?

6. לוס אנג'לס לייקרס

באו: אנתוני דייוויס (טרייד, פליקנס), פרנק ווגל (מאמן), דני גרין (שחקן חופשי, טורונטו), אייברי בראדלי (שחקן חופשי, ממפיס), דמארקוס קאזינס, קווין קוק (שחקן חופשי, ווריורס), ג'ארד דאדלי (שחקן חופשי, ברוקלין), טרוי דניאלס (שחקן חופשי, פיניקס), טיילן הורטון-טאקר (דראפט), קוסטאס אנטטוקנמפו (ווייברס, חוזה 2-way)

הלכו: ברנדון אינגרם, לונזו בול, ג'וש הארט (טרייד, פליקנס), רג'י בולוק (שחקן חופשי, ניקס), טייסון צ'נדלר (שחקן חופשי, רוקטס), מייק מסקאלה (שחקן חופשי, ת'אנדר), מו וואגנר, אייזק בונגה, ג'מריו ג'ונס (טרייד, וושינגטון), לאנס סטיבנסון (שחקן חופשי, ליגה סינית)

הוחתמו מחדש: ראג'ון רונדו (מינימום), ג'אוול מגי (8 מיליון ל-2 עונות), קנטוויוס קולדוול פופ (17 מיליון ל-2 עונות), אלכס קארוסו (5.5 מיליון ל-2 עונות)

מידע חשוב לעתיד: העבירו 3 בחירות סיבוב ראשון לניו אורלינס

בגדול: יש תחושה אצל הלייקרס שכל רגע הוא להיות או לחדול. שכל רגע הפרנצ'ייז יכול להתרסק או שיקרה משהו שיחזיר אותו לטופ. הקיץ הזה התחושה הזו לא הייתה סתמית כי הלייקרס הגיעו לסיטואציה בה מה שקורה בקיץ הזה משפיע דרמטית על איך הקבוצה שלהם תיראה בחצי עשור הקרוב. ההחלטה ללכת על אנתוני דייוויס בכל מחיר (שכנראה התקבלה איפשהו בשנה שעברה במשרדים של קלאץ' ספורט כשריץ' פול הפך להיות הסוכן של AD) הביאה לכך שהלייקרס שילמו עליו ביוקר עם 3 בחירות דראפט וכמעט כל הצעירים האטרקטיביים שלהם. מכיוון שהטרייד קרה לפני שהפרי אייג'נסי יצא לדרך, נוצר מצב בו ללייקרס יש רק את דייוויס, לברון וקייל קוזמה בסגל. ונותר להם כסף לעוד חוזה מקסימום אחד.

למעשה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה של הלייקרס לצרף שחקן על חוזה מקסימום. גם אם הם היו ממלאים את שאר הסגל בהחתמות לשנה, בקיץ הבא דייוויס הופך לשחקן חופשי וידרוש חוזה מקסימום. ביחד עם החוזה של לברון, לא הייתה להם את האופציה להחתים שחקן גדול נוסף בקיץ הבא, מה גם שהמחזור פרי אייג'נסי של 2020 הוא חלש יותר מבדיחה של ליטל שוורץ.

אז הכל התנקז לקיץ הזה. הכל בעצם התנקז לכמה ימים הללו בתחילת יולי שבהם הלייקרס יכלו לצרף עוד כוכב אחד לסגל ולבנות ביג-3. אלא שהשמות התחילו לרדת מהלוח מאוד מהר. קיירי ודוראנט חתמו בנטס, ג'ימי באטלר הלך למיאמי, קליי תומפסון חתם על חוזה חדש בווריורס, קמבה ווקר חתם בבוסטון. רק קוואי לאונרד נשאר.

אבל קוואי לאונרד, כבר אמרנו, הוא טיפוס מיוחד. במקום להצטרף ללהקה של לברון, הוא החליט לפתוח להקה משלו בדיוק בדירה ממול, והצטרף לרשימה המתארכת של שחקנים שבחרו לא לשחק עם לברון בשנים האחרונות (פול ג'ורג', קיירי ארווינג) ולשחקנים ומנהלים שטוענים כי הסביבה שהוא מייצר היא רעילה ולא כיפית (קווין דוראנט, דייוויד גריפין). בסופו של יום, הלייקרס יצאו קירחים מכאן ומכאן, משום שבזמן שלקח לקוואי לקבל את ההחלטה כל הפרי אייג'נטס מהשורה השנייה כבר מצאו בית חם.

אז האם ללייקרס מגיע מקום בטופ רק כי הצליחו להנחית את אנתוני דייוויס ב-120 סנט על הדולר? האם הייתה פה איזו גאונות ניהולית או שסתם הלייקרס הם פשוט כלי הקיבול הנוכחי של תהליך קבלת ההחלטות של לברון ג'יימס?

בקטן: בקיץ הזה נראה שהלייקרס הקדישו יותר מחשבה למילוי הרוסטר, אולי כי הם נכוו מהטעויות של העונה שעברה (אהמ, ברוק לופז). דמארקוס קאזינס ב-3.5 מיליון לעונה זו אחלה החתמה. דני גרין ב-15 לעונה זה קצת פחות, אבל הלייקרס היו נואשים לקליעה וגרין (עם ה-45% שלו משלוש בעונה שעברה) עונה על הקריטריון הזה. ג'ארד דאדלי יוסיף ניסיון וטרוי דניאלס יוסיף עוד קליעה ואייברי בראדלי יתן הגנה טובה על הגארדים, אבל מה שכולנו מחכים לראות בפרק הבא של משחקי הכס זה מתי המרד של ג'ייסון קיד בפרנק ווגל יהפוך לפומבי.

יש הרבה יותר תסריטים פסימיים לעונה הזו של הלייקרס ובמיוחד לעונות הבאות מתסריטים אופטימיים, ואם אני אנתוני דייוויס, יכול מאוד להיות שאני דופק דווייט האוורד ועוזב אחרי עונה.

כרגע הלייקרס מקבלים את המקום בצמרת כי בכל זאת הם השתפרו מהעונה שעברה בזכות הטרייד על דייוויס, אבל הם נמצאים פה נטו בזכות המהלך הזה. שאר המהלכים שלהם לא מצדיקים מקום בטופ 5.

היי, זה בדיוק מה שכתבתי בעונה שעברה על הלייקרס. השנה גם באמת הקשבתי לעצמי.